סבלי, בתי! עכשיו את במשפחה אחרת, ויש לכבד את המנהגים שלהם. נישאת, לא רק לבקרות.
אילו מנהגים, אמא? כולם כאן משוגעים! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, זה ברור!
ושמעת פעם שחמות היו טובות?
הוא משוטט! הוא משוטט! כבר עבר זמן! קראה חנה פרץ, עומדת במרכז המטבח, פניה אדומות מזעם, ועיניה בוערות זעם. אם הבעל משוטט, האישה אשמה. מה עוד אסביר לך?
החמות הייתה בטירוף. צעקה על כלה החדשה, אילנה, כאילו הייתה משוגעת. כל זה בגלל שהיא האמינה שבעלה, בנה של חנה, ברק, בוגד.
אילנה, צעירה דקה, עם עיניים גדולות ותום לב, התנגדה לקיר וניסתה להרגיע את האישה הזועמת.
חנה פרץ, זה בלתי סביר. יש לו משפחה, ילדים נקטה אילנה בניסיון להסביר, אך החמות קראה לה באמצע, מניפה יד כאילו מגרשת זבוב מציק.
זה המשפחה שלך? או שהילד שלך שמונע מאיתנו להיכנס? נקטה החמות בזלזול. איך אתה מגדל, אם השאלה הזאת?
איזו חינוך, חנה פרץ? יואב רק בן שנה. הוא עדיין קטן מאוד, חיזקה אילנה בקול רועד.
קטן? חייך האישה במקצת. אצל האבות של המשפחה שלנו הקטנים אף קטנים יותר. הוא מתרומם על הידיים, ולא מתאמן כמו שלך היא נעה בזרוע לכיוון חדר הילדים.
למעשה, הוא נכדו של חנה, השיבה אילנה, קולה רועד. וילדים מרגישים אנשים רעים. אולי זה למה הוא לא מתקרב אליך.
אנחנו רעים? אתה קוף מצבוע! החמות צעקה. מאיפה אתה, יפה שלנו, חיה בחינם? של מי המזון? של מי הכסף? חוסר תודה!
אילנה כבר לא רצתה לגעת במחלוקת עם החמות הסערית. היא כבר אלף פעמים ביקשה מברק לוי להתגרש מהוריו, אבל ברק, בןהאם המתפנק, לא ראה צורך במצב זה.
הוא אהב לישון בבית ההורים, מרגיש שם כמו בחיק המשיח. הולך לעבודה בשלום, וכל בעיות הבית נפתרו עלידי הקשישים כביסה, ניקוי, בישול. לא החיים, אלא אגדה!
בינתיים, חמותו של ברק, חנה פרץ, חפפה על אילנה בתוכנית מלאה. בתחילה אילנה ניסתה ליזום קשר עם החמות, לעזור במטלות, לתמוך בכל, אפילו לשמוע את התלונות הבלתי נגמרות על השכנים. אך לבסוף הבינה שהדבר לשווא.
כמה שהייתה רוצה להיות טובה ומשרתת לחמות, היא לא יכלה להסתיר את השנאה.
הבאתי הביתה את האישה הזאת, כאילו לא היו בחורות נורמליות, סיפרה חנה לפרץ שכנה, בזמן שאילנה עמדה בפינה ומזיחה צעצועים שפוזרו ברק.
אפילו לכפר אחר הם שלחו אותה! אם היה לנו דבר לשים לב! הסבתות שלנו הרבה יותר טובות, עובדות וחכמות.
אל תאמרי! תמכה שכנה, הבובה מקומית מרים, שכבר שטפה את העצמות של כל הכפר.
אני מבינה אם יכולה לעשות משהו. ואת, חנה, אמרת שהידיים לא מהמקום הנכון. אין לך מה לסדר.
אתה לא מדמיין כמה! אי אפשר לסמוך עליה. או שיפגע, או שישבר. והילד שלה הוא משהו אחר.
