מריה רפניקוב, בת שמונים וארבע, יושבת היום בתחנת האוטובוס שליד ביתה ולא יודעת לאן ללכת עכשיו. על הספסל ליד רוכב תיק בד ואריזה, שמכילים כמעט את כל חפציה.
השליכה את רימה, לא פחדה מאף אחד, ואמרה לך משם, סבתא, תתפוסי בריאות, אל תתערביי בחיי עם איליה ונטלי.
לפני שלוש שנים הם חיו בששירייה בדירה של שלושה חדרים: מריה, בתה נעמה, נכדה איליה עם אשתו נטלי ובנה, נכדו של מריה אורן.
הכל מתחיל להתרסק כאשר באה לעבודה של איליה רו”ח החדשה רימה, שהגיעה מהעיר לשכונה. אף אחד לא יודע מדוע היא בחרה לעבור לכאן. נותנים לה חדר במעון, היא מתחילה לעבוד. נראה שהכל פשוט, אבל רימה לא מרגישה בנוח היא מתחילה להסתכל על הגברים ובוחרת באיליה. נשוי? כמו שאומרים, אישה לא קיר.
באותו אפריל, איליה חוזר מהעבודה, אורז את מצביעיו רק הוא נצפה. לפני שהוא יוצא הוא אומר:
רק בגיל ארבעים וחמש הבנתי מהי החיים האמתיים ואהבה!
נטלי, אשתו, שותה שתיקה. היא מחכה עד שאורן יסיים את המבחנים בבית הספר, ואז היא מגישה תכנית:
נצא לעיר, אורן צריך להירשם לאוניברסיטה, ואנחנו נשתה בבית של הוריי. הוא כבר שלוש שנים עומד ריק, אבל נתקן אותו. אם לא נצליח, אחי יעזור. ואני אמצא עבודה מהירה בבית ספר.
במשך שני ימים היא מתארגנת, אחיה מגיע, מכביס את המזוודות למונית גז, והם יוצאים. אורן מחבק חזק את סבתו לפני הפרידה:
אל תדאגי, סבתא, אני אחזור לבקר.
הוא מבקר פעמיים, עד שנעמה נפטרה, ואז איליה ורימה עוברים לדירה, ואורן כבר לא מופיע.
החיים של מריה הופכים קשים מאוד. רימה מתחילה לכפות את הנהלים שלה. בתחילה היא מתביישת מעט, מזמינה את מריה לשולחן ומגישה לה מה שהיא מבשלת לאיליה. אחרי זה היא מצווה למריה לא לצאת מהחדר:
יש לך הרבה פירורי לחם במטבח, עדיף לי לנקות אותך פעם אחת בשבוע בחדר שלך מאשר לשטוף כאן שלוש פעמים ביום.
מאותו רגע רימה מבשלת למריה קמחי קמח שיבולת שועל, שעורה או קמח חיטה. מריה אוכלת את הקמח בבוקר, בצהריים ובערב ומשקה אותו בתה ריק.
בימים האחרונים רימה מודיעה שהבן שלה יגיע בעוד שבוע. הם עם איליה מתכננים היכן לשים אותו בעבודה אחרי מוסד לתקנה לא יוכלו להקצות לו תפקיד גבוה.
הבוקר איליה הולך לעבודה, ורימה מצווה למריה להתארגן:
כאן כתובת של בית האבות, לך לשם ותודה שהלאת אותי לדרך.
רימה מושיטה למריה פתק עם הכתובת וידלגה את דלת הדירה.
מריה מגיעה לתחנת האוטובוס, אבל לא יודעת לאן היא תלך ראייה שלה מעומעם, היא לא מצליחה לקרוא כתובות. היא רואה בחור צעיר עומד שם. היא פונה אליו:
בני, קרא לי את הכתובת, תגיד באיזה אוטובוס אוכל לנסוע?
הבחור מסתכל עליה ואומר:
לאן את הולכת, סבתא מריה? ארתם הגיע, הוא מחפש אותך. אני אתקשר אליו מיד.
חמישה דקות אחרי, ארתם רץ אליה. מסתבר שנטלי, שכנה לשעבר, טלפתה אתמול והודיעה שרימה רוצה להעביר את הסבתא למוסד. השכנה עבדה עד פרישה כאחות בבית אבות, ולכן רימה הלכה לשאול אותה מה הכתובת. אז היא שלחה את ארתם חזרה לשכונה להביא את הסבתא.
ארתם לוקח את המזוודות ואומר:
עכשיו אני מביא אותך, סבתא, כמו מלכה, במונית עד העיר. האמא כבר הכינה לך חדר. והגן שלנו פורח עצי תפוח נפרחים עכשיו!
כאשר רימה ואיליה מבינים שארתם מביא את הסבתא לעיר, הם שמחים. שמחתם נמשכת רק זמן קצר. כשמתחילים לסדר את הניירת, מתגלה שמריה הייתה הבעלים של הדירה מלכתחילה, והבעל שלה היה לו גם זכות מגור משנתו. לכן רימה ואיליה נאלצים לחזור למעון.
מריה מוכרת את הדירה ומעבירה את הכסף לאורן, כדי שהוא יקנה לעצמו מגורים בעיר. כמובן שהשכירות במרכז האזור גבוהה, ולכן אורן קנה דירת חדר אחד בלבד, אבל בבניין חדש ורחב. הוא מתכנן להתחתן ולבסוף יש לו גג משותף למשפחה הצעירה.
