אַרְיֵה לֹא יָלַל כְּשֶׁהַבַּעַל פָּנָה לַיְּצִיאָה. הוּא פָּשׁוּט הִנִּיחַ אֶת הַפֶּה עַל הַכַּפּוֹת וְעָצַם אֶת הָעֵינַיִם, כְּאִלּוּ יָדַע מִכְּבָר אֵיךְ הַנְּסִיעָה הַזּוֹ תִּגָּמֵר.
לְיַד דֶּלֶק הַקַּבָּלָה אָסָף פָּתַח אֶת הַקָּרַבִּין שֶׁל הָרְצוּעָה. אֶצְבְּעוֹתָיו זָזוּ מַהֵר. כָּזֶה מוֹרִיד שָׁעוֹן לִפְנֵי מִקְרַח: בְּלִי מַחֲשָׁבָה, בְּלִי עֲצִירָה.
“אֵין לִי זְמַן לְהִתְעַסֵּק עִם כֶּלֶב זָקֵן,” אָמַר בְּלִי לְהָרִים עֵינַיִם. “הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת כִּמְעַט לֹא זָזוֹת. תַּרְדִּימִי אוֹתוֹ. אוֹ תִּמְסְרִי אוֹתוֹ לַעֲטִיפָה.”
הַמִּשְׁקָפַיִם עַל שַׁרְשֶׁרֶת הִתְנַדְנְדוּ כְּשֶׁדּ”ר נוֹעָה הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ אֶל הַכֶּלֶב. גִּ’ינְג’ִי. גָּדוֹל. שֵׂיבָה עַל הַפָּנִים וְאֹזֶן שְׂמָאלִית קְרוּעָה. אַרְיֵה שָׁכַב לְיַד רַגְלֵי הַבַּעַל, וְזָנָבוֹ לֹא זָז.
“אַתָּה בָּטוּחַ?”
הָרְצוּעָה הֻנְּחָה עַל הַדֶּלֶק. עוֹר שָׁחוּק, אַבְזֶם מַתַּכְתִּי מָלֵא בִּשְׂרִיטוֹת קְטַנּוֹת.
“בָּטוּחַ,” אָסָף מָשַׁךְ בַּכָּתֵף. “הִתְחַתַּנְתִּי. לָאִשָּׁה… אַלֶרְגְּיָה. דִּירָה חֲדָשָׁה, שִׁפּוּץ טָרִי. וְהוּא מַשִּׁיר. בְּקִצּוּר, אֵין לִי זְמַן.”
אֶת הַמִּלָּה “זְמַן” הוּא הִגִּיד מְעַט מַהֵר מֵהַשְּׁאָר. שְׁתֵּי הֲבָרוֹת, כְּאִלּוּ שֶׁהִתְאַמֵּן בָּרֶכֶב בַּדֶּרֶךְ לְכָאן.
לֹא הִתְכּוֹפֵף. לֹא לִטֵּף אֶת הַכֶּלֶב בָּעֹרֶף. אֲפִלּוּ לֹא הִבִּיט לְמַטָּה. הִסְתּוֹבֵב, דָּחַף אֶת דֶּלֶק הַזְּכוּכִית וְיָצָא. רֵיחַ בֶּנְזִין וְנוֹבֶמְבֶּר רָטֹב חָדַר לַמִּסְדָּרוֹן לְרֶגַע, וְאָז הַדֶּלֶק נִסְגַּר וְנַעֲשָׂה שֶׁקֶט.
אַרְיֵה הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ.
הִבִּיט בַּדֶּלֶק. בְּנוֹעָה. שׁוּב בַּדֶּלֶק. הַנְּחִירַיִם רָעֲדוּ, שָׁאֲפוּ אֶת הָרֵיחַ הַנֶּעֱלָם. הַזְּכוּכִית לֹא זָזָה. הַנַּעֲלַיִם הַמֻּכָּרוֹת לֹא חָזְרוּ.
