טוב, חברים, הדייג ימתין, חשב יאיר ותפס את הרשת הדיג. חייבים להציל את החיה הקטנה.
יאיר דוהר את הסירה על פני המים השקטים של הכנרת, והנוסעים שלו תיירים מתל אביב משליכים קינים בתשוקה. היום היה מושלם: שמש זורחת, רוח קלה מרפרפת, והדגים נקרו בהתלהבות.
יאיר, יש שם משהו בשטחה? קרא פתאום אחד מהמטיילים, מצביע אל האופק.
הקפטן העמיק במבטו אל האופק המימיי:
כמו ציפור אבל לא, משהו מוזר.
כאשר הסירה התקרבה, כולם הביטו זה בזה בתמיהה. במים, מתרומם בקושי על פני השטח, ניסה לשחזר את מרומו חתול רועד, אדום, רטוב, ככולו מותש.
מה זה! הנהן יאיר. איך הוא הגיע עד לכאן? חוף האגם נמצא קילומטר שלם משם!
אולי נפל מהסירה? ניחש תייר אחד.
או שהזרם גרר אותו, הוסיף אחר.
החתול ניב קול מצחיק וניסה לשחות לכיוון הסירה, אך כוחו הולך ומידלדל.
טוב, חברים, הדייג ימתין, הכריז יאיר ותפס את הרשת. צריך להציל את החיה המסכנת.
הוצאת החתול הייתה לא קלה הוא נבהל, נגרר, קפץ מצד לצד. לבסוף הוחדר ברשת, והחיה הוספה בעדינות אל הסיפון.
הוא פשוט נפל, נשף יאיר, עוטף את החתול הרועש במעיל ישן. כמה זמן הוא היה במים?
החתול נכרך בפינת הסיפון, מביט בעיניים זהירות ומפוחדות. שערו הרטוב נמתח לכל עבר, שפציפציו רטובים.
איזה יפה, התרגשה האישה של אחד התיירים. והוא עדיין צעיר מאוד.
צריך לקחת אותו לווטרינר, הדאיג יאיר. מי יודע כמה מים ספג.
ד”ר רימון, הווטרינר, בחן את החתול והרגיע את כולם:
בריא, אם כי מותש. מיובש, מבוהל אבל חי. יידרש עשרה ימים למנוחה, ואחר כך יחזור למצבו.
אולי ננסה למצוא בעלים? שאל יאיר.
אפשר להעלות מודעה, אבל נראה שהוא רחוב. המראה שלו מרמז על כך.
יאיר לקח את החתול הביתה. אשתו, גלית, קיבלה ברגליים פתוחות את האורח החדש:
הו, איזה רזה! נזין אותך בקרוב!
בכמה ימים הראשונים החתול שקוע תחת הספה, יוצא רק לאכול. לאט הוא מתחיל לחקור את הבית החדש. בעוד שבוע הוא כבר מגרגר כשגלית מחזיקה אותו על גבו בעדינות.
את יודעת, אמר יאיר אל גלית, אולי נשאיר אותו איתנו? בעיניי לא ימצאו בבעלים.
אין לי התנגדות, חייכה גלית. חיכיתי כבר לשושנה קטנה. איך נקרא לו?
בר-מזל, הודיע יאיר מייד. לא לכל אחד יש סיכוי להינצל בים הפתוח.
החתול, ששמע את השם החדש, הרים את ראשו וניב בקול רם כאילו מאשר את הבחירה.
חלף חודש, ובר-מזל הפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. הוא קיבל את יאיר בפתח הדלת, חימם את עצמו על ברכיה של גלית, ובקושי ביקש דג מהמטבח. הוא עדיין נמנע ממים אפילו קערת המים שלו נוגעת בזהירות.
כנראה יש לו פגיעה פסיכולוגית, סיפרה גלית לשכנותיה. אחרי כך זה מובן.
אולי זאת גורל שמסודר כך? הוסיפה השכנה תמר. הוא הגיע ישר אלינו.
יאיר נגע ברוך באוזן של בר-מזל:
אולי זה באמת גורל. טוב שבחרנו לצאת לדוג באותו היום. אחרת
החתול גרס את ראשו על ידו והמגרגר בשביעות רצון, כאילו אמר: «הכל יהיה בסדר. אני איתכם מעתה ועד נצח».
ויאיר וגלית קיבלו את זה בשקט.
לפעמים עזרה שניתנת ברגע הנכון מתפתלת למזל בלתי צפוי. לפעמים ההצלה מגיעה במקום שאיננו מצפים, והאושר שוחה אלינו במרוץ. החשוב הוא לא לפספס את הרגע שבו מישהו זקוק לנו.
כי ברגעים כאלה נכנסת לחיים אהבה חדשה, בלתי צפויה. גם אם ההתחלה הייתה מורכבת הקשרים החזקים ביותר נולדים במצבים הקשים ביותר.
