אין לדאגה, אילן! אל תתמוטט! לפחות קיבלת את ראש השנה בסטייל!
הנה העיר המולדת. אילן ירד מהמסילה, יצא אל כיכר התחבורה ולך אל תחנת האוטובוס. הוא לא הודיע לאשתו שהוא יגיע היום.
המצב רוח של אילן היה כבד, אחרי שיחה קבועה עם תמר. היא תמשיך להאשים אותו, להתלונן ולומר שהוא בוזז וטיפשי.
למה הוא בוזז? הוא, אם כן, רצה לאחל לה שנה טובה בטלפון, והיא כבתה את הקו. היא נעלבה!
שלושה ימים הוא ניסה להתקשר, והיא לא העבירה. אז גם הוא נזף, והפסיק להביט בטלפון.
ולא רק את היא לא חזקה אפילו לברך את הוריו של אילן ולא את אחותו, שלא לדבר על עצמו. עכשיו הוא עומד ליזכר את כל זה במקום שקט.
לא רק היא טעונה באשמה, גם היא נושאת חלק באשמת המשפחה, ולכך יש לפעול! כמו שאומרים: ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
אילן קיבל תנופה ונכנס למרתף הבית במצב קרב.
הדירה קיבלה אותו בדממה.
הא! מי כאן בחיים? תמר, אני כאן! צעק אילן בקול רם, אך אף קול לא ענה.
הוא הסתכל במטבח אין שם תמר, בחדר האחד ריק, בחדר השני אותו דבר. פתאום נחשף: ליד הקיר נעלם מיטת התינוק, ארון קימוט שהייתה עליו מראה האכלה וקרון הלידה שמסר לו סבו של תמר.
אילן רץ אל ארון הבגדים חציו שהיה מיועד לבגדי תמר היה ריק לחלוטין.
היא השתגעה? נזנחה אותי? חשב אילן.
הוא חייג למיקי, חותן תמר, אך לא קיבל מענה. אחרי כן חייג לקטל, חברה של תמר. שקט. לבסוף הצליח לתפוס את מיכאל, בעל קטל.
מישק, שלום! תן לי את קו הקטל, לא מצליח להגיע אליה, ביקש אילן.
קטל עם הילד שלה עכשיו בכפר, חוגגים שם את ראש השנה, בעייתיות בתקשורת, השיב מיכאל.
הגעתי אתמול, הייתי צריך היום לעבוד במשמרת, והם עדיין במנוחה, אמר אילן. למה אתה רוצה את קטל?
חשבתי שהיא אולי תדע היכן שניתי, אמר מיכאל. היא כאן, אבל היא לא בבית. כל מה שקניתי לתינוק נעלם.
אז אתה מתכוון שהאישה שלך עומדת להפוך לאמא? תמה מיכאל. אתה נוותרת על החג בשביל המשמרת, משאיר אותה לבדה?
היא לא רצתה לנסוע. קבעו לה תאריך עשר או אחד עשר בינואר, הייתה יכולה להביא את הילד.
מזל טוב, שמח, אתה משוגע, חייך מיכאל.
למה? שאל אילן.
כי כנראה אתה רוֹדֵד, אמר מיכאל באומרו. תתקשר לבית החולים, אולי היא שם, הציע.
עשר ימים לפני.
לא מבין, אילן, קראה קולה של אמא בטלפון, למה אתה צריך לשבת בבית בחג? תמר לא רוצה להגיע, אתה חייב לבוא. המועד שלה הוא בעוד שבועיים, תצליח לחזור בזמן.
ובוא תראה, כל המשפחה מתכנסת: הדודה אורית עם דוד שלמה, נטע עם ויקטור, אילה עם פבל. וגם אנחנו אבא, ויקי עם גלעד.
ויקי כבר הזמין לנו חדרים במלון נופש ביער ל4 ימים, מה30 עד ה2.
ב31 במועדון ייערך בנקאט עם הופעות של אמנים, אני כבר שלמתי, תחזיר לי. תחזור הביתה עד חנוכה, ואז תצא ב8.
תמר לא רצתה לנסוע.
אילן, אני יכולה להיתפס בכל יום. תאר לעצמך, כולם חוגגים, ואני פתאום מתרחשת המשבר. והמלון מחוץ לעיר האם האמבולנס תגיע בזמן?
לא, אני לא הולך לשום מקום.
האם את יודעת, היום נשים מעריכות מחלה כמשימה, והולדת ילד כגבורת, היא הביאה שלושה מאתנו לעולם, והייתה כמעט תמיד בעבודה, לא נחה כלל.
אילן הבין שלתמר יש צדק, אך דמיין שמא בתנוחה של ראש השנה בבית יהיו רק הם שניים, שולחן צנוע, תמר לא מתכננת לבשל משהו מיוחד, והוא הרגיש עצב עמוק.
בינתיים כל המשפחה תזמר במועדון, תרקוד ותהנה.
כך הוא עזב לבד.
במלון בכפר, כאשר חצות היה קרוב, אילן יצא מהאולם אל הלובי כדי להתקשר לתמר, אך היא לא ענתה.