הַבִּרְכַּיִם חָרְקוּ כְּשֶׁהִיא הִתְכּוֹפְפָה לְיָדוֹ עַל הַבִּרְכַּיִם.
“נוּ, זָקֵן. בּוֹא נְסַדֵּר דְּבָרִים.”
תַּחַת כַּף יָדָהּ הַפַּרְוָה הָיְתָה קָשָׁה וַחֲמִימָה. הִיא הֵרִיחָה כְּמוֹ שֶׁכְּלָבִים מֵרִיחִים שֶׁיְּשֵׁנִים שָׁנִים רַבּוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בַּמִּסְדָּרוֹן, עַל שְׁמִיכָה יְשָׁנָה. אָבָק. בַּיִת.
הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת הָיוּ רָעוֹת. דַּלֶּקֶת, מִפְרָקִים נְפוּחִים. הַכֶּלֶב קָם בְּקֹשִׁי, מִתְנַדְנֵד, כְּאִלּוּ נוֹשֵׂא שַׂק בִּלְתִּי נִרְאֶה עַל גַּבּוֹ. אֲבָל קָם. לְבַד.
נוֹעָה מִשְׁשָׁה אֶת הַצְּלָעוֹת, הֵרִימָה אֶת הַשָּׂפָה, בָּדְקָה אֶת הַשִּׁנַּיִם. הַלֵּב פָּעַם בְּסֵדֶר, הָעֵינַיִם בְּהִירוֹת. לְפִי גִּילוֹ, הַכֶּלֶב הֶחְזִיק מַעֲמָד: יָכוֹל הָיָה לָלֶכֶת, לֶאֱכֹל, לְנַבְנֵב אֶת הַפֶּה בַּבִּרְכַּיִם. וְגַם לַחְכּוֹת לְיַד הַדֶּלֶק.
לַחְכּוֹת לְיַד הַדֶּלֶק הוּא יָדַע. הִתְרַגֵּל.
עַל הַקּוֹלָר הָיְתָה תָּוִיַּת מַתֶּכֶת מְכֻסָּה בִּשְׂרִיטוֹת קְטַנּוֹת. נוֹעָה הִטְּתָה אוֹתָהּ לָאוֹר. שְׁנֵי מִסְפְּרֵי טֶלֶפוֹן. אֶחָד מְסֻמָּן “אָסָף”. הַשֵּׁנִי, לְמַטָּה, קָטָן יוֹתֵר, כִּמְעַט מָחוּק: “מַיָּה”.
הַמִּסְפָּר הָרִאשׁוֹן לֹא עָנָה. חָמֵשׁ צִלְצוּלִים, שֵׁשׁ, שֶׁבַע. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ אֵינוֹ זָמִין.
אַרְיֵה שָׁכַב עַל הָרִצְפָּה שֶׁל הַמִּשְׁרָד, רֹאשׁ בֵּין הַכַּפּוֹת. מְנוֹרַת הַנֵּאוֹן הִבְהֲבָה מֵעָלָיו בִּקְטִיפָה שְׁקֵטָה, וְצֵל גּוּפוֹ הַגִּ’ינְג’ִי הוֹפִיעַ וְנֶעֱלַם עַל הַלִּינוֹלֶאוּם הָאָפֹר. כְּאִלּוּ הַכֶּלֶב כְּבָר חָצִי נֶעֱלָם.
הָאֶצְבַּע רָחֲפָה מֵעַל הַמִּסְפָּר הַשֵּׁנִי. אָז נוֹעָה לָחֲצָה עַל הַחַיְגֵר.
עָנוּ בַּצִּלְצוּל הַשְּׁלִישִׁי.
“שָׁלוֹם?”
קוֹל צָעִיר, מְעַט צָרֹד, עִם הֶפְסֵק לִפְנֵי הַמִּלָּה. כָּכָה עוֹנִים אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מְצַפִּים לְשִׁיחָה מִזָּרִים, אֲבָל עוֹנִים מִפַּחַד לְהַחְמִיץ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב.
