טזילה עדיין לא האמינה למה שהתרחש בחלומה. האם סוף סוף קיבלה את החלקה הקטנה של הצפון? הם חולמים על כך כבר עשור שלם, אך החיים שזמו קוצים משכנתא, ילדים בלימודיהם, משבר כלכלי מתגלגל וביום אחד, כשקיבלה מבט על החשבון בבנק, נחליטה: עכשיו או אף פעם לא.
בעלה, איתן, עובד בחברת ביטוח, תפקיד רגיל, וטזילה עוסקת כמעסה לילדים. ההכנסה טובה, אך רכישת משק חקלאי עדיין נראתה רחוקה. גורל הזיז את הפאזל כאשר כמעט בוזמנה נפטרו סבתה של טזילה וסבתו של איתן. כל אחד מהם השאיר בירושה דירה בעיר קטנה בפריפריה אחת בתל מונד, השנייה בחיפה הצפונית.
אחרי מאבקי מילים ארוכים, הכריעו למכור את שתי הדירות, להוסיף את הכסף ולגשש את החלום קנייה של שטח ארץ. הצעה חמה קפצה אליהם מיד, למרות שבחורף כמעט אף אחד לא רוצה למכור נכסים כולם מחכים לעונת הקיץ. איתן נחרץ ולא היסס.
אחרי זה נחשוב שוב, נמצא כמה סיבות ונשאר בלי חלקה גרגר קטע איתן, עם מבט של סלע קפוא.
טזילה חייכה והסכימה. כל היה בדיוק בזמן.
השטח היה פנטזיה מושלמת: חשמל, גז, קו אינטרנט הכל כבר זורם. נותר רק לבנות קוטט קטן למקלט קציר. קבעו שכאשר יגיעו הימים החמים, איתן ייקח חופשה ויחשוף את ידו על הבנייה יחד עם חברו ניר.
הם עבדו ללא הפסקה, בלי סוף שבוע, והיום הראשון עבר בקלילות. מר שבוע אחד של הקמת קירות, המשפחה הצעירה חגגה “מעבר לבית החדש” בחיק עצים מתפתלים.
השינה הייתה קלה מזרונים מתנפחים פורשים על האדמה, שמיכות חמות מהעיר מתפזרות ברוח. האיזור היה משולב בטלויזיה של דירה תנור ותקשורת מים. השאר אפשר לתקן אחר כך.
ברכות, איתן! קרא ניר, מרים כוס יין.
הגברים הפילו ערימות של צלחתות, לקחו חזה קצוץ, תבלו בצל ובקצפת של קצפת, ונסעו בטעימה מהירה.
מי היה משער שהכל יקרה כך מהר! אמרה טזילה בהתפעלות. אפילו לא חזרתי למחשבות על חלקה לפני החג, ועכשיו הנה היא, בתצוגה! היא הצביעה על הקוטט הקטן.
אפילו כששקעה השמש, הקבוצה לא רצתה לעזוב, והמשיכה בפיקניק חיצוני על האדמה.
אלון, בן שלי, איך הולך לכם? קראה בקול רך ריבקה, חמותו של איתן.
אם קולה היה עדין בטלפון, משמעותו הייתה שהמוח מתכנן משהו.
אמא, הכול מצוין! ענה איתן בחיוך.
אני יודעת, הנכדים שאלו: קניתם חלקה?
יש לי חדשות! לא רק חלקה, אלא מושבה כפרית! הצהיר איתן בגאווה.
אה, עוד תספרי, צחקה ריבקה בתמימות, קולה פתאום נשקף. יופי, כל הכבוד
אמא, איך את? שאל איתן פתאום.
מה אפשר לומר בגילי הרופאים ממליצים שקט, מנוחה, ללא לחצים. אולי אז הגוף יבריא אבל איפה נמצא מקום שקט כזה? מרפאות יקרות, אין לי משאבים, המשיכה ברצינות מסתורית.
אמא, בואי אלינו! הציע איתן במרץ.
מה אתה אומר, ילד? כאילו אין לכם שום דבר לעשות בלעדיי! וגם טזילה תתנגד ניסתה ריבקה שלא לשמוע.
אמא, תפסיקי. בואי, אין ברירה!
טוב, יקירי, אבוא אם אתה מתעקש. אפנה לך לחם, כנפיים, את הקינוח האהוב עליך.
כאשר איתן הודיע לאשתו על הגעת האם, טזילה לא חייכה יותר מדי.
