דוד מרבה להיות לצידו של רוני כל תקופת ההריון. הוא ממלא לה כל משאלותיה וצרכיה. סוףסוף הוא לוקח אותה למלדות. כשהבין שהבת היקרה נולדה, הוא נאנח הקלה ונוגע בברכה. אחרי שהמלאך החדש עוזב את בית החולים, דוד חוזר הביתה למנוחה. למחרת הוא חוזר לבדוק את רוני והבת במרכז הרפואי שמונה.
אין כאן את רוני מודיעים לו באסרטיביות.
זה לא ייתכן! מתפלא דוד. אולי היא הלכה לשם אחר? חפשו אותה!
לא, היא הלכה, הנה הפתק מוסרת האחות ומעבירה לו דף מקופל לשניים. דוד פותח אותו והפנים שלו נשטות על קריאת המילים.
———————————————————————
דוד, מנהל מחלקת המכירות בתאגיד טכנולוגיה בתל אביב, רוּד נחשף לעולם רוני, צעירה יפה וצעירה, שמגיעה להיום הראשון בעבודה במחלקה שלו.
בוקר טוב, קולגה אומר דוד בחיוך חמים שהופך את מבטה של רוני למוקרן.
בוקר טוב משיבה רוני בקול רך ובחיוך.
תתחילי בתפקידך, שירה תעזור לך להשתלב, היא מנהלת הצוות מצביע דוד לעברה. קראי את מדריך התפקיד, שיהיה לך הצלחה.
הקולגות, רובן נשים, משקפות מבט סקרן אל דוד. כשדוד יוצא, שירה לוחשת למרים:
הוא מתחיל להתעניין בחדשים? והן צוחקות.
רוני מתבוננת סביב, מבחינה בצוות החדש, מתנהגת ברגישות וקוראת לעצמה צופה. היא בת עשרים ושתיים, אבל כבר מגיל שבע עשרה הייתה מעורבת במערכות יחסים מסובכות. באוניברסיטה היא ניהלה רומן עם פרופסור מבוגר, אך הוא סיים את הקשר אחרי שמועות הגיעו לביתה.
במשך כמה שבועות דוד מזמין אותה לקפה אחרי העבודה.
למה לא? אתה הבוס שלי, והקשר עם הבוס חשוב, מחייכת רוני.
דוד מתפלא שהצעתה נלקחת ברצינות, והקשר מתפתח מהר. הוא בן שלושים, רווק, והקשר עם רוני מתגלה ברומנטיקה חזקה. הם מחזיקים יחד, והוא מתחיל לתכנן חתונה.
דוד מיישם כל משאלות של רוני ללא היסוס, אפילו מציית לתנאי שהיא מציבה:
אין לנו ילדים כרגע, רק כשאהיה מוכנה אעדכן אותך. בינתיים, אין חיתולים ולא ביגוד לתינוק.
דוד סבור שהזמן יעבור ורוני תבין שהמשפחה ללא ילדים איננה שלמה. אך רוני ממשיכה לדחות נושא זה.
אהובתי, אמרתי לך מראש, אז אל תדחוף אותי למשהו שלא רוצה.
יום אחד היא יוצאת מהאמבטיה עם בדיקת הריון בידה.
רוני, את בהריון?! מתלהב דוד.
היא מאשרת בניד, והוא נושא אותה בזרועותיו. היא מתרשמת וצועקת בבכי:
אינני רוצה ללדת, לא רוצה להיות מלאת משקל. עליך לעשות משהו.
דוד ממשיך לחבק ולנשק אותה, מנסה להרגיע ולהבטיח:
אל תצעקי, זוהי שמחה, אני אוהב אותך, נולד לנו תינוק!
רוני הולכת לרופא ומחליטה לסיים את ההריון. דוד מגיע למרפאה במועד, מונע ממנה להיכנס לחדר, ומוציא אותה לחוץ.
אל תעשי זאת, תן לתינוק שלנו להגיע. אני תומך בך, מבטיח!
רוני מקבלת תנאי: היא לא תחליף חיתולים ולא תקום בלילות. דוד נשאר לצידה לאורך כל ההיריון, ממלא לה כל משאלה. לבסוף הוא מוביל אותה לבית החולים, והבת נולדת בריאה. הוא נאנח הקלה ונכנס לביתו לנוח.
בבוקר שלמחרת הוא חוזר למרכז הרפואי כדי לבקר ברוני ובבת.
אין כאן את רוני, היא ברחה, השאירה רק את הילדה.
איך ייתכן? דוד מתארגז. אולי היא יצאה למקום אחר? חפשו אותה!
