ילדה, את מחפשת מה? שאלתי.
אני מחפשת את האמא, ראית אותה? נבטה בי ילדה קטנה בגיל ארבע.
הייתי מבולבלת: רק לפני כמה שבועות עברתי לגור בבניין בתלאביב הזה, והדירה שלפני הילדה הייתה ריקה משנים.
אבל כאן אף אחד לא גר, עניתי לה.
היא פרצה בבכי ונחתה על המדרגות.
דודה, אנחנו ממש צריכים את האמא! רק היא יכולה לשנות הכול, האבא מתגעגע אליה עד כאב.
עמדתי שם, לא יודעת איך לעזור לילדה הזאת. אין לי ילדים, ולכן לא יודעת מאיזה כיוון לפעול חיבוק? הזמנה לכוס קפה? היא, אחרי הכל, לא תלך אליי בלי היכרות. ברקיע נשמע צלצול הטלפון. בקשתי מהילדה להישאר, רצתי לקבל את השיחה, והחזרתי אליה את האוויר.
הילדה נעלמה ברגע, כאילו נמשכה על ידי משהו. כל הערב לא יצא מהראש שלי, אז התקשרתי למנהלת הדירה, לבדוק מי השכנים במעון המדרגות.
שם כבר כמה שנים אין דיירים, ענתה לבנה כהן, מנהלת הבניין, למה שואלת?
היום חזרה ילדה קטנה וביקשה את האמא
לבנה שמתהמת לרגע, כאילו זוכרת משהו.
כנראה זו בתו של קתרינה קתרינה כבר איננה בחיים. נותר לה בן חד הוראה עם תינוק בכתף. הוא לא יכל להישאר בדירה, יצא. מאז היא משוטטת ברחובות
תני לי כתובת, אם היא תחזור, נעביר אותה הביתה, לחשה לבנה, והעניקה לי כתובת מדויקת.
הסיפור נכלל ברקע, חזרתי לעבודה, הלכתי הביתה מאוחר וחזרתי מוקדם בבוקר.
אחד הלילות, לקראת חג המולדת, שמעתי שוב קיצור דפיקה וקורקוד רך. רץתי לדלת עמדה שם הילדה ההיא, עדיין עם העיניים השחורות שלה, בוכה.
מה קרה? איפה האבא? שאלתי ברוך.
הוא בבית, ואני מחפשת את האמא, לחשה היא.
זכרתי שיש לי כתובת של הכתובת שדיברתי איתה, רץתי לחפש אותה וביקשתי מהילדה לחכות אצליי. היא נכנסה, הסתכלה סביב, התיישבה על הקומפקט במרפסת.
כאשר מצאתי את הפתק הקטןהוא היה מונח על מדף, כמעט נרדם, מקומט. לקחתי בעדינות את הילדה למרפסת, על הספה, והתקשרתי שוב למנהלת.
לבנה כהן, מצטערת על ההפרעה, זוכרת שסיפרתי לך על הילדה שמגיעה לדירה הריקה שמול?
כן, היא כאן. רציתי לקחת אותה הביתה, אבל היא נרדמה לפני שהצלחתי לקרוא את הכתובת. אני חוששת שהאבא יחפש
שמעת, אני גרה קרוב, אלך לבדוק, הישארי בקשר.
שכבתי את השיחה, ונגעתי בטבעת שערקול של השיער שלה, חיבקתי אותה ברכות.
חלמתי על הילדים שלי, אבל החלום נשבר. עם בעלי, יוסף, חיינו יחד, חשבנו על קיום משפחה. חיכינו להריון, אך אחרי תקופה קצרה איבדנו את התינוק. הלחץ בעבודה, המשמרות הלילה, הבדיקה הרפואית הכל גרם למתח חסר גבולות.
כשהייתי בטוחה שההריון חוזר, פיטרתי את עצמי מהעבודה, אך גורל אחר קיבל את דרכי שוב איבדתי את התינוק בשלב מוקדם. למרות כל המאמץ, לא הפכתי אם.
לאחר מכן יוסף עזב, ובזכותו נולד לבחורה בבתו של ידיד, אך לא שמעתי ממנו עוד. כיסיתי את כל הקשרים, נפרדתי מחברים משותפים.
כך חייתי יותר משבע שנים, לבד בדירות שכורות, מתמודדת עם השקט של דלתות מתנודדות.
פתאום שוב נשמעה דפיקה עדינה. פקחתי את הדלת והקוטלתי על המדרגה עמד יוסף, בעלי לשעבר.
יוסף? איך הגעת לכאן?
באתי אחרי הבת 5 רחוב סאחר, נכון?
נכון. זאת הבת שלנו? תיכנס, היא ישנה, אני מכינה תה במטבח. מי היה מצפה לראות אותך בפתח הדירה שלי? אבל החיים זורקים הפתעות.
אפשר להפריע? אני יכול להעיר את אורית ולקחת אותה הביתה.
תן לה לישון, מה קרה? היא כבר כמה פעמים מגיעה למעון שלנו ודופקת על הדלת שמול.
יוסף עצם את עיניו, ואז החל לספר:
לפני כמה שנים חיינו כאן יחד עם קתרינה. הדירה הייתה ירושה מסבתא. אחרי החתונה עברנו אליה. קתרינה הייתה שמחה, ואני היה בעננים.
אני זוכרת שהיום היה קריטי, והובלתי את האישה לבית החולים. היא בכתה, חשה כאב
היא לקחה את ידי ובקשה שאדאג לילד אם יקרה משהו לה. ההמשך היה מסובך, והצילה לא הצליחה.
מצטערת על האובדן, ליטפתי אותו על הכתף, ראתה איך דמעותיו נזלו שוב ושוב, כאילו הוא מחזיק את כל הכאב בפנים עד שנשבר.
קול צעדי ילדים נשמע באולם.
אבא?
יוסף קפץ אל הבת, חיבק אותה בחוזקה.
אורית, למה רצית לצאת בלי רשות?
רק רוצה למצוא את האמא.
אנחנו נאתר אותה, אחרי כמה דקות נלך הביתה.
תודה, אירה, הנה מספר הטלפון שלי, יוסף חיבק אותי, נתן לי את הכרטיס העסקי שלו תתקשרי אם אורית תחזור. אנחנו קרובים, והיא כבר מכירה את הדרך.
איך היא ידעה את הכתובת?
היא ראתה תמונות של קתרינה על הקירות, מאז היא חותרת לפגוש את האם. אמרתי שהיא רק עזבה, אבל היא תחזור.
הוא הלך, ולאחר מספר ימים חזר בטלפון. חזרנו לשיח, נפגשנו בסופי שבוע בפארק, בקפיצות קפה וקולנוע. אורית התקשרה אליי והחלה לכנות אותי אםאמא.
אירה, אמר יוסף באחת הפגישות, תעברי אלינו, נמאס לי למתגייר בכל פינה, אורית מתגעגעת אלייך.
ומה איתך?
ואני ירד מבטו, תפס ידיי בחוזקה, התגעגעתי אלייך, סליחה על הכל.
מאז אנחנו יחד, מגדלים את האושר הקטן שלנו גאולה. כל בוקר מודה לגורל על המתנה שאין לה מחיר להיות אשתו ואמא אהובה.
ואף אם גאולה היא רק בת לשנייה, זה לא מונע ממני להעניק לה כל אהבה אםמתה ולא נגמרת.