אז יש לנו חלקה, והרופאים פתאום ממליצים עליה נופש בטבע? שאלה טזילה בכינויים.
כן, ענה איתן בקצרה.
זה לא מוזר, נכון?
לא, כי היא סובלת מלחץ דם.
אתה לא מבין. היא לא באה לשפר בריאות, היא באה לראות את החלקה בעיניים חדשות!
תפסיק. היא תצפה שבוע ותשוב הביתה.
שכחת מה קרה בביקור האחרון שלה?
אתה זוכר, טזילה. סבתא ריבקה אז ניסתה לפרק את נישואינו: שמועות, ריב, רעיונות שבן הגדול “לא מתאים”. היא גם זרקה סודה במקום סוכר, והכינה מרק מלוח מדי. טזילה שלחה אותה חזרה באותו טיסה.
טזילה הייתה בטוחה שריבקה חוזרת להכין להם חיי שמחה, אבל לא רצתה לערב את איתן במלחמה. אולי הפעם יהיה שונה?
איזה נוף יפה כאן, חברים! ממש פינה של גן עדן! האוויר, העצים, הבית הקטן הלימה ריבקה על השטח החדש. בטח טזילה תכננה את זה! היא חכמה לכל! תתפוס אותה, איתן, אישה כזו קשה למצוא!
מה חדש, ריבקה? למה כל כך פתאום? תהתה טזילה.
תמיד היית האהובה שלי. בנך טיפש, אבל גירושה זה לא דבר, והכלה זה תכשיט. עברו קשים, אך נצלחנו. מי יזכור ישן
אז אני טיפש? צחק איתן.
כן, אבל אהובתי, חייכה ריבקה. מה יש לנו לארוחת ערב היום?
יש לנו קבב כל יום! חייכה טזילה. מקווה שאתם לא מתנגדים? אנחנו רק רוצים לבשל בחוץ.
אשמח לאכול. בפעם האחרונה אכלתי קבב בגאחא, כשהייתי באולפן. זוכרים? אמרה טזילה במרוצה.
טוב, תן לי את המנגל. ואני אלך למקרר למזון.
אפשר איתך? רוצה לראות את הבית שוב.
בבקשה! הנהנה ריבקה.
פעם זו ריבקה נראתה אחרת שמחה, מצחיקה, חמה במיוחד בטזילה. טזילה חשבה שהזמן משנה אנשים. אולי הקונפליקטים הישנים גרמו לה לחשוב אחרת. למה לשבור את הקשר עם איתן? הם יחד כבר שנים, יש להם ילדים מבוגרים, עכשיו חלקה. ובכן, טזילה היא חולשת בית, מסורה, עובדת ובישול מקצועי.
בזמן שאיתן והאם הלכו להביא צלחות, הטלפון צלצל ונשאר למעלה. מבט טזילה נפל על ההודעה, והעיניים לא יכלו להוריד.
מתי תחזרו לעיר? סיפרת לה עלינו? מחכה לחדשות. נשיקות.
טזילה השליכה את הטלפון, ונחת בעדינות על הדשא. מחשבות התמזגו, אחת מפחידה יותר מהקודמת.
איך אספר לילדים? איך נחלק את הדירה? מי האישה הזאת? והכי חשוב איך איתן יכול כך?
הנה הכלים! שם איתן צלחות על השולחן.
אני צריך לצאת לרגע, טזילה לא יכלה להישאר לידו. היא חיפשה מים קרים לניקוי נשמתה.
היא נרקבה אל הבית, והייתה בכניסה לכיור.
מה קרה? ריבקה כמעט נשטפה, הפילה בקבוק קצפת.
טזילה שטפפה במים קרים, מזיגה דמעותיה עם המים. אחרי דקה היא נקרעה, ייבשה את פניה במגבת.
לאיטן יש מישהי אחרת.
נערה שלי, בואי הנה. חיבקה ריבקה את חתונת.
טזילה הרגישה שהחמות לא נדהמת בכלל.
למה השתקת?
ידעתי, קיוויתי שהזה יסתיים. אתם מהאוניברסיטה, יש לכם ילדים, חלקה. אני רק אומרת טיפש.
טזילה בחזרה בכתה. אם הוא סיפר לאמא, זה משמעותי, והנישואין כבר לא ניתנים להצלה.
הקשב לי. קחי נשימה, נגבה את הדמעות. אינך רוצה ליצור דרמה?
טזילה הנהנה, מניקה את הפנים.
אחרי נחליט מה נעשה. פשוט לא ניתן לו את האישה הזאת.