“שָׁלוֹם. מִרְפָּאָה ‘תִּקְוָה’. קוֹרְאִים לִי נוֹעָה. אַתְּ מַיָּה?”
הֶפְסֵק. קָצָר אֲבָל דָּחוּס, כְּאִלּוּ מַשֶּׁהוּ נָפַל אֶל הַקַּרְקַע.
“כֵּן. מָה קָרָה?”
“יֵשׁ אֶצְלֵנוּ הַכֶּלֶב שֶׁלָּךְ. אַרְיֵה. גִּ’ינְג’ִי, גָּדוֹל, אֹזֶן שְׂמָאלִית קְרוּעָה. הֵבִיא אוֹתוֹ אִישׁ – אָסָף. וְהִשְׁאִיר.”
“אֵיךְ הִשְׁאִיר?”
“סֵרֵב לָקַחַת אוֹתוֹ. אָמַר אֵין לוֹ זְמַן.”
בַּשָּׂפָה נַעֲשָׂה שֶׁקֶט. נוֹעָה שָׁמְעָה נְשִׁימָה וְרַעַשׁ רְחוֹב. אֵיפֹה־שֶׁהוּ רָחוֹק צָפְרָה פָּגוֹשׁ. אָז נִשְׁמַע קוֹל, דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה כְּשֶׁאָדָם כּוֹפֶה אֶת פִּיו בְּכַף יָד.
“הוּא חַי?” הַקּוֹל נַעֲשָׂה דַּק יוֹתֵר, כְּמוֹ חוּט שֶׁמּוֹשְׁכִים.
“חַי. דַּלֶּקֶת בָּרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת, אֲבָל הַמַּצָּב יְצִיב. הוּא צָרִיךְ קוּרְס זְרִיקוֹת וּמִישֶׁהוּ שֶׁיִּהְיֶה לְיָדוֹ. זֶה לֹא גְּזַר דִּין.”
“אֲנִי בָּאָה. תִּשְׁלְחִי אֶת הַכְּתֹבֶת. עַכְשָׁו אֲנִי בָּאָה.”
הַקֶּשֶׁר נִפְסַק. נוֹעָה הֶחְזִיקָה אֶת הַשָּׂפָה עוֹד שְׁנִיָּה וְשָׁמְעָה אֶת הַשֶּׁקֶט. אָז הִבִּיטָה בְּאַרְיֵה. הוּא לֹא זָז. רַק הַזָּנָב רָעַד פַּעַם אַחַת, כִּמְעַט בִּלְתִּי מֻרְגָּשׁ, כְּמוֹ בַּחֲלוֹם כְּשֶׁחוֹלְמִים עַל מַשֶּׁהוּ טוֹב וְאַחַר־כָּךְ לֹא זוֹכְרִים מָה.
מֵחֶדֶר הַשֵּׁרוּת הֵבִיאָה קְעָרָה עִם מַיִם. הִנִּיחָה לְיַד הַפֶּה. אַרְיֵה מָשַׁךְ, לָקַק פַּעַם, פַּעֲמַיִם, וְטִפָּה נִשְׁאֲרָה עַל הַשְּׂפָמִים. אָז הִנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ שׁוּב.
שְׁמִיכָה יְשָׁנָה מֵהָאָרוֹן הֵרִיחָה נַפְתָּלִין וְחָתוּלִים זָרִים. נוֹעָה פָּרְשָׂה אוֹתָהּ בְּפִנַּת הַמִּשְׁרָד, וְהַכֶּלֶב עָבַר לְשָׁם בְּעַצְמוֹ, לְאַט, גּוֹרֵר אֶת הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת. הֵרִיחַ אֶת הַבֶּגֶד. שָׁכַב. טָמַן אֶת הָאַף בְּקֶמֶט.
