במקום העבודה של יוסף, הם לא היו שונאים אותו הם פשוט הימנעו ממנו. הוא היה נהג משאית מנוסה, איש תם ועובד מסור, אך חסר כל הומור. אף אחד לא רצה להיות שותפו, והוא קיבל זאת בברכה. אחד מהמנהלים נווש, ולכן הוא קיבל הרמוניה של ידיים. השאר קראו לו העצובה והשתמשו בכינוי זה עד ששכחו את שמו עצמו.
המסע הזה לא הכיל שום רמז למשהו יוצא דופן המסלול היה מוכר, המטען רגיל. הוא נמשך לנהוג, מתבונן בכביש
פתאום, על קצה הדרך, במרעה, נזח משהו חיי בח草. יוסף ניסה לנסוע על פניו, בטוח שאין חיה על הדרך, אך משהו במבטו עקצץ את לבו. הוא עצר את המשאית ולא מבין מה דחף אותו לצפות למי שלא זכה למזל.
חתול פסים ענק נחשף, שורף, מוכן למכור את חייו במחיר גבוה. האגדה אומרת שלחתולים יש תשע חיים ברור שהוא איבד כמה מהן, וקולו משונה, בריח של דם ולחישה שבורה.
איך הסתבך, חתול? שאל יוסף, מתכופף אל היצור.
החתול הראה שיניים וניבח בקול חצוף, מרמז שאין צורך בעזרה ומבקש ליוסף להמשיך בדרכו.
מבין, גאה, חשב יוסף, והזכיר לעצמו חתול של סבתו שהייתה לו כציפור מנחמת בילדותו, היה מסתתר תחת הכיסא החם של סבתו וגורר ניחוח של משקאות חמים. עכשיו אין סבתו, ואין חתול, אבל הזיכרון נותר.
אינני מומחה לפציעות חתולים, אך ברור שהדבר הזה לא יחלוף מעצמו. אין כאן בית קרוב, אז אשקול לקחת אותך לבית חולים לחיות.
הוא הרים בעדינות את החתול המתנהג כמטיל קרח, הניח אותו ברכב, והציב אותו מאחור. החתול התנגד בחוסר מנוחה, אך לבסוף נרגע, כנראה שהבין שלא יקרה יותר.
הוא פנה משנתו, נכנס לכפר קטן בהשרון, מצא מרפאת חיות. הרופא הקשיש, מבחין באיש המוזר עם חתול בידו, קיבל אותם ללא תור.
מזל טוב, חתול, הכריז הרופא. ננקה, נצמיד גבס, ואתם תמשיכו לנסוע.
לאן אוכל לקחת אותו? התנגד הנהג. יש לי משימה!
אין לנו מקלט לחיות, והחתול בריא, לא גורם בעיה, סיבב הרופא כתף.
החתול החל להסתכל במבט חצי-שקוף, כאילו הבין כל מה שנאמר. עיניו הירוקות חצו את נפש יוסף, והפכה אותו לחוש באחריות. האם הוא מציל אם מתכוון לשחרר מיד?
טוב, גרגר יוסף והלך למשרדה.
שם, שני נשים משוחחות בלהט:
רונית ובתּה התקרבו אליי היום, נברח מהבעל, אמרה האחת.
חבל על רונית! הגיבה השנייה בחמלה. היא זהב טהור, והבעל שלה חבל עליו! אומרים שהוא מתעלל בה אפילו
זה למה היא לא יצאה לעבודה, הוסיפה הראשונה. היום מגיע נויר על פגישות!
יוסף לא שם לב למזימות של רונית, כי לכל אחד יש קשיים בחייו. גם לו
אשתו נשבעה לחכות, לאהוב עד קבר, אך הוא לא סיים אפילו חודש, והיא נחתה בחשק, נישאה למישהו אחר. כך נולדו סיפור וגורל.
קחו אותו, מסר הרופא לחתול שזז בקושי. יחליף את עצמותיו כמו על כלב. אחרי שלושה שבועות יוסר הגבס.
תודה, קיבל יוסף את החתול והמשיך אל הדלת.
הוא לא ידע מה לעשות עם מתנה שהזיעה על ראשו. הזמן הלחץ, הוא כבר מאחור בלוח הזמנים. קודם צריך להעביר את המטען, ואז נגלה מה הלאה.
הוא שם את החתול על המושב האחורי, והמשיך לנסוע
כמה קילומטרים אחר כך, על שפת הדרך, נראו שני דמויות. אישה מזעור תמה, ילדה קטנה מתקרבת בקושי.
