אורית, קיבלת את ההזמנה של רותי?
קיבלתי, אבל אני לא הולכת לחתונה, אמרתי בטלפון.
איך לא תלכי? היא חברה שלנו, והחתונה הולכת להיות יוקרתיתמתחת לאור חוץ, בחבילה של זרועות זרים. נלך לאכול במסעדת הכתר בעיר! חייכה אורלי.
אין לי עם מי ללכת, את יודעת איך זה עם אילן, אנחנו יחד כבר. לבד לא נוכל, רותי תצחק עלי, את יודעת אותה!
אין בעיה, אבוא בערב ונמצא משהו, אמרה אורלי ונתלה.
רותי ואורלי היו לי חברות משנות הלימודים במכללה בתל אביב. עם אורלי הקשר נמשך עד היום, אבל עם רותי כמעט שלא מדברים. לפני כמה שנים היא נסעה למרוקו, ועכשיו חזרה והזמינה אותנו לחתונתה.
רותי תמיד הייתה חונה ויקרה, גם עכשיו היא קראה לנו לחגוג עם החצי השני שלה. אין לי חצי, ולכן החלטתי שלא אלך כדי שלא אפגע בחיי החברה.
אורלי הגיעה בערב, בדיוק כמו שהבטיחה.
אורית, מצאתי פתרון! נאתר לך חתן או בעל זוג. איך זה נשמע?
באיזה משמעות? איזה חתן? מה את מדמיינת עכשיו?
אורלי תמיד הייתה דמיינית, והרעיונות שלה לפעמים מסובבים את הראש. היא מאמינה שאין מצבים שאין מהם מוצא!
יש לי רעיון: יש סוכנויות שמספקות “גבר להשכרה”. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!
לא! זה לא לשים עליי לבחירת גבר בשבילי! נגחתי.
אורית, לא גבר, אלא בן זוג, גם אם הוא “שכור”. מה החשוב? שתהיי נוכחת בחתונה של רותי, נכון? קדימה, כבר התקשרתי וסדרתי הכל!
את בטוחה? איך אדע מיהו?
הזמנתי בחור חמוד, חסון, עם רכב אירופי יפה. הוא ימתין לך בכניסה לקולנוע בשעה 19:00. תדוני איתו, הוא יכול לשחק תפקיד של בעל זוג או חתן, איך שתבקשי.
כמה זה עולה?
אל תדאגי, זה לא יקר. שלחתי לתיקיה שלך תמונה, והוא יזהה אותך. בואי נבחר שמלות לחתונה!
למחרת, פגשתי את “הגבר על השכרה”. אחרי שהסתובבתי מעט סביב הכניסה לקולנוע, ישבתי על הספסל.
ערב טוב, את אורית? שאל בחור זר. קוראים לי אורי.
המראה שלו באמת מרשים, והייתי שמחה שצדקתי באורלי.
החברה שלנו סיפרה לי הכול. אל תדאגי, הכל יפול למקומו. אני כאן למלא תפקיד בעל זוג. הנה לך זר מדהים, חייך אורי והושיט לי פרח.
תודה, זה לא היה צורך! נדהמתי והתחלתי להיות אדומה.
אורית, בואי נלך לטייל קצת, ספרי לי על עצמך, זה חשוב לעבודה, הציע אורי.
בכיף!
הולכנו במשך כמה שעות ברחבי תל אביב, ואז הוא רשם את הכתובת שלי והבטיח להמתין לי ביום שבת ליד הדלת של בניין ביתי.
היום השני, קיבלתי שיחת טלפון מאורי.
אורית, את מוכנה? אצלך בעוד 10 דקות.
כן, יוצאת מיד!
בהגיעו ליד הדירה שלי, כמעט נפלתי מההפתעה. הוא לבש חליפה יוקרתית, חנה ברכב מודרני. רמת היופי שלו לקחה את נשימתי.
