כמה טוב שיש לי אותך, אמר אורי, חובק בחום את אשתו.
ואני שמחה שאת מחזיקה אותי לצידי! השיבה רבקה, מביטה בו בעיניים מלאות אהבה.
אז עם מי אחרת הייתי צריך להיות? צחק באדיבות. רק איתך, כי את גורלי. את האישה הכי מדהימה בעולם.
רבקה לא השיבה, רק נשקה לו בלחיצת לחיך והלכה למטבח לקחת מהתנור עוגת גבינה חמה.
היום, משפחת כהן חגגה יום נישואין כחלוף. הם בחרו לחגוג בצנעת, רק עם הילדים הקרובים. בתיהם בתל אביב נצלו במו ממלאי אהבה. שני הילדים הבן דניאל, תלמיד י”א, והבת יעל, שהגיעה זה עתה מהאוניברסיטה.
יעל סיימה את לימודיה, קיבלה עבודה במשרד ממשלתי ושכרה דירת שיתוף קרובה למקום העבודה. למרות שרבקה ניסתה לשכנע אותה לשהות בבית ההורים, יעל רצתה לגדול על הרגליה.
למה להסתמך על דירת שכירות? שאלה רבקה. כאן יש לך חדר שלך, אנחנו חיים יחד, למה לעזוב? את מתכננת להתחתן, אז תצטרפי אלינו עוד לפני שיגיע היום הגדול.
אמא, אני אוהבת אותך ואת אבא, וכמובן שלא תזנחו אותי, אבל אני רוצה לנסות לחיות לבד. ובנוסף, אל תתעצבי, המטבח שלך כל כך טעים והעוגות שלך מרגישים כמו קסם, ואני חוששת שאפגע במשקל. אני צריכה לשמור על קו, וזה קשה כשאת תמיד פה עם מתוקים.
רבקה חייכה והסתכלה על בתי. יעל נראתה שונה ממנה לחלוטין: רבקה הייתה קצוצה, דקה כמעט, ולא פעם נחשבה לקטנה למראה. הופעתה הייתה פשוטה, כמעט ללא איפור, ולעתים קיבלה שיער קשור בטלה. לעומת זאת, יעל הייתה יפהפייה, חמודה, ומלאת חן היא קיבלה את יופייה מאביה.
אורי היה גבר בעל נוכחות. גבוה, גוף חזק, ובגיל ארבעים ושמונה הוא נשאר מושך אף אם נצבר לו מעט משקל, מה שלא הפתיע בתשוקתו לאפייה של רבקה. בחייו הצעירים היה מרהיב, וכעת הוא המשיך לשמור על מראה מרשים.
רבקה ידעה שבצד הזה של האור, היא נראית קטנה לידו, אך היא הרגישה בטוחה כי כל הלחישות מאחוריה לא נגעו באמונתה שהיא האישה האהובה והמתבקשת ביותר אצל בעלה.
—
כאשר הפגשו זה את זה, היה ליורו עשרים ושל האישה, בת-22. באותו ספטמבר, תלמידת הספרות תמר הלכה לחגוג את יום הולדתה של חברתה קרן. היא הכינה מתנה מראש, ובדרך קנתה גם זר קטן של פרחים.
בחנות הפרחים במרכז העיר, היה רק לקוח אחד בחור צעיר שבחר בין זרור של ורדים לעומת זר של פעמונים. המוכרת, בחורה נעימה בשם מרים, הציגה לו אפשרויות שונות, והביטה בו בהתעניינות. תמר גם היא הרגישה את המתח והבחינה במראהו המושלם של הצעיר.
עם מראה כזה, אתה חייב להיות שחקן, חשבה תמר. אולי הוא כבר משמש בתעשיית הקולנוע.
הצעיר פנה אליה.
גבירה, איזה זר יותר נאה לכם? הוורדים האדומים או הפעמונים הצבעוניים?
תמר היסתה, לא ציפתה שמישהו יפנה אליה, אך ענתה:
הייתי בוחרת בפעמונים, למרות שרוב הנשים מעדיפות ורדים.
ומה עם החברה שלך? שאלה המוכרת.
עלי? שאל הצעיר בקול מתוק. אני לא קונה פרחים לחברה, אני אפילו לא יודע למי.
איך זה? תדהמה מרים, והביטה בתמר.
הצעיר הסביר:
חבר שלי נלך ליום הולדת של בתו של בן דודו, והוא שכנע אותי לבוא איתו. לא רציתי להגיע ריק ידיים, ולכן קניתי זר. אבל עם כל כך הרבה אפשרויות, נבלבלתי.
אם תבחרו בורדים, לא תטעו אמרה תמר. כולם אוהבים ורדים.
גם את אוהבים? שאל הצעיר במקצת.
תמר חשה חום בפנים, הטה בראש וענתה:
אני הכי אוהבת פרחי שדה, אבל ורדים גם משביעים אותי. כולם אוהבים אותם.
מעניין, אמר הצעיר. לי גם יש אהבה לפרחי שדה. אמא שלי תמיד מביאה לי זר מקצה השדה כשחוזרת מהחופשה. בפרחים הפשוטים יש קסם ייחודי: נראים רגילים, אך אם תסתכלו מקרוב תגלו את היופי המסתתר.
הצעיר קנה זר של ורדים, חייך לתמר ויצא מהחנות.
איזה בחור יפה, לא? קראה מרים. חיוך אחד שלו שווה שלם!
אני מסכמת, השיבה תמר, וקנתה זר של חרבות (כריזנטים) לפני שהלכה לברך את קרן.
