יומן26במאי2026
חזרתי הביתה אחרי מסיבת החברה שהייתה במלון קיסריה בתלאביב. היא, תמר, כבר נרדמה עמוק, ולא רעפה אפילו מהרעשים של האורחים. שכבתי לצידה במיטה, והראש החל להסתחרר מיד.
בבוקר, אחרי שהקמתי את עצמי מהמיטות, מצאתי על חולצת יעקב שכבה משחת שפתיים אדומה. באותו הרגע נדלקה בטלפון שלו הודעת SMS:
בוקר טוב, אהובי!.
ההפתעה גרמה לי לקפוץ מהצדפה. לא ציפיתי למשהו כזה אחרי עשור של נישואין שלווים. לביתנו שני ילדות מתוקות שירה, חמש, ונועה, תשע שמרצות בחדרן הקטן ומתכרבלות לשנת הלילה.
רציתי מיד להתגרות ביעקב, אבל הכרתי את עצמי והצלחתי לעצור. הלכתי לחדר האמבטיה, ואחרי כמה דמעות התיישבתי לסדר את עצמי.
זה פשוט להעלות ריב,״ חשבתי, אבל כל ריב במצב הזה עלול לפתוח לו שער לבקשת משמורת. ואם הוא יעזוב, איך אשמור על הילדים לבד?.
לקחתי מקלחת, ייבשתי את השיער במייבש, סידרתי תסרוקת קלה, ואז החלתי להכין ארוחת בוקר. יעקב נרדם עד צהריים.
אוי, כמה זה קשה, הוא התנשף.
רוצה שאבשל לך קפה? הצעתי, מחייכת בפה מרוחק.
החייכתי בכוחות עצמי, והתחלתי לשפוך קפה חם לכוסות. אחרי שהגשתי לו, המשכתי:
יעקב, אני מקווה שלא תעכב מחר בעבודה, יש לי משמרת שנייה, ואני צריכה לאסוף את ויקה מהגן.
כמובן, בטח, הוא השיב בחיוך.
אני עובדת כמעצבת שיער במלון הדוכס בירושלים. אחרי המשמרת השנייה שלמחרת חזרתי הביתה עם קופסת סוכריות יוקרתיות.
רוצה משהו מתוק? שאל יעקב.
קיבלתי אותן מלקוח קבוע שמחלק לי לפעמים מתנות אחרי החתך, אמרתי.
יעקב הסתכל בקופסה ואמר:
הסוכריות יקרות! למה קיבלת אותן?
הוא רק רוצה לשמח, זה לא כמו פגישה רומנטית, השבתי.
הדיאלוג נגמר שם. כמה ימים אחרי, חזרתי עם זר פרחים מרהיב.
זה גם מהלקוח ההוא? שאל יעקב מהדלת.
יעקב, אתמול לאחר העבודה נשארת מאוחר, ואני לא שאלתי איפה היית או עם מי, ובכל זאת זה רק זר, אמרתי.
בפעם הרביעית אחרי משמרת, יצאתי מהסלון וראיתי אותו מחכה לי בחוץ.
יעקב, למה השארת אותנו לבד?״ תסכלתי.
הכל בסדר, השכבתי את הילדים וחשבתי לפגוש אותך ברכב, ענה.
זה רק חמש דקות הליכה,״ ניסיתי להתנגד.
כשהגענו הביתה, פנה אלי יעקב:
תמר, אפשר תמיד לפגוש אותי אחרי המשמרת השנייה?
מה זאת אומרת? אתה מקנא בי? שאלתי בחיוך מרוסן.
כן, מקנא. גברים לא נותנים מתנות לשווא, הוא הודה.
טוב, אני מרגישה שמח לך, אבל אם אני אומרת בכנות שאני גם מקנאה בעבודות הלילה שלך, אולי תראה למה זה מרגיש ככה,״ הוספתי.
אה, תאמרי! לי אין צורך באף אחד חוץ ממך. ובתעסקיות, סיימנו את הבעיות התקנו תוכנות חדשות במחשבים, עכשיו כל העבודה נמתחת בזמן, ואין עוד שעות נוספות, הוא חירק.
בקרוב חזרו האמון והקשר המשפחתי למצבו הקודם. עם זאת, מדי פעם אחרי העבודה אני מניחה על השולחן קופסה נוספת של סוכריות יקרות. כשהוא מביט בי במבט חודר, אני משיבה בחיוך:
הלקוחות שלי מביאים לי את הממתקים בלב שלם, ואני לא יכולה לסרב למתנה כזו.
זהו היום שלי, מלא ברגשות קטנים, בטעימות של קפה, פרחים וסוכריות, ועם תקווה שהשגרה תישאר מלאה באמון ובאהבה.
תמר.
