למי אתה מדבר? קרא בחיוך חצי מרושש בחור מאחורי הקבלה, ועדיין מבטו קפץ על הסמארטפון שלו.
תספורתו העדכנית והמעיל עם לוגו מודרני צעקו על חשיבותו של עצמו ועל רמת האדישות כלפי הסביבה.
רוני כהן תיארה בקלילות את התיק הקטן והיציב על כתפה. היא בחרה להתרחב כך שלא ימשוך תשומת לב: חולצה משוחררת, חצאית שמגיעה מעט מתחת לברך ונעליים נוחות ללא עקב.
הבעלים לשעבר, יעקב זקן, שחור וקפדן, עייף ממזימות רבות, שהיה חלק מהעסקה שהיא סגרה חייך כאשר היא הציגה לו את התכנית.
סוס טרוי, רוני, אמר בקול מכובד. הם יבלעו את הפיתיון מבלי לשים לב למעקה. לעולם לא יפצחו אותך עד שיגיע הזמן המבוא.
אני העובדת החדשה במחלקת תיעוד, קולה היה רגוע ושקט, בכוונה להימנע מנימה סמכותית.
הבחור לבסוף הרים את מבטו אליה, עבר מבטו משקפיים ישנות ועד לשיער שלו המופרת, ובעיניו נצץ רמז של ברזול. הוא אפילו לא ניסה להסתיר זאת.
אה, כן. אמרו שיהיה תוספת. קיבלתם שגרה באבטחה?
כן, הנה.
הוא נגע ברפיד, כאילו מצביע לדרך למטייל אבוד.
מקומך בעבודה נמצא שם, בקצה האולם. תמצא את עצמך שם.
רוני הנהנה. «אמצא», חזרה במחשבותיה, והלכה אל האזור הפתוח הרועש כמו כוורת.
היא התמודדה כבר ארבעים שנה בחייה. היא טיפלה בעסק של בעלה שהתקרב לפשיטת רגל אחרי מותו הפתאומי, והפכה אותו למערכת רווחית.
היא ניהלה השקעות מורכבות שהכפילו את הון ההון שלה, והצליחה לא להיסחף משיגעון הבדידות בבית הגדול והצפוף.
קניית החברה המתפתחת, שבכל זאת ראתה בעיניה חור במבנה, הייתה האתגר המשמעותי ביותר לאחרונה.
שולחן העבודה שלה נחת במקום המרוחק, ליד דלת הארכיון. הישן, משומש וקולו חורק, היה כמו אי של עבר בים של טכנולוגיה מבריקה.
מתאימה? נשמע קול מתוק מעליה. לפניו עמדה מרים, מנהלת המחלקה לשיווק, בחליפה בצבע שנהב מחוספסת במדויק.
מריס ריח בושם יקר והצלחתה.
אני מנסה, חייכה רוני בעדינות.
תצטרכי לסלק חוזים מפרויקט «אלטיר» של השנה שעברה. הם בארכיון.
לא נראה לי קשה, קולה היה כקצת משודר, כאילו נותנת משימה למישהו עם מגבלות.
מיריס הביטה בה כאילו ראתה חפץ ארכאולוגי מדהים. כשהיא הלכה, צעדיה הקולניים רטטו, רוני שמעה מאחור צחוק מתון:
האמת שה-HR שלנו כבר מת! בקרוב יתחילו לגייס דינוזאורים.
רוני העבירה כאילו לא שמעה, אבל הייתה מוכרחה להסתכל סביב.
היא הלכה למחלקת הפיתוח, נעצרה ליד חדר הישיבות הזכוכית שבו כמה צעירים דיונים ברתים.
גברת, מחפשת משהו? פנה אליה בחור גבוה, יוצא משולחן.
איתן, המפתח הראשי, היה העתיד המבטיח של החברה כפי שכתבו במרשמים שלו, שהכניס בעצמו.
כן, חביבי, אני מחפשת את הארכיון.
איתן חייך והסתובב אל הקולגות שעוקבות אחרי האוויר כמו בתוכנית חינם.
סבתא, כנראה שאת צריכה ללכת למחלקה אחרת. הארכיון זה שם, הוא הניח ידו לכיוון שולחן רוני.
אנחנו כאן עסוקים באמת במשהו שלא חלמת עליו.
הקהל מאחוריו נחרט. רוני הרגישה כעס קר וקורן עולה בחזה.
היא תפסה את השעון היקר של איתן על ידו, כל זאת נרכש בכספה שלה.
תודה, ענתה במדויק. עכשיו אני יודעת בדיוק לאן ללכת.
הארכיון היה חדר קטן, ללא חלונות, חם וקבוע. רוני ישבה והתעסקה. קובץ «אלטיר» נמצא במהירות.
היא חפרה בתיקים, בחוזים, בתוספים ובקבלות. במבט ראשון כל היה מושלם, אך עיניה המנוסות עצרו על פרטים קטנים. הסכומים לחשבון הקבלן «סייברסיסטם» עגולים לאלפי שקלים סימן של חוסר זהירות או ניסיון להסתיר חישובים אמיתיים.
תיאור העבודה היה עמום: «ייעוץ», «תמיכה אנליטית», «אופטימיזציית תהליכים». תבניות מוכרות מחוסר שיקול דעת שמזכירות לה את שנות התשעים.
אחרי כמה שעות נשמע קול דלת. בחדר נפתחה בחורה בעיניים מבולבלות.
שלום, אני יעל מהחשבונות. מיריס אמרה שאתה כאן כנראה שקשה לך בלי גישה למערכת האלקטרונית? אני יכולה לעזור.
בקולה לא היה קרן של עליונות.