טוב, אם אני פוגע, זה האשמה שלה, היא יכלה להיות כאן איתי, חשב אילן.
למחרת אמא של תמר העלתה עליו את זעמה:
תמר אפילו לא התקשרה, לא ברכה את אבא איתך בחג. היא נפסלה, אתה משחרר אותה!
היא לא מבינה מהי משפחה אמיתית. אנחנו כאן יחד, והיא לבד. היא תישב ותחשוב.
תמר בלילה ההוא לא חשבה על כולם, רק על אילן, ולא על חמותה וחותנה או על המשפחה המורכבת.
הוריה של תמר, אחרי שגילו שהבת נשארה לבד בחג, קראו לה לבוא הביתה, אך לא תכננו סעודה גדולה.
אחיה של תמר עובד במפעל מתמשך בירושלים, אין לו חופשות ארוכות, ולכן ההורים של תמר רצו לחגוג ראש השנה יחד.
ב31 בחצות, תמר ואמא נרקקו על השולחן, פתאום תפסה את הכאב.
קראו לאמבולנס. אמא נסעה עם תמר, האבא בעקבותיהם במכוניתו.
תמר חגגה ראש השנה במרפאה, הוריה בחדר המתנה של הקומה השנייה, והיא הפכה לאמא של בן אחד.
אילן, בעצת החבר, חייג לבית החולים.
קז’י? אתמול השתחררה, ענה הקו.
איך השתחררה? תפס אילן. כבר יש תינוק?
כן, הראשון של השנה, חצי לילה.
ומי לקח אותה מבית החולים? שאל.
גבר צעיר, איננו רושמים זאת ברישום!
אילן הבין שרק ההורים יכלו לקחת אותה, אז הוא קנה זר פרחים ויצא לחפש אותם.
הדלת נפתחה על ידי החותן, אביו של תמר.
מה שלומך? שאל.
שלום, באתי לראות את תמר, אמר אילן.
למה? שאל האבא.
בעצם, אני בעלה, השיב אילן.
תמר! קרא החותן בקול רם. בא איש שמספר שהוא בעלך. רוצה לדבר איתו?
לא, תן אותו ללכת, ענתה תמר מהפנים של הדירה.
החותן הרים ידיים:
לא רוצה. להתראות, בחור! וסגר את הדלת.
אילן נותר כמה שניות ואז חייג שוב.
הפעם נפתחה הדלת על ידי החמות, אישה גבוהה, חזקה וקולנית. אילן הרגיש קושי מוליה.
לא הבנת דבר? שאלה.
תן לי להיכנס, אמר באומץ. יש לי זכות
היא השאירה את זר הפרחים מידיו והכה אותו כמה פעמים במקל.
על איזו זכות אתה מדבר? העורך דין שלך יספר, ולא תתקשר יותר, האחיין שלי ישן, אמרה, זרקה את הפרחים לפני רגליו וסגרה את הדלת.
אילן חזר הביתה, משחזר את הפציעה בידיו הפרחים יפים, אך קוצים.
בהגיעו הביתה, הוא חייג לאמו.
תאר לך, הם אפילו לא השאירו אותי לבקר את הילד.
אל תדאג, אילן. תמר תחזור עם הילד בזריזות, היא לא תתן לך חסר, חייכה. תן לה שאף אם ההורים יזינו אותו, זה רק שבוע-שבועיים, היא תחזור הביתה. תישן, מחר יש לך עבודה.
כך הוא אכל קניות קפואות של קניידלך ונרדם.
הוא ישן בשלווה, איננו יודע שזה הלילה האחרון בו ישן במקומו.
בבוקר הבא, כשחזר מהעבודה, כל חפציו אוספו בתיבות שחורות על המדרגות של הבניין.
חייג, והדלת נפתחה על ידי החמות, שהייתה בעלת הדירה בת שני חדרים שבה גרו אילן ותמר.
מה נשאר לך, חמודי? זוכר את הכתובת של השיכון? צריך לאסוף את הציוד? המנקה תוריד מחר את כל מה שנשאר!
אילן נאלץ לעבור לשיכון.
הפסד באשמה היה דרך בית המשפט. הוא עייף במגורים זרים, חשב לשכור דירה, אך כשקיבל את המשכורת, ניכו ממנה מזונות של 5,000 והוצאות של 5,000 לתמיכה באשתו לשעבר, ולו נותר כמעט כלום.
חכם יותר, אל תחסוך, אמר מיכאל. אל תדאג, אילן! לפחות קיבלת את ראש השנה בכיף!
תמר שלשה שנים חיה אצל הוריה, הם עזרו לה עם הילד, סאשק. הדירה שכרה בזמן הזה.
כאשר תמר חזרה למשרה, הם חזרו עם סאשק לדירתם. אחרי שיפוצים, שום זיכרון של אילן ומשפחתו לא נותר.
מה דעתכם על מעשיו של אילן? כתבו תגובות, לחצו לייק.
חברים, אם אתם רוצים עוד סיפורים, כתבו בתגובות ואל תשכחו ללחוץ ‘אהבתי’. זה נותן לנו כוח להמשיך לכתוב!