אצל האבות של המשפחה, נכד שונה לגמרי. ילד רגוע, חכם. וזה מתרגל ותרגז תמיד. כנראה שהגנים אינם נכונים.
כשהחיים הפכו לבלתי נסבלים, אילנה חייגה לאמה בכפר הסביבתי, התלוננה, בכיתה, ואמא השיבה:
סבלי, בתי! עכשיו את במשפחה אחרת, ויש לכבד את המנהגים שלהם. נישאת, לא רק לבקרות.
אילו מנהגים, אמא? כולם כאן משוגעים! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, זה ברור!
שמעת פעם שחמות יכולה להיות טובה? כולנו עברנו את זה, והצורך זה בחייך. העיקר אל תראה שאת סובלת. סבלי.
בהבינה שהאמא הפחדנית שלה אינה תתן פתרון, אילנה נרתעה באיום שהיא תתקשר לאביה.
תהיה חביב עם אביך! קראה האמא בפחד. אתה יודע שיש לו תנאי משוער. צעד אחד משמאל, והם יזרקו אותו לכלא!
אילנה ידעה שהאב אוהב את בתו היחידה. הוא קיבל תנאי משוער על פשע של פגיעה בלקוח שהזכיר אותה בחנות המקומית.
היא ידעה שגם אם האב יחשוף את ההתעללות באותה משפחה זרה, הוא לא ישתתק. הוא היה אדם חם, נלהב.
טוב, לא אגיד לאביי, השיבה אילנה. אבל אם ימשיכו כך, אם החמות תמשיך כך אני לא יודעת מה אעשה.
כל דבר יסתדר, בתי, חיזקה האמא, מנסה להרגיע. בעוד כמה שבועות לא תזכירי אפילו את השיחה הזאת.
אילנה רצתה לשכוח, אך היחסים עם החמות רק החמירו. חנה פרץ, נראה, רק העמיקה את השנאה, כאילו אילנה אחראית לכל צרותיה. אפילו בעלו, יעקב שטרן, קשישים ועייפים, לא יכלה לשאת זאת.
למה את צועקת על הילדה כל הזמן? באחד הבקרים, כשהסערה הגיעה לשיא, יעקב ניסה להתערב. היא תצא מאיתנו! ותעשה זאת נכון!
אני אלך אליה! קראה חנה פרץ, משלחת את כל זעמתה על הבעל. במקומות המשפטיים אני אחזיר כל שקל שהוציאנו על השנים! ואקח את הילד ממנה, שלא יגדל במשפחה חסרת טעם!
אילנה ידעה שהחמות משמיעה שטויות, אך עדיין התפחדה. יותר מכך, היא עדיין אהבה את בעלה ברק.
הזכויות על כך שברק היה במערכת יחסים חשאית עם לשעבר שלו, איזבה, נשארו רק ריי של שמועות כפריות, שהחמות חיבלה והפיצה.
אין לדעת כמה זמן יימש המשבר, אם לא היה לשפתה הארוכה של חנה. במצב רוח טוב לאחר הניצחון על אילנה, היא סיפרה על המעשי גבורה לחברת הטובה שלה, סבתא מרים.
כמו תמיד, הוסיפה משהו חדש, קשטה, ואז העבירה לחברה אחרת, לבעלה וכך הסיפור על הכלה המפגרת והחמות הקפדן, עם כל השמועות, הגיע לאביה של אילנה.
אבי אילנה, אדם קפדן, גבוה כמעט שני מטרים, כתפיים רחבות, חשב זמן קצר. הוא לקח גרזן, שכיום חצה עץ, לא הוריד את המעיל העבודה, ישב על מוטורציקלו ישן מסוג “טורבו”, וללא מילת תודה לאשתו, רכב לכפר הסמוך להציל את בתו משבי בושת.
