אל תדאג, יוסי! אל תעצוב! לפחות קיבלת את ראש השנה בכיף!
העיר תל אביב נראתה מוכרת. יוסי ירד מהתחנה, יצא אל הכיכר של תחנת האוטובוס והתקדם לתחנת האוטובוס. הוא לא הודיע לאשתו שהוא מגיע היום.
המצב רוח של יוסי היה רע, אחרי שדיבר עם בת זוגו, תמר. היא שוב תוקפת אותו, מתלוננת, קוראת לו נוראי ובעלאינטרסים.
אינטרסים? הוא, אם כן, רצה לברך אותה בראש השנה, והיא כבתה את הקו. היא נרתעה!
שלושה ימים הוא ניסה להתקשר, והיא לא הרימה. הוא נמאס, והפסיק לחייג.
וכמובן, היא גם לא ברכה את הוריו ולא את אחותו, ולא אפילו אותו. עכשיו הוא עומד לומר לה זאת ממש מהשער של הבית.
האשמות אינן חדצדדיות; גם היא טומנת בחובה פגמים, ולכן צריך להחזיר באש! איך אומרים? ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
בזכות המילים של חברו מיכה, יוסי קיבל זריקת מוטיבציה והלך לבניין שלו במצב כמעט לוחמני.
הדירה קיבלה אותו בדממה.
היי! מי כאן בחיים? תמר, אני כאן! קרא בקול רם, אך לא נשמע שום קול.
הוא חיפש במטבח אין שם את תמר, בחדר אחד ריק, בחדר שני גם ריק. אך מיד נפל במבטו שינוי: ליד הקיר, ללא עריסת תינוק, בלי ארון שהיה עליו שולחן חיתול ועגלה שהורים של תמר קנו.
יוסי רץ לארון: המחלקה שבה תלוש בגדי תמר נראתה ריקה.
היא השתגעה? זרקה אותי? חשב יוסי.
הוא חייג למלאת האישה, אך לא נענה. אז התקשר לחברת תמר, מיה גם שקט. לבסוף הגיעו למיכה, בעלה של מיה.
מיכאל, בוקר טוב! תן לי את מיה, אני לא מצליח להגיע אליה, ביקש יוסי.
מיה עם הילד עכשיו במושב, חגגנו שם את ראש השנה. בטלפון יש בעיות, השיב מיכה.
הגעתי אתמול, היום לי משמרת, והם עדיין בחופשה, אמר מיכה. למה אתה מחפש את מיה?
אולי היא יודעת איפה תמר שלי. הגעתי מההורים, והיא לא בבית, וכל מה שקניתי לתינוק נעלם, השיב יוסי.
אז האישה שלך כמעט הייתה אם, תמה מיכה. הלכת לחגוג בחוץ, והשארת אותה בבית?
היא עצמה לא רצתה לבוא, למרות שהרופאים קבעו תאריך 1011 בינואר. היה אפשר לנסוע, ניסה יוסי להסביר.
מזל טוב, שריק, צחק החבר.
למה? נבוך יוסי.
כי כנראה אתה אלמן עכשיו. טיפש! תתקשר לבית החולים, היא שם בטח, ייעץ מיכה.
—
עשר ימים לפני, קראה לו אמו בטלפון:
יוסי, למה אתה נשאר בבית בחג? תמר לא רוצה לנסוע, אל תדאג, תחזור בזמן, כמעט שני שבועות לפני המועד, ותחזור לפני הלידה.
המשפחה כולה מתכנסת: דודה רינה עם דוד יוסף, נטע עם ויקטור, עלי עם פנחס. וגם אנחנו עם אבא, וויקטור עם גל.
ויקטור הזמין לנו חדרים במלון קק”ל ביער, ארבעה לילות, מ30 לדצמבר עד 2 בינואר.
ב30 לחודש יהיה בנקוט בקיבוץ עם אמנים מוזמנים. שילמתי עבורך, תחזיר לי. תארח אצלנו עד חג המולד, וב8 תצא לחזור בזמן.
תמר השיבה:
יוסי, ייתכן שאקבל את הלידה בכל יום. תארו לעצמכם: כולם חוגגים, ואני פתאום מתחילה. והמלון מחוץ לעיר האם אמבולנס יגיע בזמן?
לא הולך לשום מקום, אמר יוסי.
האמא אומרת שהנשים רואות במחלות, והולדת תינוק היא גבורה. היא הביאה שלושה אלפי חיים, ולא הייתה בהרפיה שום זמן, המשיכה.
יוסי הבין שלתמר יש נקודה, אך חשב איך יהיה משעמם בחדר רק הוא ושל בתו; תמר כבר אמרה שהיא לא מתכננת לבשל משהו מיוחד.
המשפחה תצעד במוזיקה, בשיר ובריקוד במסעדה, והוא יצא לבדו.
במלון הקק”ל היה שמחה אמיתית. כשמתחיל שלוש דקות אחרי חצות, יוסי יצא מהאולם אל הלובי כדי להתקשר לתמר, אך היא לא ענתה.
