למה אמא צריכה שני חדרים? היא כבר בת שישים וחמש. כמעט ואין לה אורחים, ועם האחיותאחותות שלה היא יכולה לשבת במטבח ולשתות תה. באמת, דירת חדר אחד לאמא תספיק עלפי כל האוזניים והעיניים.
רבקה כהן ידעה למה הגיעו אליה הבן והבת. נושא זה עבר במילים של מיכאל לפני שבוע, כשכל המשפחה התאספה לחגוג את יום הולדתה של סופי, נכדתה הקטנה של רבקה.
מיכאל ועורנה רק נכנסו ולא הספיקו אפילו להחליף מילים, כשדלת הבית נפתחה. הציצה שכנה.
אוּיי, רבקה, מאחרת בּוֹאתי. יש לך אורחים נבוכה האישה המבוגרת.
זאת המשפחה, נווה ענתה רבקו. מה קרה?
המכונה לתפירה שלי שוב נתקעה היא ניסתה להסביר, הצמדת חוטים הסתבכה ואני לא מצליחה לחלץ את ספולת החוט. אחזור אחר כך, סליחה.
לא נורא, אני אשגה אמרה רבקו במהירות.
היא חידשה את פניה וחזרה לחדר, פנתה למיכאל ולעורנה:
אני הולכת לשבוע חמש דקות לבקר את השכנה, ואתם תמשיכו לבשל כבר הצבתי את הקטור. בני, תדאגו למטבח.
רבקה טיפלה בבעיה של השכנה והגיעה חזרה הביתה, אבל בעודה עומדת במרתף, היא השתקה מנשימה של דבר שהדהים אותה.
אוה, כבר למדתי הכל אמר מיכאל, אפשר למכור את הדירה הזאת לפחות בשלושה מיליון שקלים, ובחור שמאמא מתכננת לעבור אליו, דירת שני חדרים דומה עולה סביב מיליון שקלים.
ואת רוצה לבקש ממנה להפריש לנו את ההפרש? מיליון לכל אחד? שאלה עורנה.
כמובן, למה לא? ובמקום מיליון, שני מיליון ומספר מאות אלף השיב מיכאל.
מאיפה היא תקח את זה? התעניינה עורנה.
אמרתי לך שכבר חקרתי את הנושא! למה אמא צריכה שני חדרים? היא כבר בת שישים וחמש. כמעט ואין לה אורחים, ועם האחיותאחותות שלה היא יכולה לשבת במטבח ולשתות תה.
באמת, דירת חדר אחד תספיק לה, ואם נבצע שיפוץ, אפשר לקנות אחת ב600 אלף שקלים.
חיפשתי דירה לא בקצה העיר, אלא קרוב למרכז, בבניין יחסית חדש, עם חנויות וביה”ח קרובים הסביר לו האח.
אולי אמא לא תסכים? ניסתה עורנה להתנגד.
למה? אני בכלל נגד הרעיון שהיא תזוז. אבל אם היא כבר רצה להשתחרר למקומות חדשים, אולי תעשה לנו טוב.
רבקה חשבה לאחרונה על חזרה לעיר הולדתה. כשהגיעה כאן לדרום הארץ, כבר הייתה בטבעה ארבעים וחמש. בגיל כזה, לא תמצא הרבה חברות קרובות. היו לה כמה חברות, אבל זה לא אותו דבר כשאתה מכיר מישהו משנות הילדות.
היא לא רצתה לעזוב לעזוב עבודה, להוציא את הילדים מבית הספר וללכת לעיר בלתי מוכרת. אבל לבעלה הציעו תפקיד טוב במפעל, והיא הסכימה.
כך עברו עשרים שנה: משפחה, עבודה, ביקורים נדירים לעיר הולדתה. לפני שנתיים פתאום נעלם הבעל.
הבן והבת כבר היו עם המשפחות שלהם, והחלה רגשת ריקנות אצל רבקה. כשהגיעה לפרישה, היא הרגישה לבד, והאחיות קראו לה.
רבקה לא חיכתה לתשובת הבת. היא נדחפה בקול רעם על הדלת, כאילו זה קרה ברגע האחרון.
מיכאל ועורנה היו במטבח. הבת כבר שפכה תה בכוסות וקראה פאי תפוחים שהאם אפתה לפני שהגיעה.
אמא, את בטוחה שאת רוצה לעבור? שאלה עורנה.
כן. אחרי שהאבינו אינו כאן, אין לי מה לשמור עליי כאן. אחרי עשרים שנה המקום הזה לא הפך לביתי.
מה בלי משהו לשמור? ומה עם הילדים שלנו? הופתעה הבת.
אורלי, יש לכם חיים משלו, דאגות משלו. אני לא רוצה להפריע. הילדים גדלו, אין עוד צורך במטפל. למה אני אצלב על ספסל עם קשישה כמוני ואצא עם מקל בפארק?
