מירה הקטנה לא ידעה למה ההורים שלה לא אוהבים אותה. אביה, יוסי, היה נושא רוחות, והאם, רות, ניתקה את עצמה מהתינוקות, כאילו הייתה פועלת רק כדי לשמור על מצב הרוח של בעלה.
הסבתא מצדו של האב, שושנה בן-יהודה, הייתה אומרת שיוסי עובד שעות ארוכות, רות עובדת כדי שמירה על קיום משק הבית, וגם לדאוג לעבודות הבית
הכל נחשף כשמירה הייתה בת שמונה ושמעה במקרה את ויכוח ההורים:
רות, שוב חזרת הסופלה מלוחמת! קרא יוסי בקול רועש. שום דבר לא תדעי לעשות כמו אנשים רגילים!
יוסי, מה אתה אומר? ניסיתי, הכל היה בסדר ניסה רות להצדיק את עצמה.
תמיד הכל “בסדר” אצלך! וגם לא הצלחת אפילו ללדת בן! גברים צוחקים עליי את בוגרת של גברון!
הקול של יוסי, שהיה נהג משאית ארצית, ניגן קרע על רות שמאוד פגע במקצועה של מירה. הוא לא היה מצחיק, אלא קשוח, אך הבעתו נראתה משועממת עד שהמורה לו היה נבוך.
עכשיו היא הבינה למה האבא שלח אותה לבקר אצל השושנה כשהוא חוזר מהנסיעה הארוכה פשוט הוא לא יכל לשאת “לא בנו”.
שושנה אהבה את מירה. הם למדו יחד, בשלנו, תפרו בגדים למרות זאת היא הרגישה רע עם ההתנהלות של ההורים.
קצת אחרי השיחה, יוסי ורות הכריזו לפתע על מעבר לעיר גדולה תל-אביב. הם רצו שינוי, אולי יזכו לבן חדש במרכז העיר. ההחלטה הייתה של יוסי, ורות, כרגיל, אישרה.
הבעיה הייתה שההורים לא רצו לקחת איתם את מירה לחיים החדשים.
תליני אצל השושנה, ואז נביא אותך הביתה אמרה רות במבט נמנע.
אני לא רוצה לנסוע איתכם הצהירה מירה בגאווה, הלב שלה נצמד לכאב.
אבל אין ברירה: היא נותרה עם השושנה האוהבת, עם חברים קרובים, עם מורים מצחיים. ההורים יחיו איך שבחרו היא לא תדאג להם יותר.
כאשר מירה כמעט הגיעה לעשר, נולד לה אח קטן איתן. יוסי הודיע באשמתיות דרך וידאו. ההורים מעולם לא באו לבקר, רות הייתה רק בטלפון, יוסי שלח ברכות קטנות.
לפעמים הם שלחו לשושנה כספים, אך רוב ההוצאות נוהלו על חשבונה של השושנה.
שנה אחרי זה רות דרשה פתאום שמירה תעבור לגור איתם. היא קיבלה לבדה לאור היום.
הנה, חמודתי אמרה רות, מחייכת. עכשיו נגור כולנו יחד. תכירי את האח שלך תתיידפי.
אני לא רוצה לעזוב חרגה מירה. אני מרגישה טוב עם השושנה.
אל תתלונני, ילדה! את כבר בת 18, צריך לעזור לאמא.
רות, תניחי את הסוסים! התערבה שושנה. אם רצית לתפוס בחינם את מירה, אני לא אתן לך.
זאת בתי, נפתור זאת בעצמנו! נבטה רות.
אבל לשושנה לא היה קל לעצור את המהלך:
אם תדברו כך אגיש תביעת השמטה, תפסידו את ההורים! קראה בקול רם.
הוויכוח נמשך, אך מירה לא שמעה השושנה שלחה אותה במהירות לחנות. רות כבר לא דיברה על המעבר וביום למחרת נחתה.
עשר השנים הבאות עברו בלי שההורים חזרו. מירה סיימה תיכון, ולאחר מכן קורס, ובזכות חבר ותיק של השושנה, אילי לוי, קיבלה עבודה במשרד קטן כשוכרת חשבונות.