מילותיה הקלו על הלב של טזילה.
מחר, איתן ארז את עצמו לנסוע לעיר. לבגדים חמים, הוא אמר לאחר שקיבל תחזית של קור אפשרי.
אולם טזילה ידעה את האמת. כמו שהוסכם, היא לא הראתה פנים.
כשהמכונית נעלמה בעיקול, החמות התיישבה על המרפסת והציגה את תכניתה.
צריך שתמצאי גבר.
מה?!
לא חייב להיות רציני. העיקר שיתחרה איתך. לפעמים אהבות מתקררות, האישה הופכת לשגרה, והבעל מחפש אחר אחרות. אם הוא יראה שגם את יכולה להיות מושכת, אולי יחזור למחשבותיו.
אף על פי שהרעיון היה אבסורד, ריבקה נשאה משקל.
ומי יהיה הבחור?
אולי קוֹלָה? הוא רווק, עזר בבניית הבית.
תתקשרי ותזמיני אותו. קבב, משקאות, שמלה קצרה. כשאיתן יחזור, יראה שהמקום תפוס! חייכה ריבקה בתחשיב.
להפתעת כולם, ניר קיבל את ההזמנה, למרות שהיו כמעט לא מכירים. כשהגיע, שאל מיד:
איפה איתן?
רק בערב יהיה. אני לא יודעת איך לצלות בשר, צריך ידיים גבריות, לחשה טזילה.
ריבקה צפתה מהחלון.
נוסיף יין? ניר פנה לבקבוק.
בכיף, רק תתפזרו, אחרת אשכרה אשכרה אשתכר, המשיכה טזילה בקול פתוח.
יפהפייה, טזילה, ניר חייך, מזמין מגש פירות. חבל שאין לי אישה כזו. רק לא תספרי לאיתן, זה רק מחשבות בקול.
טזילה סוף־סוף חייכה, לא ציפתה למהלך זה. אם הוא יתחיל להתקשר? איתן חוזר בקרוב, אבל מה לה לעשות?
היא שתתה עוד גז, ואז נשמע רעש של רכב מתקרב.
איתן נעצר בפתאומיות, כמעט פגע במעקה שלו.
מה קורה כאן בחוסר שלי?! צעק, קופץ מהר מהמכונית.
איתן, למה חזרת מוקדם ככה? הופתעה טזילה.
אמא קראה ואמרה שמישהו השתולל כאן אחרי שעזבתי! ומי זה? החבר הכי טוב שלי ניר!
ומה עושה זה איתך? תדאג למערכת יחסים שלך. אני אהיה חופשייה בקרוב.
מה מערכת יחסים?
אליה אתה חזר היום! ראיתי את ההודעה שלך.
גם אני ראיתי, חשבתי שמדובר בטעות. אין לי אף אחד, ניסה איתן להרגיע, אך המצב היה מבולבל לכולם.
טזילה חזרה לתקווה, צופה דרך החלון. ריבקה משכה וילונות במהירות.
אמא! צאו מיד!
אה, רק צחקתי! קראה חמותה בצחוק, מנגב דמעות במפית. הייתם מתים לראות את הפנים שלכם!
אתם חושבים שבזיקת המשפחה זה משחק? קראה טזילה בקול רם.
טוב, אני אלך, נפתור את זה אחר כך, ניר ניסה לעזוב, אך אף אחד לא שמע.
האם זה היה מתוכנן? וההודעה?
כן, שלי. יש לי שני טלפונים, ריבקה לא היסתה להתוודות.
אמא, זה לא מצחיק. כמעט איבדתי את המשפחה והחבר, אמר איתן ברצינות.
אבל לא איבדתי! ובכן, אני רק מחזקת את נישואיכם! רק מצחיקה את עצמי בפנסיה.
תמשיכו לשעשע, אבל לא כאן. איתן יסלק את הדברים שהביא, ובבוקר ייקח אותך לתחנת הרכבת, הכריזה טזילה בחוזק.
היא לקחנה בחיבוק למרפסה, והובילה אותה לשער השטחים.
אתם מפילים אותי?
ריבקה רק עכשיו הבינה מה קורה.
אמא, נמאס לכם לשחק בחלקה שלנו. תצאו, הכריזה טזילה ללא פשרות.
איפה אשן הלילה?
במכונית. זה לא חורף, לא תתקרר.
בבוקר, איתן הוביל את ריבקה לתחנת הרכבת והנחיתה אותה ברכבת. כל הדרך הם שמרו על שתיקה.
