סבלי, ילדה! את עכשיו בחברה אחרת, ולפעמים צריך לכבד את המנהגים שלהם. נישאת, את לא באה לבקר.
איזה מנהגים, אמא? הם כאן כוללים קו קו! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, ברור!
שמעתי פעם שחתונה של חמות טובות איאפשר?
הוא חוגג! חוגג! הוא כבר נמאס! מריה כהן עמדה באמצע המטבח, פניה אדמדמות מזעם, ועיניה בוערות. אם הבעל יוצא, האישה חייבת לשאת באשמה. מה אסביר לך עוד?
החמות הייתה בזעזוע, צעקה על חמותה החדשה, רונה, כאילו לא הייתה שקטה. כל זה בגלל שהיא חשה שהבעל, בנימין, בן שלה, מרמאות.
רונה, בחורה צעירה ורעננה עם עיניים גדולות ובלתי מזוהות, נשענה אל הקיר, מנסה להרגיע את האישה הזועמת.
מריה כהן, זה לא נכון. לו יש משפחה, ילדים ניסתה רונה להצדיק את עצמה, אך החמות חיתכה אותה מיד, זזה ביד כאילו מבקשת לתפוס זבוב מציק.
זה המשפחה שלך? או שהילד שלך, שלא מרשה לנו עם סבא שלנו, מחזיק אותנו בחוץ? חיבלה החמות בזלזול. איך החינוכך, חוץ מזה!
איזה חינוך, מריה? יונתן רק בן שנה. הוא עדיין קטן מאוד, השיבה רונה בקול רועד.
קטן? חייכה האישה. אצל יוסף קטן יותר. הוא נופל ברגע, ולא מתאמץ כמו זה היא הצביעה לעבר חדר הילדים.
הוא, בעצם, נכדו שלך, אמרה רונה, קולו רועד. וילדים מרגישים אנשים רעים. אולי זה למה הוא לא בא אליכם.
אנחנו הרעים? צעקה החמות. מי משלם על האוכל שלנו? בכסף של מי? חוסר תודה!
רונה הפסיקה להיאבק. היא כבר אלפי פעמים ביקשה מבנימין, שהייתה לו נטייה להישאר עם ההורים, שיחיה לבדו עם ההורים שלו, אבל הוא, בן של האמא המועמדת, לא ראה שום צורך בזה.
הוא אהב לגור עם ההורים, חשב שזה כמו מחסה תחת כנפי ישו. הוא היה הולך לעבודה בנוחות, והבוגרים דאגו לכל המשק הבית כביסה, ניקיון, בישול. זה היה כמו סיפור אגדה!
לעומת זאת, החמות הקשוחה של רונה הייתה כמו תכנית בטלוויזיה של כולנו. בתחילה רונה ניסתה לבנות קשר עם החמות, עוזרת במטבח, תומכת, אפילו שומעת את תלונותיה האינסופיות על החיים והשכנים. אבל אחרי זמן מה הבינה שהמאמץ שלה הוא לשווא.
כמה שהייתה רונה טובה ונדיבה, היא לא יכלה להסתיר את השנאה שלה לחמות.
הבאתי לבת הבית את הבת הלקויה הזאת, כאילו אין נערות רגילות, סיפרה מריה כהן לשכנה, בזמן שרונה אספה את הצעצועים שפזז בנימין, והכל נשמע.
אפילו בכפר נבנה! האבות שלנו קפודיים, חכמים ועובדים קשה! חייכה השכנה, המפגרת מני, שכונת רמת-אפרים.
אתה מבינה? המשיכה מריה. היא בכלל לא יודעת איך לתקן.
תאמיני לי, אין לה שום תחושה של אחריות. היא תשבור או תפסיד, אפילו הילד שלה
האחיינית של יוסף זה אחרת לגמרך. ילד שקט וחכם. לעומת זאת הילד הזה מתעקש ומתנפץ. ברור שהגנים לא מתאימים.
כאשר החיים הפכו לבלתי נסבלים, רונה התקשרה לאמא הכפרית שלה, בת נווהיוסף, והפנתה לה את הזעקה:
סבלי, ילדה! את עכשיו בחברה אחרת, והן עם המנהגים שלהם. נישאת, את לא באה לבקר.
איזה מנהגים, אמא? הם כאן כוללים קו קו! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, ברור!
שמעת פעם שחמות טובה קיימת? אנחנו כולנו עוברים את זה, ואת תעברי גם. העיקר אל תחשפי שמקשה עלייך.
רונה הבינה שהיא לא תוכל לשכנע את האמא הרעבה שלה, ולכן איימה שהיא תתקשר למתנחל על האבא.
תזדקף למבוגרים! נדהמה האמא. אתה יודע שהאבא שלו בתנאי זמני, צעד אחד ותופסים אותו!
רונה ידעה את זה. היא ידעה שהאבא אוהב אותה מאוד. קיבל תנאי משועשע אחרי שהרב נפל בשער של חנות מקומית כשהוא ניסה להגן על רונה.
היא גם ידעה שהאבא לא יישאר שקט אם יגלה איך מתעללים בבנה של האמא בחברה זרה. הוא היה אדם חם מאוד.
טוב, לא אומר לאבא, אמרה רונה. אבל אם הם ימשיכו כך, אם החמות תתנהג כך אני לא יודעת מה אעשה.
הכל יסתדר, יקירי, חיזקה האמא, מנסה להרגיע. כמה שבועות ותגשימי את השיחה הזו.
