טוב, נו, לא נרחיק אותך בזמן החג. תכיני שלוש מיטות אחיותיי והאחות הנכדה שלי נשארות לשינה. את תעבדי במטבח.
גילה אביטל, וזה לא משנה שאני הבעלים היחיד של הבית הזה? יש לי גם מסמכים שמוכיחים זאת. אז אל תנסו אף פעם לחדור לבית המשטרה תוציא אתכם משם.
היום אחרי העבודה גּלִית מתכוננת לנסוע למרכז הקניות. בעוד שבועיים ראש השנה. היא הוזמנה לביקור אצל חברה ותיקה, אורית.
גּלִית יודעת שביום הזה יתקבצו כולם: בת של הבעלתה עם בעלה וילדיהם, אחותה, והאחות הנכדה סטודנטית.
גּלִית מזדקפת אצל אורית לעיתים קרובות ולכן מכירה את כל המוזמנים. היא רוצה מראש לקנות מתנות.
היא טובה בבחירת מתנות, ואוהבת להעניק אותן. עכשיו היא כבר מרגישה את ההתרגשות לשוטט במעברי החנויות הקמורים באורות, לקטוף, לבחור, לצפות במוכר איך הוא ארוז בקפידה את הפריטים בנייר מבריק.
אבל הרוח של גּלִית מתערערת ברגע שהיא יוצאת אל הרחוב: בחניון, ליד האוטו, מחכה לה ריטה אחות של בעלה לשעבר.
היי, ריטה! מברכת ריטה. למה כל כך אחורה? כבר קפאתי מהקור.
שלום, ריטה. לא ציפיתי לראותך כאן.
למה? הרי אנחנו קרובי משפחה, משיבה ריטה. לפחות עשרים שנה נחשבנו כך.
למזל, כבר איננו נחשבים, משיבה גּלִית ומנסה לפתוח את דלת הרכב.
אבל ריטה מעלה ידה.
תקשיבי, גלי, לי יש בקשה. לא רק לי לכל המשפחה.
של איזו משפחה? אני כבר שנה ללא קשר עם המשפחה שלכם. אין לי כוונה לשמוע בקשות, אומרת גּלִית.
לא, רק תקשיבי. אני לא יודעת איך את ומיכאל חלוקת את הרכוש, אבל האמא עדיין חושבת שהבית שבו את גרה שייך לנו.
קניתם אותו יחד עם מיכאל, והוא עשר שנים עבד שם. כולנו חגגנו שם ראש השנה וחגי האביב. ומה עכשיו?
אמא תכננה ליום הולדתה במאי לאסוף את כל המשפחה בבית, לשים שולחן על המרפסת, כמו תמיד. ואת לא הכנסת אותנו. הלכת למקום לא נודע.
למה אתה מספר לי את כל זה? שואלת גּלִית. הלכתי לביקור של חברה. פשוט הלכתי. סליחה, שכחתי לשאול.
ותשכחי גם את מפגשי המשפחה בבית שלי. כשאנחנו עם מיכאל התגרשו, קבענו כך: דירה, רכב ומוסך למיכאל, והבית לי. תיעדנו את זה באופן רשמי. עכשיו אפשר להתכנס בדירתו של מיכאל. זהו.
ריטה, האמא ביקשה לאפשר לנו לארח אורחים ב30 לחודש, כמו לפני. תבואו רבים אין לנו מקום לשים את כל המשפחה, אומרת ריטה.
גילה אביטל זה באמת ביקשה? זה מדהים! עשרים שנה היא רק דרשה ממני, והנה פתאום מבקשת. ריטה, תאמרי לה שאני לא מסכימה. ותסגרי את המשפחה במלון.
גּלִית עולה לרכב. היא לא רוצה עוד לנסוע לקנות מתנות. מחר אקנה, היא אומרת לעצמה ונסעת הביתה.
היא וחלקה חיו כמעט עשרים שנה. הבית שמדברת עליו ריטה נרכש לפני עשר שנים.
לפני שנה מיכאל הצהיר שה45 לא מסיימות חיים, והוא מתכנן להקים קו יחסים עם המזכירה הצעירה שלו.
גּלִית לא ניסתה לעצור אותו, אבל לא ויתרה על עצמה. הבית והחסכונות נותרו לה, מיכאל קיבל דירת שני חדרים, רכב טויוטה צ׳ייסר ומוסך.
בגלל שהילדהסטודנטית נשארה בתמיכה של גּלִית, מיכאל לא דרש חשבון משותף.
לפני כמה ימים ליזַ, בתה, התקשרה והודיעה שהיא תשהה במעון באילת לשנה החדשה.
אמא, לא תתאכזבי? שאלה. בכל החופשות אני אחזור הביתה.
לאחר מכן גּלִית קיבלה את הזמנת אורית. בחברה הזאת היא לא תתאכזב.
היא יודעת שריטה לא תסיים כאן היא לא תיתן לה שקט. והיא לא טועה.
באותו ערב התקשרה חמותה לשעבר:
גּלִית, האם את לא לוקחת על עצמך יותר מדי? התבזיקת בבעלות הבית של מיכאל, ועכשיו חושבת שאין לנו דרך להיאחז בך?
נו, כך יהיה: כל המשפחה נחגוג את ראש השנה בבית שלנו! באותו בית שבו בני ניסה לתת לך מקום לחיות. מבינה?
טוב, נו, לא נרחיק אותך בזמן החג. תכיני שלוש מיטות אחיותיי והאחות הנכדה שלי נשארות לשינה. את תעבדי במטבח.