טוב, אם אתה מתעצבן, את האשמה עליך, חשב יוסי.
למחרת אמו של יוסי הבעת קנאה בתמר:
תמר אפילו לא קראה לי ולא לברך אותך עם אבא בראש השנה. היא מתעלמת! אתה גרמת לה להתפזר, בני.
היא לא מבינה מהי משפחה אמיתית. אנחנו כאן יחד, והיא לבד. שתשב ותחשוב.
תמר, באותה הלילה, לא הייתה איתם. אם חשבה על מישהו, היה זה יוסי, לא על החמות או על המשפחה המורחבת.
ההורים של תמר, כשגילו שהיא נשארה בחג לבד, הזמינו אותה אל ביתם. הם לא תכננו ארוחה גדולה.
אחיה של תמר גר בתל אביב ועובד בחברת תשתיות, לא היה לו חופשה גדולה, ולכן ההורים רצו לחגוג רק שניים.
ב30 בדצמבר, בערב, תמר והאם שלה ערכו ארוחה, ואז תמר חלה פתאום.
קראו לאמבולנס. האם הלכה עם תמר, האבא בא איתו ברכבו.
כך תמר ביקרה את ראש השנה במרפאה, והוריה בחדר ההמתנה. תמר נהייתה אם של בן.
קולסק? אתמול יצאה, השיבו במחלקת הרישום.
איך יצאה? תדהם יוסי. כבר יש תינוק?
כן. ראש ינואר, חצי לשעה אחרי חצות.
ומי לקח אותה מהמרפאה? שאל יוסי.
גבר צעיר, אנחנו לא כותבים זה ברישום.
יוסי הבין שרק ההורים יוכלו לקחת אותה, ולכן היא והשלו עכשיו איתם. הוא קונה זר ורוד וממהר אליהם.
הדלת נפתחה על ידי חותן.
אני מקשיב, אמר החותן.
שלום, באתי לראות את תמר, אמר יוסי.
למה? שאל אביה של תמר.
בעצם, אני בעלה, השיב יוסי.
תמר! קרא החותן בקול רם. כאן בא מישהו שאומר שהוא בעלה. רוצה לדבר איתו?
לא, תן אותו לעבור, ענתה תמר מרחוק בחדר.
החותן הניף ידיים:
לא רוצה. להתראות, בחור צעיר! וסגר את הדלת.
יוסי עמד כמה שניות, התקשר שוב.
הפעם נפתחה הדלת על ידי חמות, אישה גבוהה, חזקה וקולנית, שהייתה מפחידה במבט ראשון.
לא הבנת משהו? שאלה.
תן לי לעבור, אמר יוסי באומץ. יש לי זכות
היא חטפה מהידיים שלו את הזר והזניחה אותו כמה פעמים במרפק.
מה הזכות שיש לך, עורך דין יספר לך! ותפסיק להתקשר, יש לי נכד ישן, קראה והשליכה לו את הזר לרצפה.
יוסi יצא לדרך חזרה הביתה, ריבט פניו על הפנים הוורדים יפים, אך קוצים.
הוא חזר, חייג לאמו.
תדעי, לא נתנו לי להיכנס לדירה ולא לראות את הילד,
אל תדאג, יוסי. תמר תחזור עם הילד בזרועותיה. אל תשלח כסף, תן לה לאכול, אמרה היא.
תן לה להאכיל, אם היא חכמה. שבועשבועיים יעברו והיא תחזור, תישן, חיזקה האמא.
יוסי קיבל את ההוראות, אכל קניידלעך קנוי בחנות ונשכב לישון.
הוא נרדם בשלווה, בלי לדעת שזה הלילה האחרון שבו יישן באותה דירה.
למחרת, כשחזר מהעבודה, כל חפציו ארוזו בקופסאות ובתיקים שחורים על מדרגת המדרגות.
הדלת נפתחה על ידי חמות, שגרה במגרש דירת שני חדרים שבה יכלו הוא ותמר לשהות.
מה, בן זוג? אתה זוכר איפה השיכון שלך, או צריכה מזכירה? אסוף את השטיחים שלך. מה שלא יישאר, תזניח אותו למחרת, קראה בחיוך מרושל.
כך נאלץ יוסי לעבור לשיכון.
הפרישה נמשכה בבית המשפט; יוסי עבר על השכר שלו, ממנו נגררו אלימות מזונות וקו”ח של חמש אלפי ש”ח בשביל לשלם לבת זוגו לשעבר.
תכף חסכוני יותר! צריך גם לחסוך בשביל הדירה החדשה, הציע מיכה. אל תדאג! לפחות ראש השנה קיבלת בכיף!
תמר שלושה שנים חייתה עם הוריה שדאגו לילד הקטן, ש״ש״. בזמן שהיא חזרה לעבודה, הם עברו דירה, ושום רמז לא היה על יוסי או משפחתו.
איך אתם רואים את מעשה של יוסי? כתבו בתגובות, לחצו לייק.
חברים, אם אתם רוצים עוד סיפורים, המשיכו להגיב ולתת לייק זה נותן לנו כוח לכתוב עוד!