רונה רצתה לשכוח את זה, אבל הקשר עם החמות רק קפא. מריה כהן נראתה כאילו היא מרקדת על חמותה, כאילו רונה היא האשמה של כל הצרות. אפילו בעלה, יוסף, קשיש ועייף, לא הצליח לשאת זאת.
למה את צועקת כל הזמן על הילדה? שאל יוסף באחת הבקרים, כשהוויכוח הגיע לשיאו. היא תעוזב אותנו! והכי נכון שתהיה!
אני אלך עליך! צעקה מריה כהן, נושאת את כעסה אל בעלו. אצל המשפט ארכיב, אחזיר כל שקל שהוציאנו במשך השנים! ואסגור את הילד ממקום זה, כדי שלא יגדל במשפחה חורגת!
רונה ידעה שהחמות מספרת שטויות, אבל עדיין חשה פחד. היא עדיין אהבה את בנימין.
הדיונים על כך שבנימין פוגש בחשאי את אקס שלו, קפלי, נראים רק כמו רכילות כפרית שהזקנים כמו מריה כהן מדביקים ומפיצים.
לא ידוע כמה זמן זה יימש אם לא נשמע קול החמות. יום אחד, אחרי ניצחון קטן על רונה, היא סיפרה לחברה הטובה ביותר, מני, על “המעשיות” שלה. ואז, כמו תמיד, היא הוסיפה עוד משהו, קישחה, והעבירה לשכן, לבעל, ולכך הגיע הסיפור על “החמות הקשה”.
האב של רונה, אדם גס, גבוה כמעט שני מטרים, עם כתפיים רחבות, חשב מהר. הוא תפס גרזן, שהשתמש בו לחתוך עץ, הלך למכונית האופנוע הישנה שלו “הדינור”, בלי לומר מילת סליחה לאשתו, ונסע לכפר הסמוך להציל את בתו משעבוד מביש.
באותו זמן, בבית של מריה כהן פרץ סכסוך אמיתי. האם הצעירה השאירה לרגע את הילד ינון על ספה צהובה-כתומה כדי לרוץ אחרי חיתול רועש. כשחזרה, מצאה כתם חום קטן על הילד. בעיניה של החמות הכתם גדל כמו חור שחור שאוכל את כל הדירה.
היא הרימה קולם כזעם, והחלה לצעוק על רונה:
הרסתי את הספה! האהובה שלי! אתה יודע כמה היא עלתה? ארבעה של שלשלים, ואני אפנה את הידיים!
אספר לי, אסדר, ניסתה רונה להרגיע, מתפסת מטלית ברעידות.
מה תסדר? היא חדשה! ממתי את יודעת? אף פעם לא קניתי דבר בכסף שלי!
ואתם קונים את כל דבריכם? פרצה רונה, ובאותו רגע קראה לחמתה על כל חייה שהיא חייו תלויים על גבו של בעלה.
תסתכלי עליה! זה חסר ענווה! פניה של מריה כהן העלו האדמה.
תנקה את הכתם, ואז תצא החוצה עם בנך! תחיה איתי כאן ותהיי מנומסת!
רונה, בעיניים מלאות דמעה, ניסה למחוק את הכתם. הכתם החום על הספה הצהובה-כתומה סירב לדעוך, כאילו צוחק על חוסר האמצעי שלה.
ינון הקטן, מרגיש את דאגת אמו, צעק בקול רם, בכותו הוא גרם למתח בחדר לעלות עוד יותר.
מריה כהן עמדה מעל רונה, מזלזלת, מייצרת משלים של קללות. היא לא שמה לב שהדלת נפתחה והאבא של רונה, מאיר, עומד שם כמו פסל, ידו מתהמת על ידית הגרזן.
רגע שלפני שהייתה מריה כהן מודעת לנוכחותו, היא סיבבה מבט על הכלי. ידעה שאמא שלו חם מאוד, ותזכורת על המשפטו המכוון.
היי, מאיר! אני כאן, מחנכת את בתך
שמעתי איך מחנכת, קרא הקול הקשוח של מאיר, נכנס לחדר רק ברגליים.
הוא חיבר את הגרזן למעלה, גרזן שגרם למריה כהן להסתתר, אך במקום להכות, הוא שם אותו בכתף והושיט יד לבתו.
בואי, רונה, אין צורך שאתה תישאר כאן, אמר והוציא אותה מהדלת.
חכה, חותן, חזרה מריה כהן, משיבה מההלם הראשון, מנסה לשמור על השליטה. מה אגיד לבני?
תן לבן שלך לבוא אלי בעצמו, השיב מאיר בקור, מבט קפוא היה מדבר יותר ממילים.
מאיר לקח את רונה וינון. בנימין, לבסוף, אסף אומץ לבוא ולקחת את המשפחה, חשש מהתנגשות עם החותן, אבל לבסוף יצא.
מאיר שוחח הרבה עם בנימין. הוא לא איים, לא צעק, אבל קולו הרגוע וגרזנו על השולחן נתנו משקל למילים.
בימין הבטיח שיחיה עם רונה נפרד מההורים, שהאמא שלו לא תתערב, ויגן על בתו והילד.
כשמאיר הלחיץ בחוזקה על ידו של בנימין, הוא הבין שהחיבה עם גבר כזה היא לא משחק, וכל ההבטחות חייבות להתקיים.
מאותו יום מריה כהן נמנעה מרונה ונכדה. היא כבר לא מדברת איתם ולא מברכת כשפוגשת אותם ברחוב.
בינימין ורונה חיו בנפרד, והכל היה בהרמוניה והבנה. אולי זה בזכות “הוראות” של החותן, אולי פשוט אהבה אמיתית.
