**יומן של תמר 12 ביוני 2026**
היי, קיבלתי כבר את ההזמנה של ריטה?
קיבלתי, אבל לא מתכוונת להגיע לחתונה, אמרתי בטלפון.
איך לא תלכי? היא החברה שלנו, ובסופו של דבר זה הולך להיות אירוע מדהים היא מתחתנת עם גבר זר. נצא למסעדה היוקרתית בתל אביב! נזכרה אילה.
אין לי מישהו איתו אלך, את יודעת איך זה עם יותם אני לבד, וריטה תצחק עליי, את יודעת אותה!
טוב, אגיע בערב אלייך, נחשוב על משהו, הסכימה אילה והניחה את השיחה.
ריטה ואילה היו חברותיי מהקולג׳. עם אילה אנחנו עדיין שומרות על קשר, אבל עם ריטה כמעט ולא מדברות. לפני כמה שנים היא עפה לחו”ל ועכשיו מודיעה לנו על החתונה המתקרבת.
ריטה תמיד הייתה חבורה וגוררת, וגם עכשיו שלחה לנו הזמנה לחגוג עם שני חצאים שלה. מאחר ואני עדיין ללא בן זוג, החלטתי שלא אלך, מפחדת שהחברה תלעג לי.
אילה הגיעה בערב כנשבעה.
תמר, חשבתי על פתרון! נוכל למצוא לך חתן או בן זוג. איך את מרגישה?
מה זאת אומרת? איזה בן זוג? מה את מתכננת עכשיו?
אילה תמיד מחפשת פתרונות יצירתיים, ולעיתים הרעיונות שלה מציתים את ראשי. היא מאמינה שאין מצבים שאין להיצאות מהם!
מצאתי! יש סוכנויות שמספקות “גבר לשכור”. זה בדיוק מה שאנחנו צריכות!
לא, אסור לי! זה גבר לשכור? זה קץ! קמתי בקול רם.
תמר, לא “גבר”, אלא “בעל” אפילו אם הוא דמיוני! מה חשוב לך? לגרום לריטה להרגיש נוח, נכון? כבר התקשרתי והסדרתי הכל!
אילה, את במקומך! איך נדע למי היא תשלח?
הזמנתי בחור נאה, אלגנטי, עם רכב משובח. הוא ימתין לך היום ב19:00 מול הקולנוע. תדוני איתו, הוא יכול לשחק את תפקיד האוהב או החתן איך שתבחרי.
איך אז אבחן אותו? כמה זה עולה?
אל תדאגי, זה לא יקר. שלחתי לו את תמונתך מהסוכנות, הוא יזהה אותך מיד. עכשיו נלך לבחור שמלות לחתונה!
למחרת, הלכתי למפגש עם “הגבר לשכור”. חיפשתי פינה ליד כניסת הקולנוע והתיישבתי על ספסל.
ערב טוב, את תמר? שאל גבר זר. קוראים לי מיקאל.
הסתכלתי עליו והרגשתי שהאילה לא שטתה. הוא באמת היה נאה.
החברה שלנו הסבירה לי הכל. אל תדאגי, אני כאן לשחק את התפקיד. חייך מיקאל והושיט לי זר פרחים.
לא צריך! עליתי באדום.
תמר, בואי נסתובב קצת? רציתי לדעת קצת עלייך כדי לבצע את התפקיד טוב יותר.
בוודאי!
היינו מטיילים ברחבי העיר כמה שעות, הוא רשם לי את הכתובת והבטיח להגיע בשבת מול הבית בו אני גרה.
התרשמתי ממנו מאוד. לא הבנתי למה הוא בחר במקצוע כזה, אבל הוא היה מקסים.
שבת, מיקאל חייג לי:
תמר, את מוכנה? אני מגיע בעוד עשר דקות.
אה, כבר יוצאת.
כשפגשתי אותו מול הדלת, כמעט נפלתי מהשקה. הוא היה לבוש בחליפה יוקרתית ולצידו רכב מרשימה. נישם לי לב חזק.