בבית של קרן, תמר נדהמה לראות את אותו בחור מחייך מהחנות הוא היה בשם יואב, והגיע יחד עם חברו ארז, בן דוד של יומולדת.
יואב היה נרגש לראות את תמר, והיה כל הזמן מביט בה, מחייך במבטים מבוישים. תמר חייכה בחזרה והזדקפה לאט. בערב, יואב ניגש אליה והם החלו לשוחח.
העלילה של הערב נמשכה כך שלאחר כמה שנים, תמר לא זוכרת בדיוק מה הם דיברו. יואב שאל, היא ענתה, יואב סיפר, היא הקשיבה היא לא הבינה למה הוא נמצא קרוב אליה, למה הוא מחייך ונותן תשומת לב. היא הרגישה מבט קר של קרן ושמה ליבה.
כאשר נגנה המוזיקה והאורחים התחילו לרקוד, קרן הזמינה את יואב לריקוד. הוא הביט בתמר ברמז של חרטה והחל לרקוד עם בת היומולדת. לאחר כך חזר לתמר, והציע לה ללכת לביתו.
למחרת, בת קולג’ תמר ראתה את קרן, שלא אפילו חיבקה אותה, והזמינה אותה לשיחה.
מה קרה? למה אתה מתנהגת ככה? שאלה קרן בעיניים מלאות כעס.
למה אני אמורה להבין? תמר השיבה.
זאת אומרת, ארז הביא את יואב בשבילי! ראיתי אותו בתמונות של ארז, הוא נגע בי, והייתי בטוחה שהוא מעניין. אתה משקפת את כל הערב בחיוך, ופתאום הוא נושא אותך הביתה! והנה אתה גם מתיימרת צנועה!
לא ריחפתי אף אחד, הצטיינה תמר במבוכה. בכלל לא הייתי כזו. הוא הלך איתי לביתי לבד, ולא ביקש ממני שום דבר.
אה, היא מתנהגת כך רק כשאין לה קהל! השיבה קרן והלכה, משאירה את תמר מורת רוח.
תמר חשבה: האם היא באמת גרמה לחברתה לאבד את הבחור? האם היא הפכה למשתפת מנוסה? לא, זה לא הגיוני. היא, בחוסר משיכה של גברים, הצליחה למשוך את יואב, בחור יפה ונאמן, אשר היה מושלם לקרן. היא, בתמימותה, קיבלה את תשומת הלב של אדם כה מושלם?
היא נזכרה בכל זאת, והלכה לראשונה הביתה, נעמדה מול מראה, ובכעס לוחשת:
למי באמת אני שייכת?
באותו רגע צלצל הטלפון. היא לקחה את השיחה ושמעה את קול יואב. בלילה הקודם הוא ביקש את מספרה, והיא חשבה שהוא לעולם לא יחזור.
הם תיאמו פגישה על חוף הים בתל אביב. כשהגיעה לשם בזמן, יואב חיכה עם זר של פרחי שדה, מחייך כך שתמר הרגישה שהיא נופלת על פני האדמה.
כך התחיל רומן של תמר ויואב. רבים חזו פיצול מהיר, ואף אחד לא האמין שגבר כה יפה יתאהב בנערה צנועה כזו. קנאו וכתבו שזוגם נידון לכישלון.
כי בחור מרהיב כמו יואב היה רגיל לתשומת לב נשית, ולכן בטוח שיביט בעולמות אחרים. אבל יואב לא חיפש יותר מאשר תמר. היא האמינה בליבו שלו, והפנתה את מבטה מאחורי הרועשים.
שנה אחרי הפגישה, תמר ויואב נישאו. כל יום הוא מזכיר לה כמה היא האישה הכי יפה בעיניו. אחרי עשר שנים, היא שאלה אותו:
למה בחרת בי? אני לא מרגישה שיש לי משהו מיוחד, אני סתם… רגילה.
יואב נבהל מהשאלתה, אך ענה בכנות:
איך אפשר להסביר למה מתאהבים? אבל אם אתה רוצה תשובה, אהבתי את עינייך הן הכי יפות, מלאות חום ואמת אהבתי את קולך, ריחך, נשמתך. בשבילי את האישה הכי יפה בעולם זה לא סתם בגלל שאת אוהבת פרחי שדה, את בעצמך נראית כמו אחת מהם. היופי שלך אינו רועש, הוא נרדם, ואני ראיתי אותו.
לא אסירף אף ורד יוקרתי על פני פרח השדה שלי.
—
הארוחה המשפחתית לכבוד חמישים שנות נישואין נערכה באווירה אינטימית. הילדים נשאו ברכה מרגשת, שהייתה המתנה האהובה על תמר ויואב. במרכז השולחן ניצב זר עדין של פרחי שדה מתנה שנתן יואב לרבקה כל יום הולדת בחודש יולי ובכל ציון נישואין.
יואב, לחשה תמר כששכבו לישון, לפעמים אני מרגישה שאנחנו משפחה מוזרה.
למה? תמה יואב.
במשך עשרים וחמש שנה לא הרגשנו מריבה אחת. זה אפשרי?
רוצה לריב? חייך יואב. בוא נריב!
הוא נגע בבהירות של תמר, היא צחקה מרוב פחד מצחוק, וקראה:
לא, לא רוצה!
אז גם אני לא רוצה להתווכח איתך, אמר יואב ונשק אותה ברכות.
לחצו לייקים והשאירו תגובות!
הקהל הקטן של החברים משאיר את ההערות, והקול של תמר מדבר אל הלב.
