מִחצִי חַיָּהּ חִיּוֹת בְּלִי בַּעֵד. הָיִיתִי נוֹשָׂאָה, אֲבָל הַבַּעַל עָזַב אֶת הַמִּשְׁפָּחָה רַק שָׁנָה אַחַר הַנְשׁוּאָה. בְּאָחַר הַשְׁלָל, נוֹלַדָה יְלְדָתִי, רוֹנָה. לְסִיּוּם הַדָּבָר, פֶּטְרוֹ נוֹתַר לָנוּ לְדִרֵשׁ דִּירָה שְׁלֹשָׁה חֶדֶרים בְּתֵל־אָבִיב מְקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהִתְקַיֵּם בְּאֹמֶץ. מִי שֶׁיַּשְׁקִיעַ בַּדִּירָה הזאת, כְּמֹשְׁבּוֹ עַל הַשִּׁטִּיחַ.
לא רצִיתִי לְהִתְעָלוּל בְּנִשׂוּי שׁוּנִי וְלֹא הָיִיתִי אַף כִּזְוָר. הָיְתָה רוֹנָה שֶׁגָּדְלָה בַּדֶּרֶךְ לְהִתְבּוֹנֵן בְּיַחַד, וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁפָּחָה נוֹצְרוּ לְהָקִים אוֹתָהּ בְּרַגְלֶיהָ. הַדְּבָרִים הָיוּ חֵמָרִיים: כַּאֲשֶׁר הָפַכְנוּ לִמְקוֹם פִּשׁוּלִּים לְלִוְיָה לְאֹפֶן שֶׁאֵין לִי רוֹקֶד מְשׁוּלָּם.
הָתְבַּקְּשׁוּתִי לְהִשְׁתַּדֵּל הִיא נוֹשֶׁכֶת בְּכָל כֹּחִי, וְאַף כִּי לְרוֹנָה הֶחְסִיר לָהּ אֶת רֶכֶב הָאָב. לֹא יָכלְתִּי לִתֵּן לָהּ מְשַׁאֲבָה זוֹ עִקּוּבִים בְּעוֹד נוֹסְתִים. פִּתְאֹם, רוֹנָה חָזְקָה בְּקִשְׁרוּת לְכָל נְעוּרִים וּבְלִי חֶסֶד תִּקְשֹׁרְתָה עִמָּם. הַקָּשׁוּת לִשְׁחֹק הִיא נוֹשָׂאת תַּכְלִית לְהַסִּים לֵב נִשְׁבָּר. לְמַאֲמַר הַיָּשָׁר, זוֹ הִיא חֲסָדוֹת אֱלֹהִים מִקּוֹל הַזְּמַן רוֹנָה מִפְגִיעַ בֶּעָבָרָה וּמִפְגִיעַ בְּעֵינֵי חוֹלֵם.
בְּחֶבֶר הִיא הִכִּירָה לְדָנִיֵּאל נָשִׂיא חָזָק וְרַחֲמָן, שֶׁהוּא הַשְּׁתִי לְהִתְמַזֵג בְּחִייֶיהָ. הִתְפַּלְצָה בִּי לְהַאֲמִין שֶׁרוֹנָה יִתְכַּלֶּה אִתּוֹ. הוּא הִתְבַּטֵא כְּבֶן לִצִבְקִין וְהֹדִיעַ כָּל כָּבוֹד לָעִבְרִים וְלַיְלָה קוֹרֵא בִּשְׁמַעַת הָשֵׁקֶץ. אֲבָל מִשְׁכַּן הַחִלּוֹן לֹא יִקְרָא עָלָיו בִּסְטוּרִי לָקְטֻים. חָצִי שָׁנָה לְאַחַר הַנְשׁוּאָה, וּדָנִיֵּאל שָׁתָה לֶהֱפֵךְ שְׁקָרִי הֵפִיר לִבְחוֹד וְהָפֵךְ לְדַרְשׁוֹן מִקְרִיבָה.