היא התחילה לצאת עם נהג משאית, יואב, והזוג תכנן נישואין, אך הועברו שושנה נפטרה.
האב והאם הגיעו לשמורה יחד. איתן נותר אצל שכנה הוא לא היה מתאמץ להגיע לאותו אירוע עצוב.
מירה לא התעסקה היא אהבה את השושנה והאבדן הכניס אותה למצב של חוסר תגובה.
אולי זה למה היא לא הבינה את השיחה של אביה סביב השולחן לזכרון.
האמת הדירה נטושה אמר יוסי, מביט סביב. לא יניבו עליה הרבה.
קוול הרמזה רות במבט קודר. לא עכשיו
מה נעשה? צריך לפתור את כל העניינים. נצטרך לעבור שם איתן לבד.
אילי לוי, אולי תוכל להמליץ על מתווך? מישהו שיבצע מכירת נכס?
מה אתה מתכוון למכור? שאל אילי.
איך? את הדירה הזאת. איתן צריך דירה משלו בטח לא יגיעו לנו מספיק כסף לדירה טובה בתל-אביב, אבל לראשון של המשכנתא זה מספיק, ובגיל 18 נפרוס את המשכנתא.
מירה הביטה בפסיבית אל החלון, לא השתתפה בדיון.
אתה רוצה לזרוק את בתך לשוליים? שאל אילי. איפה היא תחייה?
היא כבר בת בוגרת! השיב יוסי. תתחתן, והבעל יפרנס אותה!
אממ הפרה המשפחה. רות כנראה צודקת זה לא יצליח, מייקל. יש צו ירושה חוקי, והדירה שייכת רק למירה.
יוסי נקט שקט.
קיבלת את השושנה? זעם הוא אל עבר מירה, שנכנסה סוףסוף לשיחה. טוב, נבדוק אם אפשר לערער על הצו.
וזה מה שחשבה רות הוסיף אילי באשר. מייקל, מירה לא תצא ממני.
האב נאלץ לפנות ליועץ משפטי ולגלות שהחוק בצד של בתו.
אפשר לנסות, אבל העלות גבוהה והתוצאה לא מובטחת.
מירה, יש לך מצפון? ניסה הוא לשכנע אותה. תתחתני, הבעל יספק, ואיתן צריך דירה הוא בן-זוגך. ואל תוותרי על הירושה!
לא אעזוב קטעה מירה.
נשלם לך, אלף שקלים מספיק לראשון המשכנתא.
לא רוצה, אין לי שום רצון לדבר איתך!
אם לא תתרחקי, אזקרא לפולק. אז תצאו מכאן.
מירה הייתה נחרצת לשמור על רצון השושנה, שלא רצתה לחיות ללא קורת גג.
האב לא אהב משטרה הוא מעדיף להימנע ממפגשים עם החוק. כך, הוא ושל רות חזרו הביתה, ולא ניבאו על עצמם ארבע שנים נוספות.
בזמן הזה, מירה ושל יואב נישאו, והם קיבלו בת נטע. המשפחה חיה בכנסת ריקה, אך באושר.
יום אחד חקרה הטלפון של מירה:
את הכל אשמת! צעקה רות על הקו, בוכה. בגללך קוול מת. אם לא היית מתערבת בדירה הזאת, אביך לא היה צריך לעזוב את המסלול!
אתה לא כאן. צריך עזרה עם קבורה? השיבה מירה בחשש.
היא הרגישה עצב כלפי יוסי, אך רק כאדם זר, לא כאב.
לא צריך לי שום דבר! בגללך איתן נותר יתום! ואת תמשיכי לחיות עם זה! קראה רות וקיבלה את השיחה.
מירה, את יודעת שאין לך אשמה שאל בעלה, שהיה שם. הוא ראה את רות מתמוטטת.
אולי אם
שום דבר! אל תדמייני! הם זנחו אותך לפני שנים, אין לך מה לדאוג!