בוקר טוב, אהובה! שבי בבקשה, אנחנו ממהרים, אמר ואחר כך חייך. איך מתקרב?
ממש כשרון, צחקתי.
חתונת רותי הייתה באמת מרהיבה. רותי חייכה אלי, אבל כשראתה את “הבעל” שלי, החיוך נעלם. חתונתה הייתה עם גבר זר, עניו, מבוגר ממנה, קירח ושמן.
הרגשתי גאה בעצמי, כי רותי תמיד צחקה עלי, אומרת שאין לי סיכוי להתחתן, שאיני מסקרנת, שאין לי סוד. הרגשתי שהיום הוכח לה ההפך. אורי לא העז להסתכל על אף אחת אחרת, כל תשומת הלב שלו הייתה אלי.
איך הרגשת? לחשה אורלי.
תודה, אורלי, על כל העזרה!
איך היה עם אורי? אהבת אותו? שאלו החברות.
אהבתי, אבל אין משמעות, מחר הוא לא יזכור אותי, נשפתי. רציתי שהיום הזה לא יגמר.
רותי חייכה בחוכמה ברחה.
אורית, ראית פעם את העיר הלילית שלנו? שאל אורי.
לא, איני, אני יותר ישנה בלילות, חייכתי.
חבל! זו תצוגה שאין כמוה. רוצה לברוח איתי ולראות את הקסם?
בטח!
התקרבנו לזוג החדש של רותי כדי להיפרד.
תודה, רותי! הכל היה מושלם כמו תמיד, את על ראש הגל, אמרתי.
באמת, אהבתם? שאל רותי.
כן, חתונה מדהימה! נלך, נבלה עם בן זוגי, השיב אורי וחיבק אותי.
אם כך, לכו, היה לי נחת להכיר את בעלך! אמרה רותי במבט קריר.
שאר הלילה טיילנו יחד ברחבי העיר בלילה, הוא סיפר לי המון דברים מעניינים. הופתעתי מהידע שלו, למרות שמקצועו לא מרמז על השכלה גבוהה.
בבוקר, אורי העביר אותי לדלת.
תודה על ההיכרות, את בחורה נהדרת.
תודה לך, אורי. כמה אני חייבת לך?
שום דבר, החברה שלנו כבר שילמה.
תודה שוב ולהתראות! נפרדתי ממנו ויצאתי מהמכונית.
בבית, דמעות נגעו לעיני. הבנתי שהתאהבתי בו. מיד חיבלה אותי אורלי בטלפון.
איך הולך לך? שאלה.
גרוע, חזרתי בכבדות.
אהבת אותו?
איך שלא אהבתי? הוא מושלם, אבל איך אפשר לקחת אותו לחיים שלמים, כשזה רק השכרה?
אל תתייאשי, ננוח עכשיו, ובערב תבואי לבקר! אמרה והיספה.
בערב הופיעו אורלי ואורי בדלת.
הפתעה! קראה אורלי וחיבקה אותי. תכירי, זה אחי, אורי, שהייתה לך חוויה לא צפויה. כמה פעמים הצעתי לך?
לא הבנתי, שיחקתם אותי? אתה לא עובד בסוכנות?
כן, שמחנו! איך אחרת? את עומדת כמו רה, אל תזזי את הדלת! יש לנו עוגה ושמפניה!
אם יש עוגה טוב, בואו פנימה, חייכתי.
שלום, חייך אורי והחבק.
מאז, אנחנו נשואים כבר חמישה עשר שנה, יש לנו שני ילדים ומשפחה חמה ומאוחדת. כשילדינו שואלים “איך הכירנו”, אנו צוחקים ואומרתי להם: “בחתונה של חברת אמא”.
הלקח של הסיפור הוא שהזדמנויות בחיים יכולות להגיע בצורות בלתי צפויות, ולעיתים כדי למצוא אהבה נכונה צריך לצאת מהקופסה, לחקור ולתת לעצמך את האומץ לומר “כן”.