זה מעניין למישהו. לי לא. מה נשאר? ספרים וטלוויזיה? יש לי אחים, הרבה מכרים. כפר קטן, בית משפחתי, שבו כל המשפחה באה בקיץ.
חולם על הליכה בעיר ההוא, כשכל הפנים מכירות אותי אמרה היא, חולם משולב במציאות.
טוב, אמא, מה עם הדירה? החזירה מיכאל לשיחה פרקטית.
מה? אמכור את הזאת, ואקנה חדשה השיבה האם.
אולי אוכל לעזור במכירה? שאל הבן.
אעבוד דרך סוכנות. הפרסומות כבר באוויר, אז אתחיל לאסוף חפצים.
אמא, אני לא מציע זאת רק כך. היום יש המון רמאים, אפשר להישאר בלי כסף ובלי דירה.
אל תדאגי. ליזה קוגלובסקי תעזור לי למכור זכרה רבקה. ליזה היא אשת דוד ג’ני, העוזר של אבי, זוכרת? היא ציינה שהיא מנהלת סוכנות נדל”ן, ויש גם את נטע, הסוכנת המהימנה, שמסרה את הבית לפאול לפני כמה חודשים.
ובאיזו מחירים את מתכננת למכור? שאל מיכאל.
ליזה אמרה שלשלושה מיליון שקלים זה מחיר נורמלי, אבל אפשר להתחיל קצת יותר גבוה. חקרתי באתרים, זה מה שיש.
באותו אזור הדירות זולות יותר, אמרה עורנה.
כן, דירה כמו שלנו עומדת בטווח של שני מיליון.
אמא, יש לנו בקשה: אחרי המכירה תוכלי לתת לנו לפחות מיליון לכל אחד? שאל מיכאל.
מיליון? אז לא יהיה לי מספיק לקנות דירה.
למה לא? אפשר לקנות דירה קטנה, חדר אחד הציע הבן.
בחדר אחד לא נוח לי, אני צריכה שני חדרים: חדר שינה וסלון.
משפחות של שלושה בניים גרים בחדר אחד, התנגד מיכאל.
כן, מי שאין לו אפשרות לקנות רחב יותר. אבל לי יש אפשרות, ואני לא מבינה מדוע אני צריכה לוותר על נוחות.
זה היה הוגן כלפינו, עורנה. זו דירה משפחתית.
מיכאל, לא ציפיתי לדיון כזה, אבל זכור שצוואת אביך קבעה שכלכם תקבלו מה שמגיע לכם.
הוא לא זלזל בכם. רק לי נותרה הדירה. עכשיו אתה רוצה שאני אחלק איתכם?
הוא התבטא לא מדויק ניסה עורנה לתקן הוא התכוון שאתה יכול לעזור לנו אם יישארו לך כסף.
הוא עם משכנתא, אנחנו עם אילה רוצים לקנות בית קיץ. גם חצי מיליון היה מסייע לנו.
אפילו אם תקנה דירה ב2 מיליון, יישאר לך מיליון. זה מה שאנחנו מדברים עליו.
נכון, יישאר. אבל הוא ישמש אותי למעבר, לשיפוץ, לציוד החדש אני אזקק למטבח, למכונת כביסה, לכל הדברים.
מה שישאר הוא כרית הבטחון שלי, לכל מצב אני כבר לא צעירה, לא רוצה להכביד עליכם במקרי חולי.
אז לא תתן לנו כלום? שאל הבן.
מיכאל, אני מופתעת שהתחלתם את השיחה הזאת. את גילך שבעים ושלוש, והיא של שלושים וארבע, שניים עם תואר גבוה, אתם ובת זוגכם עובדים.
כן, עוד כמה שנים תצטרכו לשלם משכנתא, אבל אתם לא במצוקה. אם לא הייתי מעזת לעבור ולא למכור, איך הייתם מתמודדים? האם היה לכם תכנית חלופית?
לא. סלחי, אמא, על שהקפצנו עליך, אמרה עורנה. רק חשבנו
חשבתם שהאם שתמיד עזרה תסכים גם הפעם הגביעה רבקה בקול רך.
והייתי נותנת, אם הייתם באמת צריכים. אבל אני בטוחה שתצלחו: מיכאל ישלם משכנתא, אתם עם אילה תצברו למגרש קיץ, והכול יהיה בסדר.
רבקה פעלה כמתוכנן: מכרה את הדירה, עברה לעיר הולדתה, קנתה דירה חדשה קרוב למקום שבו היא וחולה וילדיה גרו בעבר. המשפחה סייעה לה לשפץ ולסדר את הבית. והיום, כשקמו בבוקר, היא הרגישה באמת בבית.
האם היא עשתה נכון? שתפו במחשבותיכם בתגובות, לחצו לייק.
חברים, אם אתם רוצים עוד סיפורים, כתבו לנו בתגובות ואל תשכחו ללחוץ לייק זה נותן לנו כוח להמשיך לכתוב!
