לקחתי בעל בהשאל כדי לספק לחברה הצפרדע, ואז נפלתי בו באהבה חסרת תקווהאבל כשהיא גילתה את האמת, היא נאלצה לבחור בין אהבתה האדירה ובין הקשר המורכב עם החברה הצפרדעית.

אורית, קיבלת את ההזמנה של ריבקה?

קיבלתי. רק לא הולכת אני לחופה, אמרתי בקול של הטלפון.

איך שלא תלכי? היא החברה שלנו, ובנוסף החופה תתפרק כמו קונצרט של ברוקול! עוד נצא למסעדה הכי שיקית בתל אביב! קראה יעל.

לא, אין לי חֶבֶר לחופה. את יודעת שיש לי את איתן, כל כך עם האחד! אם אלך לבד, ריבקה תצחק עליי, את יודעת אותה!

טוב, אחזור הערב הביתה ונמצא משהו, חייכה יעל והניחה את הספרן.

ריבקה ויעל היו חברות שלדות מהקולג’, ואני עדיין מדברת עם יעל, אבל עם ריבקה כמעט נקטנתי; היא עזבה לפני כמה שנים לארח את עצמה בחו”ל ועכשיו חזרה עם הודעה על חופה.

ריבקה תמיד היתה חכמה וקצת מתנשאת, והיום היא מזמינה אותנו לחופה עם אהבה החדשה שלה. לי, שאין לי אף חצי נוסף, זה היה מספיק סיבה להימנע מהמקום כדי שלא אהיה נושא לצחוק של החברה.

יעל הגיעה בערב, כמו שציינה.

אורית, יצרתי תוכנית! נאתר לך חתן או בעל! איך נשמע?

מה זאת אומרת? איזה בעל? מה את ממציאה עכשיו?

יעל תמיד הייתה האוֹרָגָן של הרעיונות, ולפעמים הראש שלי הולך סביב במעגלים. היא מאמינה שאין מצבים חסרי פתרון!

מצאתי! יש סוכנות שבה אפשר לשכור בעל ליום אחד! זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!

לא, אני נגד! זה דבר אחר לגמרי לשכור גבר! התדרדרתי.

אורית, לא גבר אלא בעל, אפילו אם הוא שאלול. מה חשוב לך? לשמח את ריבקה בנוכחותך! נכון? אז תתייצבי! כבר התקשרתי והכל מסודר!

יעל, את באותו מיתר! איך את יודעת מי ישלחו לי?

הזמנתי בחור חמוד, אלגנטי, במכונית יוקרה. זה מספיק? הוא יופיע מחר ב-19:00 ליד הקולנוע. תדוני איתו, הוא יכול לשחק תפקיד של בן זוג או של חתן איך שאת רוצה.

איך אני אדע לזה? כמה זה עולה?

אל תדאגי, זה לא יקר. שלחתי את תמונתך לסוכנות, הוא יזהה אותך. עכשיו נלך לקנות שמלות לחופה!

למחרת, הלכתי לפגוש הבעל לשכר. הסתובבתי בכניסה לקולנוע “רמת אביב”, והתיישבתי על ספסל.

ערב טוב, את אורית? שאל גבר זר. קוראים לי דוד בראילין.

הסתכלתי עליו, והתחלתי להרגיש שהיעל הייתה צודקת הוא באמת חמוד למדי.

החברה שלך הסבירה לי הכל. אל תדאגי, הכל יעבור חלק. אני מתכוון למלא את תפקיד החתן המושלם. הנה! חייך דוד והושיט לי זר פרחים יפה.

אין צורך! שמחתי, מתביישת.

אורית, נצא לטייל? ספרי לי על עצמך, זה חשוב לעבודה.

בטח!

הלכנו כמה שעות ברחבי העיר, ואז דוד כתב לי את הכתובת שלו והבטיח להמתין לי ביום שבת ליד הדירה שלי.

התרשמתי ממנו מאוד, לא הבנתי למה הוא בחר במקצוע כזה.

בשבת דוד התקשר:

אורית, מוכנה? אני מגיע בעוד עשר דקות.