תודה לך, יעל, זה יהיה מאוד נעים מצידך.
אין בעיה, זה לא מסובך. פשוט הם הם לא תמיד מבינים שכל אחד לא נולד עם טאבלט ביד, היא חייכה והארדלה.
בזמן שיעל הסבירה את ממשק התוכנה, רוני חשבה אפילו בביצה תמצא מקור של טהרה.
לא הספיקה יעל לצאת, כשתוך רגע הופיע איתן.
צריך לי חוזה עם «סייברסיסטם», דחוף.
הוא דיבר כאילו נותן פקודה.
שלום, ענתה רוני ברוגע. אני כרגע בודקת את המסמכים. תן לי דקה.
דקה? אין לי דקה. יש לי שיחה בעוד חמש דקות. למה זה עדיין לא דיגיטלי? מה אתם כאן עושים?
הוא ניגן בחזותו, כיוון שהוא היה בטוח שאף אחד, ובפרט היא, לא תצליח לבדוק את עבודתו.
אני כאן ביום הראשון שלי, השיבה במדויק. ומנסה לתקן מה שלא נעשה לפניי.
לא משקר לי! הוא נגש לשולחן ותפוס את התיק הנדרש. תמיד יש בעיות עם המבוגרים.
הוא יצא, דופק את הדלת בחוזקה. רוני לא הביט אחריו; היא כבר ראתה מספיק.
היא שלפה את הטלפון וקראה לעו”ד האישי שלה.
יוסי, בוקר טוב. בדוק לי בבקשה חברה בשם «סייברסיסטם». יש לי תחושה שהבעלים שם מעניינים.
למחרת בבוקר הטלפון רימר.
רוני, הייתה לך צודק. «סייברסיסטם» היא מבנה מזויף, רשומה על שם פטרוב, בן דודו של המפתח שלנו, סטפן. תבנית טיפוסית.
תודה, יוסי. זה בדיוק מה שרציתי לדעת.
הקצנה הגיעה אחרי הצהריים. כל העובדים נזמו לישיבת השבועית. מיריס ניצנה, ממליצה על הישגים חדשים.
אה, שכחתי להדפיס את דוח ההמרה. רוני, קולו חצוי במיקרופון, ניגן בחסד קר, תביא בבקשה את תיק Q4 מהארכיון. רק אל תתהלבל שם.
החדר התמלא בצחוקים עמומים. רוני קמה בשקט. נקודת האיחזרה כבר חלפה. היא חזרה כמה דקות אחרי. איתן עמד לצד מיריס והם לוחצים זה על זה.
הנה הצלתנו! הכריז איתן בחום מזויף. צריך לעבוד מהר יותר. זמן זה כסף. במיוחד הכסף שלנו.
המילה «שלנו» הייתה הפלא האחרון.
רוני זקפה גב, נכשילה בתנוחתה והביטה בו קרה ולא מתפשרת.
אתה צודק, סטפן. זמן זה באמת כסף. במיוחד הכסף שזילה דרך «סייברסיסטם». האם אתה מרגיש שהפרויקט הזה רווחי יותר עבורך מאשר עבור החברה?
פניו של איתן הזדקו, החיוך נעלם.
אני לא מבין על מה אתה מדבר
באמת? אז אולי תסביר לכולם מי הוא אז פטרוב?
השתיקה נרככה באולם. מיריס ניסה להתערב.
סליחה, מה הקשר של העובדת הזאת לשאלות הפיננסיות של החברה?
רוני לא הביטה בה. היא הסתובבה סביב השולחן ועברה למרכז הישיבה.
יש לי קשר ישיר. תנו לי להציג את עצמי: רוני כהן, הבעלים החדשה של החברה.
אם פצצה הייתה מתפוצצת, האפקט היה פחות מרשים.
סטפן, המשיכה בקול קר, אתה משוחרר. עורכי הדין שלי יצרו קשר איתך ועם קרוביך. ואני ממליצה לך לא לעזוב את העיר בינתיים.
איתן ישב על הכסא כאילו הוציאו ממנו אוויר.
מיריס, גם את משחררים. על חוסר מקצועיות, על יצירת סביבת עבודה רעלת.
מיריס קראה בקול רם.
איך אתה מעז!
לי יש זכות מלאה, ענתה רוני בקצרה. יש לכם שעה לאסוף את חפציכם. האבטחה תדאג.
זה נמשך לכל מי שחושב שגיל הוא תירוץ לזלזול. נער מהקבלה ושניים נוספים מהמחלקה יוצאים.
בפנים נפלה הלם מוחלט.
בימים הקרובים תתחיל החברה בבדיקה מלאה.
העיניים שלה נעצרו על יעל במרכז החדר.
יעל, בבקשה תבואי אליי.
הנערה, רועדת, הלכה לשולחן.
בעבודה של שני ימים הפכת להיות היחידה שהפגינה מקצועיות ואנושיות. אני מקימה מחלקת בקרה פנימית ורוצה שתצטרפי לצוות שלי. נדון בתפקיד החדש ובהכשרה מחר.
יעל פתחה פה, ללא מילים.
תצליחי, אמרה רוני בביטחון. ועכשיו, כולם, חוץ מהמשוחררים בחזרה לעבודה. יום העבודה נמשך.
היא הסתובבה ויצאה, משאירה מאחוריה עולם של שליטה הרוס.
היא לא הרגישה ניצחון, רק שביעות רצון קרה כמו אחרי משימה שהושלמה היטב. כי כדי לבנות בית איתן, קודם צריך לנקות את שדה הבנייה מהרקבון.
וזה היה רק תחילת הביקורת הכללית שלה.
