שוב אמא עם השוכר שבבית והאיש הנוסף הגיע. כבר אחרי כמה משקאות אירית ישבה בפינה מאחורי הקומה הקטנה.
אין לי מקום להימלט אליו, בחוץ כבר ירד שלג. כל זה מציק לי. בקיץ אקח ת’תיכון, אשלים ת’תשיעי ואעלה לעיר. אלמד במכללה לחינוך והייתי רוצה להיות מורה. העיר רק עשרה קילומטרים, אבל אתגור לי לגור במועדון הסטודנטים.
האמא והאורחים התיישבו במטבח. נשמע רימון כשמלאו כוסות, ריח נוזל בשר כבש עלה מהכיריים. אירית נבלתה בטירוף, הלכה לשתות.
חכי! קראה האמא.
מה הלך לך?
אתם שניים
זה הראשון שאני רואה שניים, אמר מאיר, השוכר של האמא.
קול צלצול של קערה שנפלה נשמע. רעש של שבירה, של שבר. אירית דחפה את עצמה עמוק יותר בפינה. הרעש פתאום נסגר.
שמעו, ניקו, היא ישנה, אמר השוכר.
אמרתי שזו בחורה טובה, אבל יש לי חיבוק אליה
תזכירי לי, יש לה בת
איזו בת?
ציפורה, היא כבר גדולה. כנראה היא מסתתרת בחדר.
תמשיכי אותה לכאן, קרא שמח ניקו.
ציפורה, איפה את? נכנס השוכר למטבח, ראה את אירית, חייך בחיוך מרושע. בואי, שבי איתנו!
לי כאן גם נוח.
למה מביישת? ניסה מיכאל לחבק אותה.
אירית תפסה קנה שהייתה על השולחן והשליכה אותו על ראשו של השוכר. ברק של זכוכית שבורה נשמע. אירית ברחה ורצה החוצה מהחדר.
תחזיקו אותה! קרא מיכאל.
אבל היא כבר הייתה ליד דלת הכניסה. לא היה זמן להחליף נעליים, היא רצה ברחובות העיר, רק גרביים, מכנסיים קצרים ישנים וחולצת טי.
אחריה רצו שני גברים. רחוב השכונה היה ריק. לאן לברוח בלילה בשלג? קולות צעקות נשמעו מאחורה. במבנה הגדול שליד הריצה שלה נשמע נביחה. אחרי כן קול של מישהו קרא לכלב.
אירית קפצה אל השער והחלה לדפוק. פתח דלת פתחה אותה גבר בן ארבעים.
עזרו! לחשה אירית בעיניים מבקשות.
בואו פנימה! הוא תפס אותה ביד ועלה את הדלת.
אורי, מי שם? יצאה אל המרפסת האישה של הבית.
הנה, הוא הורה אל האירית. אחרי לה רודפים כמה גברים.
מהר לבית! האישה אחזה באירית ביד והזמינה אותה לשבת. שם תספרי הכל.
ציפורה, תצא יפה! קרא מיכאל.
אורי, אל תתערב! צעקה האישה. תיכנס לבית!
קולות צעקות נשמעו ברחוב, ובחצר נבחת הכלב.
צריך להתקשר למשטרה, האישה שלפה טלפון.
פולי, לא. אני אדאג לעצמי. הם נראים כמו מקומיים.
איך אתה מתכוון להתמודד איתם?
בצורה נקייה. הרגעי את האירית!
בעל הבית לקח שקית, הלך למזווה, שם שם בקבוק ובקר של בשר.
בכל זאת הוא ליטף את הכלב, יצאו יחד החוצה. מאידך רץ מיכאל לעברו:
תחזירי את ציפורה!
קחו אותה ותסתובבו!
מה זה? פתח את השקית, החיוך על פניו, הנהן לחברו. נלך, ניקו!
***
שמי פולי, אמרה האישה והציבה קיטור על הכיריים. שב, שב! ספרי לנו מי את ומה קרה.
קוראים לי אירית, תגבה האישה, מגרגרת שיניים. אני גרה ברחוב הזה, אבל מהקצה.
את בת של קירא?
כן.
למרות שאנחנו חדשים כאן, שמענו על אמך.
אירית השפילה את ראשה ובכתה.
