כאשר ניתנה לי, יעל, במתנה לבית החדש שלנו חתול בריטי שחור לחלוטין, נשארתי כמה דקות בהלם
הדירה הקטנה והצנועה, חדר שינה יחיד, שרק בקושי חיסכתי כדי לשכור אותה, עדיין ריקה ולא מרוהטת. יש עוד בעיות שמחכות לי.
ואז מגיעה החתולון. אחרי שהתחלתי להשתקף מההלם, הסתכלתי בעיני החמודים הצהוביםדבש של הקט קטן, נשפתי, חייכתי ושאלתי את הנותן:
זה זכר או נקבה?
זכר!
טוב, אם כך, קוראת לו ברק, פניתי אל הקט.
הוא פתח את פיו הקטן ונבח בקול רך: מיאו
***
בהמשך גילינו שהבריטים חיות מאד נוחות. כבר שלוש שנים אני וברק חיים יחד כמו יד ליד. במהלך הבית המשותף התברר שלברק יש נשמה רכה ולב ענק.
הוא מחכה לי בבקר מהעבודה, מחמם אותי בחלום, צופה איתי סרטים כשמתכרבל לצידי, ומשתולל בזנבו בזמן שאני מנקה.
החיים עם החתול קיבלו צבעים עזים. זה מרגש שמישהו מחכה לי בבית, שמאפשר לי לצחוק ולהתאכזב יחד. והכי חשוב הוא מבין אותי במילה אחת.
נראה שהחיים פשוטים ומשמחים, אבל
בזמן האחרון יעל החלה לחוש כאב בצד ימין של גופה. בראשונה חשבה שמדובר במתח שרירים אחרי שהתכופפה בחוסר נוחות, ואז האשימה את האוכל השמן. כשהכאבים החמירו פנתה לרופא.
כאשר הרופא סיפר את האבחנה והצפיות, קראתי לבכי כל ערב, מצוננת בכרית. ברק, מרגיש את מצבי, נעלב אליי ושיבק בקול גרגור מרגיע.
בשל גרגורו של ברק, נרדמתי ללא דעת. בבוקר, כשקיבלתי החלטה לשאת את המחלה בשקט, החלטתי לא ליידע את המשפחה כדי לחסוך מבזבוז מבטים רחמנים וניסיונות עזובה.
הייתה לי עוד תקווה שהרופאים יצליחו לרפא אותי. הציעו לי קורס טיפול שיכול לשפר את המצב.
הצטרפה השאלה לאן אשלח את החתול? בליבתי, לאחר שהבנתי שהמחלה עלולה להסתיים בטראגיה, החלטתי למצוא לברק בית חדש ובעלי חום.
פרסמתי מודעה באינטרנט, כתבת שהחתול גורי מצרפתיים יעבור לידיים טובות.
כאשר הראשון שיצר קשר שאל מדוע אני רוצה להפריד מהחיה הבוגרת, יעל, מבלי להבין למה, השבתי שבזמן ההריון פיתחו לי אלרגיה לשיער החתולים.
שלושה ימים אחרי כך, ברק בקופסתו ובכל הציוד יצא לבעלים החדשים, ואני נרשמה לאשפוז
לפני יומיים חייגתי לבעלים החדשים לשאול על ברק, והם, מתנצלים שוב ושוב, אמרו שהחתול ברח באותו ערב ולא מצאו אותו.
הדחף הראשון היה לברוח מהאשפוז ולחפש את החתול. פניתי לאחות משמרת בבקשה לשחרר אותי, אך היא קראה לי בחומרה ודרשתי לחזור לחדר.
הדיירת שלחתי, שראתה את ההתנהגות המטרידה שלי, שאלת מה קרה. יעל, מבולבלת ובוכה, סיפרה כל דבר.
חכי רגע, יקירה, אמרה האישה הקטנה והזקנה, מחר יגיע רופא מכיפה. גם לי אבחון גרוע, הבן שלי איש עסקים רוצה להעביר אותי למרפאה אחרת, ואני סרבתי. אולי הוא יעזור גם לך, הוא יראה שאין הכל נוראי, ליטפה אותי בחום על הכתף.
****
ברק יצא מהקופסה וחש שהגיע לבית זר. מישהו זר שלח ידו ללטף אותו
הפרעתו של ברק לא סבלת, והוא זינק ברגע אחד אל היד ונסע לפינה חשוכה.
דוד, אל תיגע בו עכשיו, תן לו להתרגל, שמע ברק קול נשי רך, אך לא היה קולם של בעליו.
לבו של ברק נדפק, מחשבותיו התפזרו, נשמתו כאב. איך יכלה בעלת הבית להוציאו לאנשים זרים, למה היא עזבה אותו?
עיניו הצהובות חיפשו בחדר מבט מבוהל. הוא שם לב לחלון פתוח. ברק קפץ באור שחור ויצא החוצה!
למזלו, היה הקומה השנייה בלבד, והחצר תחת החלון הייתה מטופחת. משם החל המסע חזרה הביתה
*****
הרופא שהופיע ליעל היה אישה יפה, כ45, בשם מרים לב. היא בחנה בעיון את תכנית הטיפול, ואז הציעה ליעל לשכב על מכשיר הטיפולים ולהיטביל בצד שמאל.