מִחוּץ לַחַלּוֹן הֶחְשִׁיךְ. פַּנְסֵי נוֹבֶמְבֶּר דָּלְקוּ לִפְנֵי חָמֵשׁ, וְאוֹר רָטֹב הִתְמַשֵּׁט עַל הַזְּכוּכִית בְּכִתְמֵי צָהֹב.
אַחֲרֵי שְׁעָתַיִם נִפְתַּח דֶּלֶק הַזְּכוּכִית שׁוּב. מְעִיל רָטֹב, שֵׂעָר עַרְמוֹנִי נִדְבַּק לַמֵּצַח, נַעֲלֵי סְפּוֹרְט הֶחְשִׁיכוּ מִשְּׁלוּלִיּוֹת. מַיָּה עָמְדָה עַל הַסַּף שֶׁל הַמִּשְׁרָד וְלֹא נִכְנְסָה מִיָּד.
בַּפִּנָּה עַל הַשָּׂמִיךְ שָׁכַב אַרְיֵה. לֹא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ.
הִיא עָשְׂתָה צַעַד. אָז עוֹד אֶחָד, לְאַט יוֹתֵר, כְּאִלּוּ פּוֹחֶדֶת לְהַבְרִיחַ. הִתְכּוֹפְפָה עַל הַבִּרְכַּיִם. הַשָּׂמִיךְ הִתְכַּסֶּה בַּמְּעִיל הָרָטֹב, וְדֶרֶךְ הַמִּשְׁרָד נִמְשַׁךְ רֵיחַ שֶׁל גֶּשֶׁם וַאֲסַפְלָט קַר.
וְאָז הַכֶּלֶב פָּקַח אֶת עֵינָיו.
הִבִּיט בָּהּ הַרְבֵּה, כְּאִלּוּ לֹא בּוֹטֵחַ. הַנְּחִירַיִם הִתְרַחֲבוּ. הַזָּנָב הִכָּה בַּשָּׂמִיךְ, פַּעַם, פַּעֲמַיִם, מַהֵר יוֹתֵר. אַרְיֵה יָלַל בְּקוֹל דַּק וְעָדִין, כְּמוֹ גּוּר, וְנִמְתַּח אֵלֶיהָ עִם הַפֶּה. הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת לֹא הִנִּיחוּ, הֶחְלִיקוּ עַל הַבֶּגֶד, וְהוּא נִקְרַע בַּקַּדְמִיּוֹת, נוֹעֵץ צִפָּרְנַיִם בָּרִצְפָּה, דּוֹפֵק אוֹתָן בַּלִּינוֹלֶאוּם.
מַיָּה חָבְקָה אוֹתוֹ תַּחַת הֶחָזֶה וּמָשְׁכָה אֵלֶיהָ. לָשׁוֹן חַמָּה עָבְרָה עַל הַלֶּחִי, עַל הַסַּנְטֵר, עַל הַפְּסִיעוֹת הַמְּלוּחוֹת הָרְטֻבּוֹת שֶׁלֹּא נִמְחֲקוּ.
נוֹעָה עָמְדָה לְיַד הַדֶּלֶק. שָׁתְקָה. הֵסִירָה אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם, נִגְּבָה בִּקְצֵה הַחָלוּק לַמְרוֹת שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הָיוּ נְקִיּוֹת. הִלְבִּישָׁה אוֹתָם שׁוּב.
“הוּא בֶּן שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה,” אָמְרָה מַיָּה בְּלִי לְהִסְתּוֹבֵב. הַקּוֹל חָרוּשׁ, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ הִנִּיחַ עַל צַוָּארָהּ מַשֶּׁהוּ חַם וְכָבֵד. “אַבָּא אָסַף אוֹתוֹ בְּאֲתָר בִּנְיָן כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת אַחַת־עֶשְׂרֵה. אָז כְּלָבִים מְשׁוֹטְטִים קָרְעוּ אֶת הָאֹזֶן. אַבָּא נָשָׂא אוֹתוֹ הַבַּיְתָה בַּמְּעִיל, כְּמוֹ יֶלֶד.”