אל תבכי! חיבקה אותה האישה ברוך, חיבוק שלא חוותה מעולם. היא חיבקה חזרה ובכתה חזק יותר.
בסדר, נשתה תה עכשיו.
בעל הבית נכנס:
הכל! נפתר.
ומה נעשה עם היופי הזאת? פולי נידתה לאירית וחייכה פתאום.
נדון בזה מחר. עכשיו נשתה תה ונזמין אותה למקלחת.
רוצה לאכול? הציגה פולי כוס תה לפני האורחת, חזרה לחייך. רואה שאת רעבה.
היו כאן כריכים ושאריות של עוגה.
תאכלי! חייך בעל הבית, מתבונן באירית שמביטה על האוכל.
לא הטרידו אותה עוד בראיונות. גם ניסו לא לשים לב שהיא מתביישת.
כאשר ארוחת הערב נגמרה, פולי לקחה אותה למקלחת:
תשטופי, קחי את המעיל הזה!
***
אירית רצתה רק דבר אחד שלא יזרקו אותה רחוב היום. כמה נעים לשחות באמבטיה חמה, כשבחוץ קר בימינו. אבל הגיע הזמן לצאת, הבעלים מחכים.
היא יצאה. גבר ואישה ישבו על הספה. אירית חייכה באשמתה:
תודה!
אז, אירית, פתחה האישה בשיחה. מבינה שלא הולך לבוא לך מישהו לחפש אותך. אין לך רצון לחזור לביתה.
היא הטה את ראשה מטה.
מחר בבוקר מוקדם נצטרך לנסוע
מבינה, אירית הניחה את ראשה עוד יותר למטה.
תישארי לבד. אל תפתחי דלתות! בחצר שלנו ג׳ק לא יכניס אף אחד. הבנת?
כן! צעקה אירית, בלי יכולת להסתיר רגש.
אפשר תבשיל מרק לפני שנחזור, חייך בחוכמה אורי רומנוויץ. יודעת?
יודעת, חייכה אירית, עדיין חוששת שיזרקו אותה. מבשלת טוב, ויכולה לנקות בבית.
תנקי למעלה אם אפשר, קיבלה פולי.
***
היא קמה יחד עם הבעלים. נשארה שקטה במיטה, מפחדת שיזרקו אותה. פתאום במרפסת רעש של רכב. אחרי זמן קצר השקט חזר.
קמה, נשטפה. במטבח קוטר מים חמים, על השולחן לחם, נקניק, גבינה. על משטח העבודה צלעות חזיר.
אכלה ארוחת בוקר, ניקתה את השולחן, ניגרה הכל. ניגרה רצפה.
במעבר ראתה שואב אבק. הדליקה והחלה לשאוב.
רק סגרה
מה זה אומר? קול מאחורי הגב.
היא הסתובבה במהירות. בחור גבוה, בן שמונה עשרה, עיניים חומות, מבט סקרן.
אני מנקה, לחשה אירית. מי אתם?
ובכן נעץ בחיפה, שלף טלפון:
אמא, אני בבית. ומי זה?
בן, תן לבת הזאת לשהות אצלנו קצת.
ומה איתי?
הוא הכניס את הטלפון לכיס, הסתכל על אירית בתשומת לב, והלך למטבח.
נביא לך תה? שאלה האירית.
אדאג בעצמי.
***
אירית סיימה לשאוב, החלה לשטוח אבק, מקשיבה לכל רעש במטבח.
הבחור סיים לארוחת בוקר, נכנס למקלחת, יצא מגלה לוסיון.
היי, בעל הבית, תן לי בקבוק נוסף! קול מהרחוב.
מה זה עוד? הוא ניגש לחלון.
אל תפתחו להם! קראה אירית בפחד.
הוא הביט באירית, חייך והלך לכיוון היציאה.
אירית רצה אל החלון. ליד הגדר עמד השוכר של האמא עם חברו והיו צועקים. פחדה.
בדיוק יצא הבן של הבעלים. כולם רדפו אחריו ופתאום נפל לשניהם בשלג, אירית חשבה ששניהם נפלו יחד.
הבחור נענע בראשו, אמר משהו. הם קמו, הראש מבטא, והלכו לכיוון בית האמא.
***
הבוחור חזר, מבטו נעצר על אירית הקפואה. הוא התקרב:
פחדת?
