אורלי לעולם לא סמכה על בעלה. היא נאלצה להסתמך רק על עצמה כך נבנה חייהם המשפחתיים.
בעלה, יונתן, היה יפה כשקשת אחרי גשם, ותמיד היה הלב של כל מסיבה. הוא שתה משקאות אלכוהוליים במידה, לא מעשן, ולא חיפש אחר פיתוחי כדורגל, דייג או ציד. בקיצור, חזק אפילו לבית המלך.
בזכות כל התכונות החיוביות שלו, אורלי חשבה שהבעל מוצא נחת מחוץ לחומות הבית. גבר כזה בחיפה בזמן הקיץ לא תמצא. ובטחנות הן תמיד יימצאו
דבר אחד שמרר את לבה של אורלי יונתן היה קשור בתשוקה לזרעו. הוא האוהב הגדול של בנם, איתן. כל זמן פנוי של יונתן הוקדש לבן, ולכן אורלי סברה שהאוהבות האדירות של אבא מספיקה לשמר את המשפחה.
בבית הספר רִדּוּ אותה אנטוניה על צבע שערה האדום הבהיר והפצעים הקטנים שמפוזרים על פניה. אימה, שהייתה יפה מפורסמת, חינכה אותה מילדות: אורלי, את כמו ברווזון מכוער. סליחה על ההשוואה. האמת הקשה הזאת חייבת להיאמר רק אםאמא יכולה. כמעט אף אחד לא ייקח אותך להתחתן, אז תסתמכי רק על עצמך. תחרצי, תלמדי, ותבני קריירה. ואם יפגוש גבר טוב, אל תתנגדי, תהיה לו אשה מצייתת. האמירה הזאת נשארה בליבה לעד.
לאחר שזכתה במדליית הזהב בתיכון, אורלי הלכה לאוניברסיטת תלאביב. שם פגשה את העתיד בעלה. היא לא הבינה למה נמשך אליה אדם כה מרהיב. יונתן גילה אחרי זמן מה שהיא האישה היחידה שלא חשש לפנות אליה. אורלי לא השתמשה בקוסמטיקה, לבושה הייתה צנועה, ולא הייתה מתלבשת על מנת למשוך תשומת לב. כשגילתה שיונתן מרגיש חיבה אליה, היא החליטה לקחת יוזמה: היא הציעה לו נישואין. הוא הפתיע מההצעה הלא צנועה, אך היא שיקפה הבטחה להיות עקרה, צנועה ונאמנה. האהבה תגיע עם הזמן השיחה אותה.
יונתן, בתחילה, היה מופתע, אך לבסוף קיבל את ההצעה. אימו של יונתן, רות, בחינתה אותה במבט מתוח וביקורתי, לחשבה שהיא מסכה של כתמים. רות חשה שמו של בנם זורח כמו שמש, והייתה רוצה נכדים יפים, לא אנטוניה חומה. פגישה ראשונה לא הייתה מושלמת.
אורלי הרגישה את האיהסכמה של רות, והבינה שבעל יפה יכול לשבש את האושר המשפחתי. למרות זאת, היא לא ויתרה על הסיכוי. היא ביקרה אצל רות לבד, בקפה, ובקשתה להבטיח שהיא תישאר אשה נאמנה לבנה. רות, שעברה חיי קושי אחרי שאביה נטש אותה ובנה, החליטה לתמוך בבחירת בנה. היא ראתה שעצמאותה של האישה תעזור לבנה להגיע אליה.
בשנה לאחר מכן נולד להם בן, איתן, שהיה העתק של אביו האטרקטיבי לשמח רות עד כה. יונתן חבב את בנו והפך אותו למשמעות חייו. אהבתו לאישה לא צמחה. גם אורלי לא קיבלה תשוקה כלפי בעלה; חייהם היו שגרה שקטה: היא מכבסת, מגהצ, מכינה ארוחות, מנשקת אותו לחיק לפני השינה, והוא מעביר אליה את שכרו, קונה לה פרחים, מנשק את לחייה בבוקר ויוצא לעבודה. הכל הרגיש כטקס ולא כאהבה.