הַפֶּה הַגִּ’ינְג’ִי נָעַץ בְּכַף יָדָהּ כָּךְ שֶׁהָאֶצְבָּעוֹת הִתְפַּזְּרוּ.
“וְעַכְשָׁו פִּתְאֹם אֵין לוֹ זְמַן,” מַיָּה אָמְרָה אֶת זֶה בְּקוֹל נָמוּךְ, בְּלִי כַּעַס. כָּכָה מְדַבְּרִים עַל דְּבָרִים שֶׁכְּבָר לֹא מַפְתִּיעִים, אֶלָּא שׂוֹרְפִים אֵיפֹה־שֶׁהוּא מִתַּחַת לַצְּלָעוֹת.
יָדֶיהָ רָעֲדוּ קְצָת. הִיא קָמְצָה אֶת הָאֶגְרוֹפִים, שִׁפְשְׁפָה אֶת הָאֶצְבָּעוֹת, כְּאִלּוּ מְנַסָּה לְהִתְחַמֵּם, לַמְרוֹת שֶׁבַּמִּשְׁרָד הָיָה חַם.
“דַּלֶּקֶת מְטֻפֶּלֶת,” נוֹעָה דִּבְּרָה בְּשֶׁקֶט, כְּרוֹפְאָה. “קוּרְס זְרִיקוֹת, אֹכֶל מְיֻחָד וְחֹם. שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לְבַד לְזְמַן רָב. הוּא לֹא חֲסַר תִּקְוָה. רַק זָקֵן.”
מַיָּה הִנְהִינָה. קָמָה. נִגְּבָה אֶת פָּנֶיהָ בַּשַּׁרְוָל שֶׁל הַמְּעִיל הָרָטֹב וְהִבִּיטָה בַּרוֹפְאָה יָשִׁיר בָּעֵינַיִם.
“אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתוֹ.”
“יֵשׁ תְּנָאִים?”
הַשְּׂפָתַיִם הִתְעַקְּמוּ. זֶה לֹא הָיָה חִיּוּךְ.
“דִּירָה שֶׁל שְׁלוֹשִׁים מֶטֶר מְרֻבָּע. חָתוּל. עֲבוֹדָה מִשְּׁמוֹנֶה עַד שֵׁשׁ. וְשׁוּם סִבָּה לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ כָּאן.”
מֵהַקַּב לְיַד הַדֶּלֶק נוֹעָה לָקְחָה אֶת הָרְצוּעָה. אוֹתָהּ רְצוּעָה, שְׁחוּקָה, עִם הָאַבְזֶם הַמְּשֹׂרַט. מַיָּה לָקְחָה אוֹתָהּ, וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ נִלְחֲצוּ עַל הָעוֹר הַיָּשָׁן כְּאִלּוּ אוֹחֲזוֹת בְּיַד אָדָם, לֹא בִּרְצוּעָה.
הַקָּרַבִּין נִלְחַץ עַל הַקּוֹלָר. אַרְיֵה עָמַד, מִתְנַדְנֵד, הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת רָעֲדוּ, אֲבָל הַזָּנָב זָז מִצַּד לְצַד. הָאֹזֶן הַקְּרוּעָה הַשְּׂמָאלִית רָעֲדָה.
“בּוֹא, אַרְיֵה. בּוֹא.”
הוּא צָעַד. לְאַט, לֹא יָשָׁר, נִשְׁעָן לְיָמִין. הִגִּיעַ לַסַּף וְעָצַר. הִסְתּוֹבֵב אֶל הַמִּשְׁרָד, אֶל הַשָּׂמִיךְ, אֶל הַנֵּאוֹן הָעִבְרִי.
אָז הִבִּיט בְּמַיָּה. וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ.