היא חקרה, הקליקה, שאלה היכן הכאב, איזו הרגשה, קראה שוב את התיק הרפואי, חזרה על מניפולציות במכשור.
יעל לא ציפתה לשמוע משהו טוב. חזרה לחדר שבו שכנה השכנה על המיטה.
אז מה אמרו לך, יקירה? שאלה השכנה.
עדיין לא, הם אמרו שבקרוב יכנסו למספרה.
מובן. ובשמחה אני מאשרת שהאבחנה מחמירה, השיבה האישה בעצב.
מצטערת על כך ותודה על כל העזרה, ענתה יעל, לא יודעת איך להרגיע מישהו שיודע שהיא עומדת לפרוש.
חצי שעה לאחר מכן, מרים לב נכנסה עם רופאים נוספים.
יעל, יש לי חדשות טובות. המחלה שלך ניתנת לטיפול, קבעתי קורס של שבועיים, אחרי זה תחזרי לבריאות, אמרה בחיוך.
לאחר שהרופאים יצאו, השכנה סיפרה:
נהדר, שמחה שעשיתי פצילות טובה לפני שאני יוצאת. תזכי לאושר, יקירה.
*****
לברק לא היה משיב כוכב ושטף על כך. הוא רק הלך הביתה בדרכו החתולית. הדרך דרך המדבר אל הכוכבים הייתה מלאה בהרפתקאות מסוכנות ורגעים מצחיקים.
אף פעם לא הכיר רחובות, והבריטי האצילי הפך ביום אחד לטורף מסוכן עם אינסטינקטים חדים.
הוא נמנע מהרחובות הרועשים, קפץ, זחח, טס במהירות מעל האדמה (כך חשב כשהברח מכלבים), נחת על עץ והמשיך למטרה
בפארק קטן ושקט, שמול רחוב רועש, הוא נפגש עם חתול רחוב מנוסה.
החתול, שזיהה מיד את ברק, ניגן קריאה חזקה ויצא לקראת הבריטי, שהפך מאציל עליז למרושע, ולא ויתר.
המאבק לא נמשך זמן. הבוס החתולי הסתתר בחשכה, משאיר אוזן קלה קרועה.
זה היה הצגת אגואיזם פשוטה החתול רצה להוריד את האגו שלו, להראות מי השולט. ברק המשיך לדרך, ולא היה דבר שיעצור אותו.
במהלך הדרך, נזכר באבותיו הרחוקים, למד לישון על עצים, ובחר את הפיצולים הנוחים לשינה.
אוי, איך זה מביך, ברק גם למד לאכול מאשפה ולגנוב אוכל מחתולי רחוב שהשכנים הטיפשיים מזינים.
יום אחד נפגש עם חבורת כלבים. הם קלעו אותו לעץ קטן והתחילו לנבוח, קפצו ונסעו לרפד את הגזע.
הציבור האנושי ניסה להרגיע את הכלבים. אחת מהנשים ראתה אותו, הציעה נתח שיפודים, וברק, רעב ומפוחד, הלך אליה וקיבל חיבוק.
אך
לאחר שנוחת ונאכל בטוב, ברק נזכר לחזור לביתו, קפץ מעבר למדרגות ונסחף אל דלת המדרגות שדלתה נפתחה ברגע, והמשיך בדרכו חזרה…
*****
לאחר ששיחררתי את יעל מהבית חולים, חזרנו לבית. המילים של האישה שהקנתה לה אושר הדביקו לי את המחשבה. כמובן, שמחתי בטירוף שהאבחנה לא נכנסה וקיבלתי בריאות.
אבל הלב נגע בברק. לא הייתי יכולה לדמיין לחזור לדירת הריקה בלי שהמישהו יפנה לי בפתח.
כאשר חציתי את סף הדירה, חייגתי למי שלקח את ברק וביקשתי כתובת מדויקת. כשהגעתי אליהם, נודע לי איך ברק ברח, והחלטתי לעקוב אחרי עקבותיו.
הם אמרו שזה בלתי אפשרי, עברו שבועיים, והסיכוי שחתול בית ישרוד ברחוב מזערי, אך לא רציתי להאמין.
הלכתי ברגל, חקרתי כל חצר, כל פינה, חניונים, חיפשתי כמו חתול שלא הרפתק על רחוב. קראתי ברק, הביטי בחלונות המרעים של מרתף.
קרוב אל הבית, הבנתי שהחתול נעלם ללא סימן. גם זה בלתי אפשרי לו, שלא מכיר את העיר, להגיע למקום שבו הלכתי שעות.
בכניסה לבית שלי עמדתי בעצב, דמעות דולפות, לב שבור. דרך ערפל בעיניים, שמתי לב שצד המדרכה, מתקרב אלי, חתול שחור אחר.
חתול שחור קפץ במחשבותיי. עצרתי, והביטתי הוא עצר, נוהג למלא את עצמי.
קראתי בקול רם: ברק!.
החתול לא רץ אלי, הוא היה ללא כוח, ישב, מצמצם עיניים משמחה, והפיתל ברק בקולו המוכר: הגעתי!.
חברים, אם אהבתם את הסיפור, כתבו תגובות ואל תשכחו לייק זה נותן לנו מוטיבציה לכתוב עוד.