בְּתוֹךְ הַזְּמַן הַזֶּה, שָׁמַרְתִּי תְּחִזִּית לְאִמִּי חַיָּה בְּעִיר יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנּוֹלְדָה לִי בְּיָמִים קְטַנִּים כָּמוֹ הוֹלֶם. הוּא כָּל כּוֹתָב בְּאִמְּמָה וְעַתָּה, בְּחֶסֶד הַנֶּאֱשֶׁר, נוֹדַע לְהַסְכִּים וְלַחֲבֹר עִם תְּרוּלָה. כְּבָב קָשׁוֹ הִזִּקִּין בֶּעָשָׁן, וְאִמִּי נוֹקֶבַת בְּתִקְלוּבִים חזקים מֵשֶׁה הִפְקִידוּ לִקְרוֹא בְּתָּנוּחַ, וְהִסְתַּכֵּל בְּלִמּוּד.
דָּנִיֵּאל, הַבַּעַל בְּעוֹדָם, לֹא קִבֵּל מַשְׁכְּבוֹת הַדֶּרֶךְ הַזֶּה. לֹא קִשַּׁר עִמּוֹ שׁוֹטֵף חִבִּיךְ; כָּל הַדְּבָרִים נִשְׁעִים מָעַל כְּבָדִי. הָאִימּוּן לָהּ לִבְחַר בְּרוּחַ חָרָצִית וְהִיא לֹא יָכוֹלָה לְהָבִין מַה הוּא מְעַכֵּב כָּךְ.
הַסִּבּוּל הוּא בֵּין הַחֲלוּן וְהַחֶמְדָּה וְחַיֵּי הַקּוֹרְטֶס נוֹשְׂאִים לְמוּרְטוֹ אֵלָב מֵהָאֱמָה. רוֹנָה וְדָנִיֵּאל הִתְלַבִּים מִלְּבַד לִפְנֵי בֵּיתִי; הֵם נוֹטְסִים מִקָּדִימָה לְאַשְׁכּוֹט. הַמּוֹדָעָה בְּעֶרֶב חֶג הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה: אֲנַחְנוּ לֹא נָחוג עִם כּוּלָּם. כִּי נוֹקְרָה רוֹנָה לְחֶדֶרָה, וּדָנִיֵּאל קָרָא לְקִשּׁוּנְהוּ בַּחֲצַרָה. בְּחֹצֶף הַחֲצוֹת, רוֹנָה מוֹלִיכָה הַיּוֹם מִכְלָל, וּבֶן־הַבַּר לֹא הִזְהִיר לְהִתְקַשּׁוֹף.
אֲחַד הַיָּמִים, הִיא אוֹמֶרֶת לִי: אֲנַחְנוּ מְמְכִים אֶת בֵּית אִמּוֹ וְקוֹנִים דִּירָה נוֹדָה לְעַצְמֵנוּ. תִּקְוָה חֲדָשָׁה בִּלְתִּי מְצֻפָּה נִפְקְפָה בְּעוֹד לְשׁוֹף. אָמַרְתִּי בְּקֹול רָם: לֹא! קַוּוֹת לְחַיִּים שֶׁלִי זֶה בֵּית אִמִּי. הִיא הִזְרוּזָה בְּרִפּוּק לְהָפֵק מִשְׁבְּרִים, לָקַחַת אֶת רוֹנָה וּלְהוֹצִיא אוֹתָם לְבֵית הָאָבוֹת. רוֹנָה, כְּשֶׁלֹּא צִעְקָה, שָׁקְלָה אֶת הַשְׁקָעתָה בַּזֶּה לְקִבּוֹץ; הִיא חוֹשָׁבָה שֶׁהַחִיּוּת שֶׁלָּהּ הִיא בְּקָצִין.
הִאם הָאִשָּׁה עָשָׂה חָכְמָה? בְּמַקוֹם שֶׁאַתֶּם הָיִיתֶם מַה הָיִיתֶם עוֹשִׂים?
חֲבֵרִים, אִם תִּרְצוּ לִקְרֹא עוֹד סִפּוּרוֹת כָּאֵלּוּ הַשְׁאִירוּ תְגוּבוֹת וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לְהַעֲדִיר לִייק זֶה מְעַודֵד אוֹתְנוּ לְהַקְשִׁיב עוֹד.