בוקר טוב, יקירתי! תפסי, אנחנו באים באיחור, אמר בחיוך.
החתונה של ריטה הייתה באמת מרשימה. ריטה קיבלה אותנו בחיוך, אבל כשהיא ראתה את “הבעל” שלי, החיוך נעלם. החתן שלה היה זר, הרבה יותר מבוגר ממנה, קרח לבן וכבד.
הרגשתי גאווה תמיד החברות צחקו עליי ואמרו שאין לי סיכוי להתחתן כי אני “קפדנית” ו”אוכל”. היום הוכחתי להן אחרת. מיקאל לא פנה לשום בחורה אחרת, כל תשומת הלב שלו הייתה אליי.
תמר, מרוצה? לחשה אילה.
כן, תודה רבה!
איך היה מיקאל? אהבת? שאלה ריטה.
אהבתי מאוד, אבל אני יודעת שהוא לא יהיה כאן מחר, נשפתי. רציתי שהיום הזה יימשך לנצח.
ריטה חייכה בבוז וברחה.
תמר, אי פעם ראיתיי את העיר הלילה? שאל מיקאל.
לא, כמעט ולא יש לי זמן.
חבל! הלילה בתל אביב זה נוף שלא מתארים. רוצה לברוח ולראות?
בטח!
הגענו אל החתנים ונפרדנו:
תודה ריטה! הכול היה מדהים, את תמיד במרכז! אמרתי.
באמת, אהבתם? שאל מיקאל.
כן, זאת הייתה חתונה מדהימה! אנחנו נרצה לבלות רגע עם בעלתך, השיב מיקאל וחיבק אותי.
אם כך, המשיכו בדרככם! הייתי שמחה להכיר את “בעלך”. חייכה ריטה והביטה בי במבט קצוף.
כל הלילה חזרנו לשוטט ברחבי העיר הלילה. מיקאל סיפר לי סיפורים מרתקים, והפתעה אותי כמה רחב אופקיו, למרות שהמקצוע שלו לא רומז על השכלה גבוהה.
אחרי שחלפה החצות, מיקאל נסע אותי עד למרפסת הבית.
תמר, שמחתי מאוד לפגוש אותך. את ילדה מדהימה.
תודה, מיקאל. חבירה לי?
לא צריך, החבר שלנו כבר משלם.
תודה שוב ולהתראות! אמרתי ויצאתי מהמכונית.
בבית, פרדתי בבכי. חוויתי אהבה ראשונה, אפילו אם היא הייתה זמנית.
פניתי לאילה בטלפון:
איך אתה?
רע, תמר.
הוא אהב אותך?
אהבתי אותו, איך שלא אהבה? אבל אי אפשר לשכור אותו לחיים.
תסתכלי, ננוח הלילה, ובבוקר תבואי לבקר אותי!
הערב נצלצל בדפיקה בפתח. בעד הדלת עמדו אילה ומיקאל.
הפתעה! קראה אילה, חיבקה אותי. הכירי, זה אחי, מיקאל, שהיית רוצה להכיר. כמה פעמים הצעתי לך?
מה? אתם צחקתם עלי? מיקאל, אתה לא עובד בסוכנות?
כן, צחקנו! איך אפשר שלא? את עקשנית כמו שור!
טוב, אם יש כאן עוגה, תכנסו פנימה, חייכתי.
שלום, חייך מיקאל ועטר אותי בחיבוק.
היום הזה הפך לזיכרון מתוק. כיום, אחרי חמש עשרה שנה, אני ומיקאל נשואים, יש לנו שני ילדים ומשפחה טובה ושמחה. כשילדינו שואלים איך נפגשנו, אנו מחייכים ומשיבים: “בחתונה של חברה של אמא”.
זהו סוף יומיי, והלב עדיין פועם על הזיכרון של אותו ערב משגע.
