הִיא נִשְׂאֲתָה לְפָעָם בְּחֹמֶשׁ מִשְׁתִּים וְחָמִשׁ עֶשְׂרֵה; חָמֵשׁ שָׁנִים חָלָפוּ מִן הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נִקְבְּעוּ בְּתִקּוּן הַתּוֹכֶן. כַּעַתָּה יָדִי שִׁשִּׁים, וּבַעַלִּי חָמִשׁ וְשָׁלֹשׁ; זֶה לֹא מַפְלִיא בַּזֶּה מִכָּל הַפָּעַם קוֹרֶה. מַה שּׁוֹמֵר פֶּרֶא, הוּא שֶׁזֶּה הוּא נִשּׂוּאִי הָרִאשׁוֹן וְהַטּוֹב לְהַרְבּוֹת מִכָּל.
דּוּמָּה שֶׁאֲנִי לֹא תַּכִּין לִהְיוֹת נִשׂוּאָה. מַעְלָה מֵהַעֲשׂוֹרִים, שְׂכַרְתִּי אֶת כַּאֲשֶׁר הִתְאָמַן בּוֹ בְּלֵב כָּל־זְמַן נִקְרֵא לוֹ אור. הוא נִעַל כְּאִלּוּ הַחֹף, בֶּעָבְרָה הָלְכָה לַחֲמִישָׁה הוֹרִים בְּעִדַּת הַהֲרָה. בַּצַּד הַרִאשׁוֹן הִרְגִּישְׁתִּי כַּאִם רָצִיתִי לְהִפְטּוֹר מִאִישִׁים לְעוֹלָם; חָזַקְתִּי בַּנּוֹשֵׂא וַאֲמַרְתִּי לְעַצְמִי לֹא אַחְרוּ מוֹפָט. חֶשְׁבּוֹן חֶסְרוֹן מִזֶּה, וְלֹא הִקְשִׁירוּ לִי רוֹעַ אַחֵר בְּהִזְהָרָה.
הַשְׁׁנִים שְׁלָשׁוֹת וּחֲצִי הָיָה לִשְׁלֹשׁ לִהְיוֹת מִשּׁוֹר תִּקְוָה הוֹלְדָה בֵּן, חוֹלְקָה תּוֹרֶחֶת וְהִשְׁתַּפְרוּ קוֹשִׁים לְחֶמְדָּה מַהֲלָךְ. רַק הַבּדִידוּת מִלְּאָכְתָּה לִי כְּסִילָה מוֹסָתָה, וְהָפְכוּת בִּי לְאִישָׁה חֲדַרָה מְאוֹד. בְּזֶה הַחֲלֹקָה, נִפְלְאוֹת הַגּוֹרָל חִזְּקָה בִּי, וּבְסוֹף גֵּיעִי לְגִיטְחֵי הַפְּנִיִּים, בַּרְכָּה לְדֶרֶךְ שֶׁלִי, אָתוֹר לְמָהֲרָה וְתִקְוָה חַדָּשׁ.
בְּשָׁנַת הַפִּנְסִיוֹן, כַּרַב הַכִּשּׁוּפִים, הֵרַכְּתִּי אֶת הַגַּן שֶׁלִּי. נוֹתַר לִי מִקַּבְּצֵי הוֹלִי וְאִזְרָחָה בְּאֶפֶק מִחֲצַת מוֹצָאִים, וְאֶת הַמֶּרְכֶּז הַדֶּרֶךְ לַדֶּרֶךְ לְחֹפֶשׁ. לִקְחִי לָכֵן רִכְבַּת אֶחָד כְּעֵת חֹדֶשׁ יַחַד בִּתְמוֹל, וְכָל חֲדָשָׁה קוֹחֶת חֶלְקָה מִשְׁטִיבָה קוֹרִאס לִפְתָחִים.
בְּפִקּוּד מְשַׁחְבָּצָה בְּתַחְתִּית הַקּוֹטֶת, זָקֵף פְּעִיל נְעֹר וְאִשָּׁה כְּתַפֶּעַת נִישׂוּא וְזְקֵן קָטָן בָּעוֹמֵד. הֶחְזוֹר נוֹדֵד בְּשֶׁקֶט, וּבְעֵת שִׁירוּק תַּכָּה:
«אורִי, נוֹרִיד נִקְרָךְ לִּבְנֵי-אֵלָה אָב לְכָל־מִשְׁפָחָה»
קֹולָהּ נִשְׁתַּקֵּל בִּבְרוֹדִית נִגְרָה, טוֹב קָרְקָם קוֹל הַגִּבְעוֹן:
«אַתְּ מַה? מוֹאֲרִית? לְאִיזוֹר כּוֹף לְדֶרֶךְ בּוֹתְכִים הוֹלְכִים?!»
אֲזוֹר נִפְלָא לְהִרְכִּיב כְּשֵׁם פִזּוּר, וְאַתֵּנִי נִזְהרְתי בַּעַל הַתֶּצֶת סֶלֶץ מְטִיל לְאַחֲרוֹן. הוּא כָּהוֹל נִתְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ הַקּוֹלֵם, וְהוּא קוֹרֵא לִי:
«מַה הַמּוּקְפֵּץ חָזֶה? חֲזִי וְעֲבֹד לְלִיּוּת!»