סליחה, אינני לוקח נוסעים! גרגר יוסף, משמר את עקרונו.
מיאו! נשמע מאחור.
קמת? שאל יוסף. ומה אתה רוצה?
מיאו! החתול חיזק.
אולי צריך? ענה יוסף. טוב שהזהרת, אחרת הייתי מתעלם.
הוא עצר את המשאית, הרים את החתול על הדשא. החתול מיד הרים את זנבו, מאשר את תחזיתו.
הי! לאן אתם? ראה יוסף את הזוג רץ לעברו.
בקרוב עברה האישה, מושטת יד, בת ילדה רצה אליו.
חמודי! בבקשה קחו אותנו איתכם! זה רק שלושים קילומטרים! קראה האישה בבת אליו.
הילדה מביטה בעיניים רטובות, כאילו בכה עד שפגעה.
אני לא נוהג במונית, אני רק נוהג משאית! ניסה יוסף לשכנע. הלכו באוטובוס!
רק משימה אחת, באיחור! נימקה האישה. נזכיר לכם בתפילה!
החתול, שסיים את משימתו, הלך לקראת הילדה, משחזר את רגלו על רגליה. היא ישבה, נגעה בו, והחתול המרמור.
אולי אוכל לקחת אתכם, ואתם תקחו את החתול? הציע יוסף. הוא ממש מתקרב!
הדמעות של האישה נפל על לחייה.
ניקח אותו, אני עובדת במרפאת חיות! רק שאין לנו מקום לארח! יש לי דודה בעיר הסמוכה, נבקש מחסה!
מה קרה? גרגר יוסף בעודו רואה את הילדה מריחה את החתול.
הילדה, שיערה בלונדיני קצוץ, נראתה מפוחדת, והחתול קיבל חיבוק חם.
יוסף נזכר בשיחה במרפאה, היא הייתה אלנה, רעייתו של אדם קפדן. הוא לא חטף לבו, רק הנהן:
בסדר, אקח אתכן.
בואי, ורעיה! שמחה האישה.
הוא הרים את החתול, והקבוצה נעלה למכונית. הילדה ישבה מאחורי, האישה קרבה למושב השני.
אני משלם, תאמינו לי! ניסה היא לשכנע, אך יוסף רק גרגר:
אסע איתכם. החתול חיבב אתכם, אז אתם אנשים טובים. תגידו תודה לחתול!
תודה, חתול! קראה האישה בלב שלם. איך קוראים לו?
חתול וחתול, השיב יוסף. היום בפעם הראשונה פגשנו.
אדם נדיב! הכריזה האישה. איך קוראים לך?
יוסף, גרגר במו פיו.
אלנה, והבת שלי קוראת ורעיה, אמרה האישה.
הדודה תסכים? שאל יוסף, תוהה מה הוא עושה.
מקווה, השיבה אלנה במבט מתוסכל.
תתקשרי ותשאלי, ביקש יוסף ברגישות.
אלנה נבכה קלות, ולחששה:
אין טלפון הבעל נעלם
זוכרת את המספר? פתח יוסף תיבת משקף והושיט לה טלפון.
היא לחשה להסביר לדודה, כך שהקול של יוסף נשמע רק בעל, ברחו וחתול.
הם יקבלו אותנו. החתול לא, אמרה באיזו ציניות אלנה.
ורעיה נזכרה בבהלה.
חתול, בוא לִקְרוֹב, קראו יחד. אתה נחמד!
כבר סיכמנו עם החתול, גרגר יוסף.
היא חמודה מאד, ניסה האישה להסביר.
הוא קיבל שאין מקום לחתול, אבל חזר עם האישה והילדה אל הכתובת המובאת, ואחר כך חיבר אותם לדודה שממתינה.
ורעיה לא ויתרה על החתול, חיבקה אותו, נשקה אותו בלסת. פתאום רצה אל יוסף והציפה אותו בידיים.
ורעיה, אסור! קראה אלנה במתח.
חסר לה אב, היא רק תחפשת, ניזפה הדודה.
הלב של יוסף נשבר. הוא חשב על משפחה אהובה, על אשתו וילדיו, ואז נזכר בקול של הילדה הקטנה ובדמעות של אמא.
דוד, תבוא אלינו? שאלה ורעיה, מביטה בו בעיניים גדולות. וגם עם החתול?
אנסה, יוסף לא יכל לומר לא.
ורעיה, בנשימה עמוקה, רצה לבית. יוסף חזר למשאית והמשיך בנסיעה. בתודעתו נצפו הילדה והאם המפוחדת.