באותו רגע בבית חנה פרץ פרץ סערה אמיתית. אם אם אם, האמא הצעירה השאירה את התינוק יואב לרגע על ספה צהובה-כתומה חדשה, כדי לרכוש חיתול רך. כשחזרה, מצאה כהה קטנה על הילד. בעיני החמות, הכתם הלך והתפשט לגודל של חור שחור, מוכן לשאוב את כל הדירה.
היא הופיעה פתאום כמו יריד, והחלה לצעוק על אילנה:
השחתה את הספה! האהובה עלי! אתה יודע כמה היא עלתה? אפס אשורף ידיים, ואז אחזור לתפר, כדי שלא יגרום לכאב!
אתקן הכל, אנקה, ניסה אילנה להרגיע, ידיה רועדות, תופסת מטלית.
מה תנקי? זה חדש! איך תדע? אף פעם לא קניתי דבר בכספך!
ואתה, כמו שהיית, תמיד תלך על גבו של הבעל? אילנה פרצה, ובאותו רגע נחשפה האמת שהיא חיה על כתפי בעלה כל חיייה.
תסתכלי עליי! מספיק זלזול! פני חנה פרץ חיויות באדום.
תנגבי את הכתם, ואז תצעדי לחברה עם בנך! תחיי איתי ותתעלמתי, עד שתלמדי איך להתנהג בכבוד!
אילנה, בדמעות, ניסה למחוק את הכתם. הכתם החום על הספה הצהובה-כתומה התנגד, כאילו צוחק ממקומו החסר.
הקטן יואב, מרגיש קנאת אמו, צועק בקול גרון, בוכה ומוסיף למתח.
חנה פרץ עמדה מעל ראש אילנה, המשיכה להטיל ברכת קללות. היא לא שמעה איך דרך הדלת נכנס אדם זר האבא של אילנה, יוסף. הוא עמד שם כמו פסל, ידו אוחזת בחזקת יד גרזן.
שנייה אחת, חנה חשה נוכחות ויראה אל הכלי. מבטה נפל על הגרזן.
היא ידעה היטב כמה יוסף חם, כמה הוא סובל משופט מקומי שהטיל עליו תנאי משוער. הפחד קפץ עורקיי חנה.
הבין שהיא מצויה במצב רציני, חזרה לשמור על פניו, קולו רועד, אך הוא ניסה לשמור על פניו.
היי, יוסף! אני מגדלת את אילנה
שמתי לב איך מגדלת, קרא יוסף בקול חזק, נכנס לחדר בנעליו רק.
הוא הרים את הגרזן מעל ראשו, גרם לחנה להיסגר ולברוח. במקום להכות, הוא הנח את הגרזן על כתפו והושיט יד לבתו.
בואי, אילנה, אין צורך שנשאר כאן, אמר ולקח אותה אל היציאה.
חכה, חמות, חנה נתקעה מההלם, מנסה לחזור למצב. מה אומר לבני?
תן לבנו לבוא אלי בעצמו, עם אשתו. אדבר איתו בגבריות, יוסף קיבל מבט קפוא שמדבר יותר ממילים.
יוסף לקח איתו את אילנה ויואב. ברק היסס זמן רב להגיע ולחזור לבתו, חושש מהפגישה עם חביו. אך לבסוף נזכר ונכנס.
יוסף דיבר ארוך עם ברק, לא האיים ולא צעק, אך קולם היה חזק והגרזן על השולחן חיזק את המילים.
ברק הבטיח לחיות עם אילנה בנפרד, שהאמא שלו לא תתערב יותר, שהוא יגן עליה ועל הילד ולא יתן פגיעה.
כשהוא ניתק את ידו של יוסף, ברק הרגיש שההומור עם אדם כזה מסוכן, וכל ההבטחות נדרשו למימוש.
מאותו היום, חנה פרץ נמנעה מהכלה ונכדה. היא לא נגעה בהם עוד, אפילו לא ביראה בכביש.
ברק ואילנה חיו בנפרד, והכל היה בהרמוניה והבנה. האם זה היה רק “הוראות” של החמות, או שהאהבה באמת ניצחה?