בַּיְּצִיאָה הִיא עָצְרָה. בַּחוּץ טִפְטֵף, רֵיחַ שֶׁל אֲסַפְלָט רָטֹב וְעָלִים נוֹשְׁרִים. אַרְיֵה נָשַׁם בְּכֹבֶד, הֶבֶל יָצָא מִפִּיו, וְהַגֶּשֶׁם הַדַּק הִתְיַשֵּׁב עַל הַפַּרְוָה הַגִּ’ינְג’ִית כְּאָבָק כֶּסֶף.
עַד הָרֶכֶב הָיוּ אֵיזוֹ מֵאָה מֶטֶר. לְרַגְלַיִם כּוֹאֲבוֹת זֶה קִילוֹמֶטֶר שָׁלֵם.
מַיָּה הִתְכּוֹפְפָה, חָבְקָה אֶת הַכֶּלֶב תַּחַת הֶחָזֶה וְהָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת. כָּבֵד. חַם. כֻּלּוֹ רוֹעֵד. הִיא הִתְיַשְּׁרָה, לָחֲצָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ, וְאַרְיֵה טָמַן אֶת הַפֶּה בְּצַוָּארָהּ. פֶּה רָטֹב וְחַם, שֶׁהֵרִיחַ כְּלָבִים וּבֵיתוֹ הַקֹּדֶם, מִשָּׁם לָקְחוּ אוֹתוֹ בַּבֹּקֶר לָנֶצַח.
הַמְּעִיל נִרְטַב לְגַמְרֵי. הַיָּדַיִם שָׂרְפוּ מִמַּשָּׁא. הַבִּרְכַּיִם הִתְעַקְּמוּ עַל הָאֲסַפְלָט הַחֲלַקְלַק. אֲבָל הִיא לֹא עָצְרָה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת.
נוֹעָה הִבִּיטָה מֵהַחַלּוֹן. הַנֵּאוֹן מֵאֲחוֹרֶיהָ הִבְהֵב, כָּבָה וְנִדְלַק שׁוּב.
עַל הַדֶּלֶק שָׁכְבָה קַרְטִיס. “אַרְיֵה, תַּעֲרֹבֶת, 13 שָׁנִים. בָּעַלִים: אָסָף”. הַמִּלָּה “אָסָף” הָיְתָה מְחוּקָה. מִתַּחַת, בִּכְתָב זָעִיר וּמְדֻיָּק: “מַיָּה”.
לְאַחַר שָׁבוּעַ הִגִּיעַ לַטֶּלֶפוֹן שֶׁל נוֹעָה צִלּוּם. אַרְיֵה שָׁכַב עַל שְׁמִיכָה מְשֻׁבֶּצֶת, וּלְיָדוֹ יָשַׁב חָתוּל אָפֹר מְפַסֵּס וְלִקֵּק אֶת הָאֹזֶן הַקְּרוּעָה הַגִּ’ינְג’ִית. פָּנָיו שֶׁל הַכֶּלֶב הָיוּ רְגוּעוֹת. עֵינָיו עֲצוּמוֹת, הַזָּנָב שָׁלוּחַ יָשָׁר מֵעַל הַבֶּגֶד. כָּכָה שׁוֹכְבִים כְּלָבִים שֶׁכְּבָר לֹא צְרִיכִים לַחְכּוֹת לְיַד הַדֶּלֶק.
הַכְּתֹבֶת הָיְתָה קְצָרָה: “אֵין לוֹ זְמַן. וְאֲנַחְנוּ מָצָאנוּ זְמַן.”
מַיָּה קָנְתָה רְצוּעָה חֲדָשָׁה, כְּחֻלָּה, עִם יָדִית רַכָּה.
וְהַיְּשָׁנָה נִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה בְּלֹא שִׁמּוּשׁ, מִמֶּנָּה הֵרִיחַ בַּיִת שֶׁל פַּעַם וְאָדָם שֶׁאֵין לוֹ זְמַן.