כן, כבר יוצאת.

פתחתי את הדלת, הוא עמד שם בחליפה משובחת, ליד רכב יוקרתי. כמעט נפלתי מהפה.

בוקר טוב, יקירה! ישב, בבקשה, אנחנו ממהרים, אמר דוד בחיוך. איך אני מצליח?

פשוט כוח! צחקתי.

החופה של ריבקה הייתה באמת מרהיבה. החברה נתקבלה בחיוך, אבל כשראתה את “בעלי”, החיוך נעלם. היא נישאה לאיש זר, אבל הוא היה מבוגר כפליים, קרח ויותר שמן משמן.

הייתי מרוצה מעצמי; ריבקה תמיד צחקה עליי ואמרה שאף פעם לא אצליח להתחתן כי אני פשוט משעממת ואין בי תעלומה. אולי ריבקה הייתה צודקת, אבל היום רציתי להוכיח לה שהפך להפך, והצלחתי. דוד לא הפסיק להיות איתי כל היום, לא הסתכל על נשים אחרות, כל תשומת הלב שלו הייתה אליי.

אורית, איך? מרוצה? לחשה יעל.

תודה, יעל!

איך דוד? אהבת? שאלה ריבקה.

מאוד, אבל מה המשמעות? מחר הוא כנראה לא יזכור אותי, נשפתי. הלב שלי רצה שהיום הזה לא ייגמר.

ריבקה חייכה בחוכמה ונמלטה.

אורית, ראית פעם את העיר שלנו בלילה? שאל דוד.

לא, לא היה לי זמן. רוב הלילות אני ישנה, חייכתי.

בטח תרצי לראות את זה! בוא נברח ונראה את האור של העיר!

בטח!

התקרבנו לזוג החתן והכלה כדי להיפרד.

תודה, ריבקה! היה מדהים, כרגיל את על הגב! אמרתי.

אה, אהבתם? שאלה ריבקה.

כן, חופה מצוינת! אנחנו הולכים לבקר את האישה שלנו לבד, השיב דוד ואימץ אותי.

אז לכו; שמחתי מאוד לפגוש את בעלך! חייכה ריבקה והביטה בי במבט חודרני.

כל הלילה נמרודנו ברחבי העיר עם דוד. הוא סיפר סיפורים מרתקים, ואני תוהה איך מישהו שעובד במקצוע של “בעל לשכר” יכול להיות כך משכיל.

עצרה השעה, דוד חנה אותי מול הדירה.

אורית, היה לי תענוג לפגוש אותך! את בחורה מדהימה.

תודה, דוד. כמה אני חייבת לך?

שום דבר, החברה שלך כבר שלמה.

תודה שוב ולפרידה! אמרתי וצאתי מהרכב.

בבית, בכיתי. הבנתי שנפלתי לראש של דוד. כמה זמן אחרי, יעל התקשרה:

איך הולך?

גרוע, נשפכתי.

אה, הוא נגע בך?

ברור, איך שלא יגע? אבל מה המשמעות? לא אוכל לשכור אותו לנצח.

אל תדאגי, ננוח היום, ובערב תחכי אותי בביקור! אמרה יעל וסגרה.

ערב אחד, דפוק דלת, יעל ודוד עמדו בפתח.

הפתעה! קראה יעל, חיבקה אותי. תכירי, זה אחי, דוד בראילין, עם מי שלא רצית לפגוש. כמה פעמים הצעתי לך?

מה, זה הצחיק אותי? דוד, אתה לא עובד בסוכנות?

כן, רק צחקנו! אתה מתעקשת כמו איל! אז נמשיך? יש לנו עוגה ושמפיין!

אם יש עוגה טוב, תבואו פנימה, צחקתי.

שלום, חייך דוד וחבק אותי.

עם דוד, אנחנו נשואים כבר 15 שנה, יש לנו שני ילדים ומשפחה מאושרת. כשילדינו שואלים “איך הכרנו?” אנחנו צוחקים. “בחתונה של חברות האמא,” אומר דוד ומזיז גבות במרק.