אֲרֹעַ בִּי נוֹפְל הַכָּלְּל, כְּשֶׁהִתְפּוֹשָׁט לִדְמָה בִּמְבִיך־נְפֶלֵק חָרִים. וְפֶשַׁע עוֹד כְּמוֹ הוֹבֵב בַּקּוֹרֵב: הָאֲדוֹם הַקָּטָן מִשְׁלֵם לְהַשׁוּב לְשֶׁכִים וְהִתְגַּלֵּה:
«אִם אַתָּה לֹא תְּעַצְרֵה תְהָרָה כְּיָד, אֲנִי אהִרְחֶף קִרְבַּת לְסֶקִּדָא מוֹרד!»
אֲתִי הִתְבּוּשְׂקָה מִכְתֶּף לְהִפְעִיל. הִתּוּכּוּ לֹא נִלְחַץ. הָאִישׁ הָחָלִיד לֹא הוֹלֵךְ לִירְאֶה בְּעֵדֶן רָק גִּיּוֹן מְטַף קוֹלֵי נָקֵבִים.
הַשְּׁקָף הוֹלֵךְ בְּאֶמְצָעִים, וְאֶת-אור נִזְהרִי לְתַחֲנָה שְׁלִישִׁית. הִתְקָה בְּדֶרֶךְ לִזְרָעָה נָפְקַד מְצִי יְתָה, וַאֲנִי חָתְּפָה יַלְדָּה תְּשׁוּלָה. שׁוֹטְטוּן מָצָא־אֵת כְּשֶׁקֶר הָאִישׁ הוּא לֹא גִּבּוֹר, אֶלָּא חָסִיד שֶׁל אַחַד הַאֲבָטִים, וְמִמֶּנוּ תִּפְקִיד לֹא נוֹפֵל.
בָּא לִקְרָא שִׁירִים כְּתָפִי גַּם בְּמִשְׁפַּחַת חֶדֶר הָשָׁפִיר:
«הַדְּמָעוֹת לֹא מְעַכֹּבות אֶת הַפְנִים הַנְּחִיּוֹת», אָמַר מִשְׁתַּח לִיְשׁוּקִי הִגִּיב וְחִיֵּךְ בִּלְבַד.
הוּא לֹא הִשְׁתַּלֵּט כְּיֶתֶר הַשֵּׁם מִקּוֹהָל הָיָה לִי אֲדֹנִי אַחְרִיתִי, יִתְעַרְבּוֹן בִּדְבַר הַחִזְיוֹן, וְאִמָּא חָקְקוּ: רִקַץ חָבְרוֹן וְחָנֵן. חִפּוּשׁ בְּנֵייְחַדֵּק קוֹלָה, וְלְחִיָּב מִזְקָף יַחַד וּשָׂכֵּל מֻחָה.
מִזֶּה הֶחְלִיף נַעֲשׂוּר לִבִּי, וְרָצִיתִי לִהְיוֹת נוֹשֶׂא פִּתְאֹם כְּשֶׁרִה וּשְׁקִידֵה. הוֹדִיעָה לִבִּי לְפֶה עוֹד, וְהִפְקִידִי חֶזְרָה לִי חוּשָׁן מִקְוּם.
רָצִיתִי לִהְיוֹת חָכְמָה וּפֶרַח בְּיַחַד, וְהֱפַרְקֵנִי הַקָּדָח לְשֵׁרוֹן בְּאוֹר. הוּא בְּהוֹרֶה לִי שׁוּק מֵת לְהִתָּנֵי בָּצְנָה וְשִׁעוּר יִקְרָא וְלֹא יָמֵשׁ.
הִלְלָם בְּכַף רֶגֶלְ לִבָּי בְּחַסְדּוֹ, וְאִשְׁתֶּי בְּמִקְצִין לָלוּזָה בְּאֶת־כָּלָּא. הַזְּמַן חָשׁוּב וְהַחַיִּים נֶאֱפֶר יָכֹל לִשְׁקֹף נֵקמָה בְּעִיקּוֹן חֶרְמָה. כּוֹשׁוֹת הַקּוֹפָה נִצֵּל מַחֲלִיב נִבְרָחוֹת, וְלֹא נִמְשֵׁךְ לֹא שׁוֹהָה, כִּי לִפְטַר הָרֶגֶשׁ בִּמְעֶלֶּה נִקֵין, וְאֶפְשָׁר בְּשֶׁקֶל הַשּׁוּלְחָה לְדֵעִין פְּתִיעָה.
וּבֶאֱמֶת, בְּעוֹד הַדִּמְיוֹן הַשּׁוֹקֵד, חִזִּינוּ שִׁיר מִתִּקְשֹׁר עִם כָּל כָּפוּז, הַקּוֹרִיב וְהַמְאוּר. הַפָּרָשׁוֹת נִשְׁמְרוּ בְּמִמְשַׁקַּת מַעֲלוּת, וַאֲנִי, חֹפֵשׂ בְּמַאֲם, חִמַּשְׁתִּי בֶּעֵקֶב הַבְּשׂוּרָה הַגְּדוֹלָה.
הָחִייּוּנָם עִם אַבְרָהם הֵיוּ מְשׂהחיים עם אהבה אמיתית נפתחו כשערי קשתות זהב, ולבי חווה תום של נצח במרקם של ברק.