גילה אביטל, וזה לא משנה שאני הבעלים היחיד של הבית הזה? יש לי גם מסמכים שמוכיחים זאת. אז אל תנסו אף פעם לחדור לבית המשטרה תוציא אתכם משם.
נראה מי מהן תוציא את מי! בכל מקרה, תכיני חדרים, אנחנו נביא את כל המצרכים, אז אין צורך לבשל. אל תתנגדי, תזכרי את ראש השנה הזה לכל ימי חייך!
לדעתי, השנה הזאת אם האם של מיכאל לא השתנתה לחלוטין, חושבת גּלִית.
גילה אביטל מעולם לא הייתה דיפלומטית, אבל ההופעה שלה היום הפתיעה את החתונה לשעבר. האם היא מצפה מגּלִית שיתחבא ותקיימת את הפקודות?
לפני, גּלִית נחשבה לכלה הטובה ביותר שאר השתכנעו והכירו בזכות החמות לתפקיד מנהיג.
עכשיו, אחרי שהופרדו, המילים של החמות קורות רק הפתעה: למה הם מתכננים?
באותו זמן, בדירתה של גילה אביטל מתגבש תכנית.
ריטה, אתה ואלי אחראים על קניית המצרכים. צריך לקנות הכול מראש, נשלב בערב של 30 ובבוקר של 31.
אנחנו נדאג לקינוח ולחם. סולנה ועולה יסדרו סלטים. נכניס הכל למכולות, ואת קבצי השולחן ניקח מגּלִית היא מחזיקה שני סטים של כלי אוכל. מיכאל כשעבר, הוא לא לקח שום כלי.
אמא, אם היא תסתכל ותסגור אותנו? שואלת ריטה.
תתאמן! יהיו לנו שתים עשרה אנשים כל המשפחה. והיא תתבייש. איך אתה מדמיין?
היא תפתח את הדלת, והגג יתמלא בקוסטה, ליליה עם נטע ושאר האורחים. היא תסגור את הדלת בפניהם? היא תכניס אותם, תעזור להניח את השולחן. הם משפחה!
ב31 לדצמבר, בשעה תשעה בערב, מול הבית ארבעה רכביים עומדים ברחוב מזרח.
מוזר, אומר אלי, בעל ריטה. האור לא נדלק. אולי גּלִית לא בבית?
איפה היא? היא בבית, וליזַ כנראה הגיעה. הם מתגנבים, משמאל, מחייכת גילה אביטל. לחצו על הפעמון.
אבל אף אחד לא עולה, והדלת נשארת סגורה.
חכו, יש לי מפתחות, אומרת גילה. ידעתי שגּלִית תשלח משהו, אז קיבלתי אותן.
הם פותחים את השער ונכנסים חזרה לחצר.
חכו, אני פותחת את הדלת, אומרת גילה. הדליקו את האור והכניסו הכל למטבח, אנחנו נמהר למקם את השולחן. וגּלִית אם רוצה, תסתתר אנחנו לא מזמינים אותה לשולחן.
עשרים דקות חולפות, והקול של רעש מתפרץ במדרגות.
הנה הגברת, אומר אלי.
אבל זו לא הייתה הגברת.
באותו זמן, גּלִית עוזרת לאורית להניח את השולחן האורחים עומדים להגיע ברגע.
פתאום מצלצל הטלפון.
גב’ גּלִית מיקולאיונוב? התרעה פעלה במבנה שלכם, משמרת המשטרה כאן.
כאן נמצאים חמישה עשר אנשים, הם טוענים שהם קרובי משפחה והגיעו באישורך.
לא אפשרתי לאף אחד להיכנס. כנראה זו המשפחה של הבעל לשעבר. לא הזמנתי אותם, הם נכנסו בעצמם.
תגישי תלונה?
בהחלט. רק עכשיו אני מחוץ לעיר ואורח עד אחרי מחר.
האורחים הלא מוזמנים נאלצו לעבור לתחנה, שם בילו כמה שעות. בזמן שהגיעו לבית של גילה אביטל, הסלטים כבר זלגו והחם התקרר.
כאשר גּלִית חוזרת הביתה, מתקשר אליה בעלה לשעבר ודורש שהיא תביא את הטפסים.
גל, חשבת ששינית את המנעול?
לא, למה לפגוע בדלת? השתמשתי במפתח הישן, הוא עובד.
למה ניתקת את המנעול הישן?
חשבתי שאמא שלו לא תירגע ותבוא עם האורחים שלה שמעת איך היא מדברת איתי. לא רציתי שהאורחים הלא רצויים יפגעו בדלת.
אז כוונתך שהצבת מנעול ישן, שכבר יש לאמא מפתח, והפעלת אזעקה? אתה גרמת להם להיתפס!
מיכאל, המשפחה שלך יכלה לחגוג ראש השנה בביתכם, אבל הם בחרו בדרך אחרת, ולכן הגיעו למשטרה. זה לא אשמתי.
למה לא הודעת לריטה על האזעקה?
על השערים והדלתות יש שלטים: מאובטח על ידי המשטרה. כולם קוראים.
אם תודיעי לאמא, לריטה, לאליעד ולכל השאר, שלא אחכה יותר לאורחים, אומרת גּלִית.
הפעם אני אסגור את התלונה, אבל לא יקרה עוד. החוק יטפל בזה במלואו
מה דעתכם על מעשיהם של בני המשפחה? כתבו בתגובות מה אתם חושבים. לחצו לייק.