היא הלכה, כאן הפתק מסרת האחות דף מקופל. דוד פותח אותו, ופניו מתבהרים.
שלוש מילים כתובות: אל תחפשי אחרי.
רוני אינה מתגלה במשרד ולא בבית, לא משיבה לשיחות, מחליפה מספר טלפון. אחרי חודש וחצי היא מתקשרת לדוד:
אספי את חפציי, ארתור יבא ויקח אותם. הגישי לי גט, אני לא אחזור.
הדבר לגבי הילדה אינו עולה על השולחן, היא לא רואה צורך בתינוקה, וגם דוד לא מתעניין. כך היא הופכת לאמא ללא אבהות. ברכתה של אמו, שמתגוררת במרחק הליכה, מנחמת את המצב עם הילדה.
בבית הספר של דניאל, בנו של שושנה, מתקבלת שיחת חירום. מריה לוי, מורה בכיתה, מודיעה:
בואו מייד לבית הספר, בנכם גרם לתקלה!
שושנה לוקחת שקית, יוצאת מהרצפה, והולכת לבית הספר.
דניאל נולד למרות תחזיות הרופאים. יאיר, בעלה, אמר לפני החתונה שאינו יכול להיות אב, אפילו הציג מסמכים רפואיים. היה זה נישואיו השלישי.
שושנה קיבלה את האמת, אך כיוונה ללכת איתו על אף כל הסיכונים, בתקווה שאם לא נולד מהזוג, יוכלו לאמץ תינוק מאומץ.
יאיר נושא יחסים קשים עם שושנה, עד שהיא מביאה דוח הריון שמראה שהיא שמונה שבועות בהריון.
יאיר, יש לנו חדשות משמחות מציגה השולח קובץ.
יאיר מגיב בכעס:
שמחות? למה אתה שמח? קיבלת את הילד על חשבון בעלך?
כעבור זמן, יאיר מקבל את המצב ומחליט:
טוב, אם יש ילד, אפילו לא שלי, נמשיך.
שושנה שותקת, ולא משכנעת יותר את יאיר שמסגרות הרופאים עלולות להיות שגויות.
הילד נולד, דניאל, מבטו דומה ליאיר, אך יאיר מתעלם מכך. הוא מצביע בחוסר סבלנות על הילד, לאחר כמה חודשים הוא מתחיל לצעוק:
את לא האמנת שדובר על כך? אתה מתכוונת לשלם מזונות על ילד שלא שלי?
שושנה בוכה, מנסה להרגיע אותו. דניאל גדל עם המחלוקות, ואז יאיר נוהג להגיד לדנו:
לך אל אביך, הוא יזין ויבשׂל אותך.
שושנה מבצעת בדיקה שמאמתת שיאיר הוא אביו, אך הוא מתנהג בחוסר אמון. היא מוצאת מקלט אצל אמנה, אם של יאיר, אך הוא מגיע לכאן. היא משכינה חדר בצד אחר של העיר, ובסופו של דבר מגישה גט.
היא עוברת למקום אחר, שם היא עובדת וגדלה הילד. הוא מתרגל בכיתה ב’ ונהנה.
יום אחד מגיעה לשושנה שיחה מהבית הספר:
בא לידי דניאל, הוא יושב מחוץ לדלת המנהל עם בחורה.
היא רואה את עלינה, תלמידה מצטיינת, יושבת בצד, והילד עם סימן על הלחיים מביט אליה במבט מיישן.
שלום, אומרת עלינה, ובינתיים מגיעה מריה לוי.
נראה שהדבר הזה התרחש, הוא דחף עלינה
דניאל מתנצל, עלינה מתנצלת גם היא.
המורה שואלת האם ההורים יכולים לפתור את המחלוקת.
נפתור, משיבים שושנה ודוד יחד, ומחייכים אחד לשני.
דוד, אב של עלינה, מציע:
למה שלא נלך לפיצה?
אמא, בואי נצא!
עלינה מסכימה, ומבהירה:
אל תחשבו שזה רגיש, אנחנו באמת נרכיב.
דניאל מציע לעזור לה אם יפגע במישהו.
המפגש גורם לכל המשפחות להיות חברים, הפגישות ממשיכות: סרטים, טיולים, ביקורים.
הילדים שמחים, נבנים קשרים עמוקים.
הזמן עובר, דוד ושושנה מדברים על הפגישה הראשונה שלהם, צוחקים על האופן שבו הילדים שלהם נלחמו וניסו להתפשט.
שושנה מחכה ללידת בן נוסף, והילדים, דניאל ועלינה, מציעים שם לבן החדש גבע.
הקהל מתרגש.
