למי את בכלל מתאימה? קראתי בקול רם. אחרי זה ניבטתי והלכתי.
היא קפצה אל החלון והסתכלה איך הולך האדם שעמו חיה חמש עשרה שנה. היא חשבה שהקשר עמוק, נשמה לנשמה. אך לפני שהלך הוא כבר רצה ממנה היה נוח לו.
בשכונת דרום תהל, בגודתה של דירה קטנה, האישה שהייתה לי רינת יודעה לבשל מצוין, והייתה בעלת הבית מדהימה. היא הייתה מוכנה לעשות עבורו כל דבר.
רינת חשבה שאולי היה טוב לפתוח את החלון ולצעוק לו לא לעזוב. היא הייתה מוכנה להכניס אפילו בושה, להסכים שהוא יישאר איתה, אפילו אם הוא יבלה כמה ימים מחוץ לבית, יצטרף למישהי אחרת…
זה היה עדיף על פני להיות בגיל ארבעים וחמש לבד, נזכרת. היא פקחה את החלון, והביטה במבנה של פורטרט אביה. הוא בתלבושת צה”ל, מבטו חזק, ראשו מורם אל המצלמה.
רינת פתאום נרתעה. הרגישה בושה על חולשתה.
היא חזרה לבחון את בעלה האופנתי, בחליפה, נכנס למכונית יוקרתית עם מזוודה.
היא הלכה למטבח דרך המסדרון, שם עמד ארון גבוה שהוריש לה סבתה. במראה של הארון נראתה אישה שמנה, עייפה, עם שיער אפור ועיניים חסרות חיים.
רינת ידעה שהיא לא יפה, והבריאות כבר לא במיטבה השיניים נשרו, ואין לה כסף לשיניים חדשות. בעלה רצה מכונית חדשה, ובעבודה הוא צריך להופיע במראה יוקרתי.
מה זה שטויות! יואב שלך לבוש כמו שחקן. ואת רק בחולצה מתוחה, חצאית ישנה, שני חולצות. נעליים שחוקות וכפכפים במקום נעליים. המעיל עם שכבה שלא תתאים אפילו לסבתא שלי. התפריט שלך נראה כמו תפריט מסעדה סטייק, קציצות, פנקייקים ממולאים, בשר. והוא לא יעזוב? לא אפשרי, אלי! אמרה אלונה, החברה שלו.
רינת הקשיבה, אך המשיכה בדרך שלה. לבסוף בעלה הודיע שהוא הולך לחיה של 27, עם ארבעה ילדים.
היא צעירה, נשפכה רינת.
החברה, שגם הייתה חברה קרובה, חפשה במקומות החברתיים, שאלה שכניות, וסיפרה:
אין לה עבודה! היא נקראה אימה. מקורה ממשפחה נכבדה, אבל היא מתעלמת מהקיום. כל הילדים מאבות שונים. אפילו לא ילדה תינוקות עד שמחר. האם שלה גם לא מוסרית. בחוץ, גברים מתעניינים רק במראה החיצוני ובדברים קלים. זה לא בונה משפחה. תסתכלי, יואב הפתיע אותך. תדבקי, אל תוותרי!
רינת נלחמה. היא קיבלה מהוריה דירה יפה במרכז תל אביב. האב, כאילו חשב על העתיד, ערך את כל המסמכים כך שיואב לא יזכה בבעלות על המטרים שלו. רינת החליטה לשכור חדר אחד כדי להקל על ההוצאות.
באותו קו לבנה כמה בתי דירות חדשים, והגיע מהנדס גבר עם זקן מטופח, חכם ונעים, קורא לעצמו דניאל לביא. הוא הסתכל על רינת בעיניים חודרות, ואז אמר:
אני אשחרר לך תשלום מראש! לכי ותקחי טיפול שיניים. האישה הזאת יפה, אבל היא סבלה!
רינת נדלקה. היא לא נחשבה יפה, אבל רצונה בלט בפה. דניאל נתן לה יותר כסף, אמר שהחזר יהיה מאוחר יותר. ואז הגיע בן שלו, בחולצה קנרית, מכנסיים סגולים ותסרוקת מרשימה. הוא קרא לעצמו קיריל, עובד כהאצבע.
קיריל ביקש לבקר את אחיו, והביא איתו את רינת לשירותי טיפול. כשהיא הציעה קמח לחברים, הוא הציע לשנות לה את המראה.
הוא באמת שינה אותה שיער מבריק, איפור שהדגיש את הפנים, שיניים מסודרות. היא התחילה ללכת ברגל לעבודה, האבדנה קיבלה משקל, אפילו התחילה לרוץ בפארק בבוקר.
הפכה לאישה חביבה עם חיוך עדין וקמטים על הלחיים, כמו פרפר שיצא מבקבוק קטן.
יום אחד נשמע צלצול. הדייר פתח את הדלת וקרא:
רינת, יש כאן מישהו בשבילך!
בפתח עמד לשעבר, יואב, שרק ברגע הזה נזכר בפניה. הוא נראה מבוגר, חיוור, רזה, מבולבל. מרשת השיער שלו לא נשארה שום עקבות. סביבו נעמדו מסמכים.
למה את? שאלה רינת.
היא זוכרת איך ניסתה להתקשר אליו בתחילה, הוא לא רצה לדבר, ואז חסם אותה לגמרי. ועכשיו הוא חזר.
מה הפכת? הקול של יואב היה מלא בתפילה.
רינת לא הושפעה מהמלים שלו. היא זכרה את הלילות חסרי השינה, הרצון לסגור חשבון עם החיים, הדמעות האינסופיות והפאניקה.
אוי רינת, כמה סבלתי. שעה שלמה רק על כסף. הילדים נראו טובים בתחילה, אבל אחרי לא ידעו להקשיב, צועקים תמיד. הם לא רוצים ללמוד, יושבים בטלפון, לא מבשלים. קנו לי פקידות חביתה, עשו לי נודלס. תאמיני, נודלס! לי! כל הבגדים התלכלכו ונשפו. אני לא קניתי דבר ברגע הזה, הכול בשבילם. מרגיש כמו משוגע. רינת אני עדיין כאן, איתך. בואי נתחיל מחדש, טוב? בקש יואב בחמלה.
אבל ברכותיו של יואב נגעו באוזניה של רינת:
למי את בכלל מתאימה? ללא שיניים, ללא פירות, ללא יולדת.
רינת התבוננה שוב בעברו, ואז נפתחו הדלתות. יצא דניאל לביא, מודאג, ואמר:
רינת! צריך עזרה? אתה, איש, באיזה נושא?
יואב קם וקרא בקול:
מי אתם בכלל?
זה בעלי, דניאל. אל תבואו עוד! רינת סגרה בחוזקה את הדלת לפני פיו של יואב שנפתח בהפתעה.
היא התנצלנה מהדייר. הוא נאנח וביקש:
כנראה שהגיע זמן ההסברים! אני אוהב אותך רינת! איך אפשר לעזוב אישה כה מדהימה? תתחתני איתי ברצינות.
הוא היה כורח. רינת יצאה משם. שני חודשים אחרי כך, הוא זרק לה ורדים, קנו בית קיץ.
היא לא ראתה איך במרחק הכתף הצופה לשעבר מביט בהם. הוא צעק בזעף, מזכיר לעצמו שפספס אהבה והחליף אדם טוב בריקנות.
ולבסוף, רינת ודניאל הלכו יד ביד ברחוב, מאושרים ונשואים, והיא מחכה לילד.
—העתיד פותח בפניה של רינת ודניאל אור של תקווה ואושר.