מאיפה מגיעים כאלה גברים, שמוציאים על חסרי האומץ? שאל הוא את החתול. החתול מייה בכעס, כאילו מסכים.
הייתי מסביר לו בעצמי מדוע לא כדאי להרים יד על נשים וילדים! הרגיש יוסף מתרגש.
מיאו! חזר החתול, מרמז שהוא גם היה מוסיף שיניים וקרניים.
הנוכחות של החתול הרגיעה את יוסף, ובפעם הראשונה בדרכים היה לו מישהו לדבר איתו.
הוא שיתף את החתול בזכרונותיו מהצבא, על הורים, על מדיניות. החתול הקשיב, מזמזם לפעמים כאילו מאשר.
תראה שם, פנה יוסף אל קצה הדרך, שם ראה משאית, שני גברים מתהפכים, אחד קופץ לכביש ומנופף. כנראה צריכים עזרה!
כל אדם, כמה שינשול הוא, יודע שחוקי הדרך קבועים: עזור, והעזרה תחזור.
מה קרה? שאל יוסף אל הגבר הקפץ, פתח דלת.
באותו רגע, הגבר הפנה נשק לעברו, ופתאום רשת כוכב עם זנב עבר מעליו!
החתול קפץ, תפס בחוזקה וגרש את הפוגע בְּרִיעַ. הגבר נזרק, נשקף נשק, והחוט של יוסף נפל. הוא לקח את הנשק, כיוון אל הפושע:
ידיים למעלה!
הוריד את החתול! צעק הפושע. הוא יעשה לי עיניים!
זה מגיע! קפץ יוסף, גרף את הפושע בִּשִּׁדְדַת שׁוּרָה, אחז בחתול וחזר למכונית:
לנסוע!
הוא זיכר את מספר רישיון המשטרה, חייג למוקד, והחטיף את הפושעים בחצי שעה. המשטרה דיווחה לו כשחלקה על הדרך.
החברים ידעו שהאירוע לא ראשון. אחד הפגעו באותו רגע באמר:
הארץ צריכה גיבורים!
גיבור? תמה יוסף. הייתי קושר אותם במקום והייתי נברח!
השוטר אמר:
כמה משאילים מרחפים, הוא קפדן. אין צורך בשפוך דם, גם שההובלתך חורגת, החתול שלך?
יוסף הביט בחתול. החתול הביט ביוסף.
שלי, הכריז חזק. משאית הוא, השותף שלי.
מזל טוב עם שותף, חייך השוטר. נגעת בפנים הפושע, הגנת עליך!
מזל! השיב יוסף ברצינות.
הסיפור על הנהג והחתול האמיץ התפשט באינטרנט. אנשים ייצרו חיבורים, קיבלו הודעות תודה. יוסף הרגיש שהחתול משנה אותו, כאילו הקרח נמס וקל לנשום.
שלושה שבועות הם נסעו יחד, וכשהגיע זמן להסיר את הגבס, יוסף חזר לכפר שבו השאיר את אלנה וורעיה.
הוא פתח את דלת המרפאה, ונפגש בעיניה של אלנה.
אהה, זאת אתם, אמרה אלנה, מביטה בו. חלמת שמגיעים היום!
כנראה חלום נמשך, השיב יוסף. אל תדאגי לך ולורעיה?
לא, הנהנה אלנה. דודה שלנו אוהבת, ואני בתהליך גירושין, לחשה בקול רך.
זה נכון, אמר יוסף, ואז ללא מחשבה: תבואי איתי?
העיניים של אלנה הפכו ענקיות, פיה נפתח וסגר. החתול, שראה את הסצנה, מייה במקצועיות.
יש לי בת לחשה אלנה.
ויש לי חתול! השיב יוסף. לא יודע איך לומר מילים יפות, אבל בטוח שהמפגש הזה לא במקרה. אל תדחי, תחשבי. אשמור עליכם.
מיה! אישר החתול.
אני אשקול, הבטיחה אלנה.
חודש לאחר מכן נישאו, יוסף לקח אותם הביתה והחל לעבוד כנהג של אמבולנס וקריית חיות. החתול, שנקרא דרכי, עדיין גר איתם, משגיח על ורעיה ולעיתים מתרפק, נזכר ברומנטיקה של הכבישים הרחבים, שוכב על ספה רחבה.
אך הרומנטיקה רק רומנטיקה, והם צריכים אותו לשמור עליהם! אנשים… טוב שיש חתולים חכמים בעולם!