אחרי חמש שנים, יונתן מצא את אהבתו אישה עם יופי שמיימי, בשם מרים. היא הייתה מושלמת בעיניו, והוא נמשך אליה. הם נפגשו בקפה, בפארק ובבית של חברים, והקשר היה סודש וצריך. יונתן שכב לשקר בפני אורלי, ולאחר זמן הוא החליט לעזוב את הבית.
אורלי נזכרת במילות אימה. המילים שהיו כקוצים בליבה כעת הפכו לתמיכה: לא תיפול לתהום, לא תבכה שלוש נחלות. היא קיבלה שהפרידה לא תהיה אסון, אלא תחילתו של תהליך ריפוי.
במשך השנים האמת המשפחתית המשיכה להכאיב, אך היא לא פגעה בנתיב של אורלי. היא לקחה חופשה לים אילת, שם חוותה רומן קצר ללא התחייבויות, והחלה לחייך מחדש.
תשעה חודשים אחרי, נולדה לאורלי בת מיקה. החברות שלה הסתכלו בתדהמה על ההחלטה האמיצה, והגיעו למעון הילוד לראות את המולדת החדשה. אורלי יצאה מהחולה, עייפה אך שמחה, ובידיה היה קופסה מקושטת ברצועות ורודות.
היי חבר׳ות, בואו לאהוב את מיקה! חייכה אורלי.
אחת החברות קראה לה בקול רועש: ומה השם המלא?
אורלי ענתה: מיקה בתוילת.
בזכות רגישותה של מיקה, היא חייכה, ולא חשבה על השאלות הלא נוחות לגבי אביה.
כאשר שלחו את מיקה לגן הילדים בגבעתיים, שלושהשנים, היא התחילה לשאול: אבא שלי מי? הילדים אמרו: יש לנו גם אבות. מיקה החליטה לקרוא לאביה של אחיה, איתן, אבא. זה היה מצחיק וגם מרגש.
ערב אחד, חציית הדלת של אורלי נשמע צלצול לא מוכר. מיקה קראה בקול: זה האבא שלי!. אורלי הביטה דרך העדשה וראתה יונתן! הוא נכנס, שמטען שני מזוודות כבדות.
אפשר להיכנס, אורלי? שאל יונתן בקול עייפות.
בוא, אם אתה כאן, ענתה אורלי בהפתעה.
מיקה נמשכה אליו ואמרה: אמא, זה האבא שלי, נכון?
אורלי, בכי בעיניים, השיבה: כן, מיקה, זה אביך.
יונתן חיבק את מיקה, נישק את אפה הקטנה, וקרא לה קוסמת השיער הזהב. הוא נגע ביד של אורלי ונשק בחום.
תודה על הכל, אורלי. אפשר לסלוח לי? ניסה יונתן לכרוע ברכיו, אך אורלי אחזה את זרועו ומנעה ממנו.
שלום, דבש מרושל! אתה נעדר במשך שבעעשר שנה, אבל אין חטא שאין לו סוף. נזכור שהילד שלנו זקוק לאבא, ולא נרצה יותר. קראה באהבה.
איתן, עם עיניים פתוחות להפתעה, חייך בצד.
שבועות אחרי, אורלי, אחרי השפעת המחשבות, הודיעה לחברה סקרנית: שמו של בתי מיקה יונתב תזכרו זאת!
הסיפור של אורלי מלמד: כאשר החיים משאירים אותך לבד, חוסן פנימי שמולא עלידי תבונה של הדורות הקודמים הוא המפתח להמשיך. האמת הפשוטה היא שהאהבה האמיתית מתחילה מהקבלה של עצמנו, והיכולת לחמול אחרים נולדת מכיבוד של העבר. הדרך למנוע פצעי לב היא לסמוך על הלב הפנימי, ולא להמתין להצלה מבחוץ. כך נבנה חיי של אמת, של שלום ורצון טוב לאחרים.