היא לא שלטה בעצמה, חיבקה אותו בחתירה ובכתה.
איך קוראים לך? שאל פתאום.
אירית.
קוראים לי רוזן. אל תבכי, הם לא יחזרו עוד.
רוזן עלה לחדרו ולא יצא עד ערב. אירית הכינה מרק. ישבה לשולחן והרהר.
ברור שרצתה להישאר כאן, עם האנשים האדיבים האלה, אבל ידעה שהיא חצתה קו גבול.
הבעלים חזרו. פולי קישטה ברצון על הסדר. רוזן טעמן במרק.
אולי אחזור הביתה, אמרה אירית במבט מרפה. תודה לכם על הכול.
אירית, תשהי עוד כמה ימים אצלנו!
תודה, פולי! אני אלך הביתה, חזרה.
היא נעה אל הדלת ועצרה. מאז אתמול היא הלכה במעיל זר, בנעליים של אחרים.
בואי! אמרה האישה, אחזה בכתף והובילה אותה לסלון.
פתחה ארון, הסתכלה בבגדים, שלפה ג׳ינס, סוודר, מעיל ספורט חם.
תלבשי! אנחנו כמעט באותו גובה.
לא צריך
לא תלכי ערומה הביתה. תלבשי, תלבשי! אני לא אתבע.
היא לבשה, מביטה במראה בסוד. אף פעם לא הייתה לבושה כך יפה.
במעבר האישה הכריחה אותה ללבוש כובע ונעלי שלג.
אירית, בריאות!
תודה, פולי!
***
החיים חזרו לשגרה. לא בדיוק ישנה. האמא מצאה עבודה בחווה. השוכר נעלם עם חברו.
האביב הגיע. באותו יום אירית היתה בבית ועושה שיעורים. כשדפיקה על הדלת, היא פתחה וראתה ברכבה של ג׳ק, רוזן עומד ליד הגדר. הוא קנה ראשו כאילו אומר: צא!
היא לא יצאה, היא קפצה.
שלום! חייך רוזן.
שלום!
האמא קראה לך.
***
ולבסוף היא נכנסה לביתה שבו חוו יום שמח.
היי, אירית! קיבלה אותה האישה בחיבוק חם.
שלום, פולי!
תיכנסי! נשתה תה יחד!
האישה ישבה, זרקה תה, וישבה גם היא.
יש לי בקשה. אנחנו עם בעלי נוודד לחו”ל לחודש, חייכה בחלום. הבן שלנו בבית רוב הזמן. תדאגי לטפח את ג׳ק והחתול, ולמים את הפרחים. יש לי הרבה פרחים.
כמובן, פולי!
הנה, הוציאה כסף. עשרים אלף שקלים.
פולי, למה?
קחי, לא נזדקק לזה. בואי, אסביר הכל!
אירית למדה להכיר את המיקומים של העציצים, הכלים, האוכל לכלב ולחתול. אחרי זה צעקה פולי:
רוזן! הילד יצא מיד מחדרו. תכיר את אירית לג׳ק!
הם יצאו לחצר, שחררו את ג׳ק והלכו לטייל.
רוזן סיפר על הלימודים באוניברסיטה, קראטה, והעסק המשפחתי.
אירית חשבה על משהו אחר. היא ידעה שהמרחק בינה לבין רוזן זהה למרחק שבין אמה של אירית להורים של רוזן. הם אנשים טובים, אבל זה לא סיפור נסיכה; זו מציאות.
בשני חודשים עומדים מבחני קבלה למכללה, אני אעבור. אלמד, אעבוד, אפנה, ואתה תקבל את הבית. אתחתן, אבל לא עם הבחור הזה. הוא בחור מדהים, אבל לא שלי!
תודה לפולי על הבגדים ועל העשרים אלף השקלים. לפחות אצליח להישאר כמה חודשים בעיר.
תחושה פנימית אמרה לה שהילדות הקשה נגמרה ברגע הזה, והבגרות מתחילה קושי שייך רק לה.
הם הגיעו לבית הקטנטן. אירית חיבקה את ג׳ק על הצוואר, חייכה לרוזן וחזרה הביתה. מחר מתחילה עבודתה במרכז. עבודה בלבד וזה הכול!