אתה צודק נשפה מירה.
שנה מאוחר יותר, רות חזרה לביתה בלי הודעה. שזופה, עם שפתיים צמודות, היא החליטה לדרוש:
אנחנו עם איתן זקוקים לכסף. איתן הוא אחיך, אם שכחת אמרה רות. הוא עומד להיכנס למכללה.
לצערנו, לא סביר שהוא ייכנס למלגה, ולכן היא מבקשת עזרתך. זה בגללך הכל קרה.
אל תדברי על זה, חתרה מירה. אני לא אשמה, ואת יודעת זאת. לא תצליחי לשחק בזה.
רואה, החינוך של שושנה נתן פירות, חייכה רות. היא אף פעם לא קיבלה ממני סובלנות, ואת כנראה גדלת באותו אופן.
אם תגידי עוד מילה רעה על השושנה, אני אבעט אותך! הזהירה מירה בחוסר רחמים. ואין לי כסף. אפילו אם היה, לא הייתי נותנת.
אהה, תפסיקי להתרברב! חייכה רות. אני רואה איך אתם חיים.
הזוג באמת שיפץ את הדירה, קנה רהיטים חדשים ומכשירי חשמל.
הם חסכו לשנתיים, והשאר קנו באשראי שכבר כמעט שולם.
מירה לא העלתה את זה בפה היא עדיין לא רצתה להצדיע לאישה זרה זו.
לפחות היית שואלת על הנכדה למען הנימוס
לה יש שני הורים, אז היא בטוחה השיצה רות. לנו עם איתן שום עזרה!
אני מבינה שאתם מקבלים קצבאות על פטירת הפרנסה, ואת עובדת כנראה. תחיו על הכנסותיכם. תנו לאיתן ללכת למכללה.
מה? קוול חלם שהבנו שלו יהיה בעל השכלה גבוהה!
מספיק! אין לי כסף לתת לך. השיחה נגמרה.
הפגיעה הישנה של מירה בחייה חזרה על עצמה ההורים לא רק שלא חשבו על העתיד, הם אפילו לא דמיינו אותו.
טוב, רות נעה לעבר הדלת. אם לא תסכימי לשתף פעולה, יהיה אחרת.
בבוקר, מירה סיפרה לבעלה על ביקור האמא.
ומה היא תמצא? השלים יואב. איך היא תשתולל לקחת כסף מאיתנו? אנו כבר אין לנו מה לתת.
לא יודעת, השיבה מירה. אבל בטוחה שיש לה תוכנית. היא לא באה סתם.
התוכנית של רות נחשפה כשקיבלה מירה זימון לבית משפט.
את בטוחה שאת שוגעת? שאלה מירה ברוגע. מה את חושבת לעשות בבית המשפט?
אני מתכוונת לכפות עליך לתרום לבן שלי, הכריזה רות. אם אינך יודעת, קיים חוק! את יכולה לשנות זאת ולחסוך מבושה בבית המשפט.
אז את מתכוננת למבוכה? חייך יוסי. זה לא מטריד אותי.
החוק לצידי, ואני אם, מגינה על ילדי!
אז אני לא הילד שלך, לחשה מירה והושיטה את המקש.
בבית המשפט רות הפגינה הצגה של דמעות, מספרת איך היא נאלחה לשים את בתה אצל השושנה, איך הולידו את איתן ולאחר מכן איבדו את הבעל וההכנסה.
השופטית הרגישה חנינה עד שהמירה התייצבה בחשבון, מספרת את האמת של משפחתה.
ההחלטה נבעה מהבדיקה של קצבאות איתן ומשכורת רות המשפחה הייתה קרובה למכריע קו העוני.
התביעה של רות נדחתה.
ביציאה מבית המשפט, רות שלחה מבט מרושע לבת.
היא עזבה בלי פרידה, מירה ידעה שרתשוב עם דרישות חדשות.
אשמח אם תסמנו לייק ותכתבו תגובה בתגובות! קרא הקורא.
אם אתם רוצים עוד סיפורים, כתבו תגובות והמשיכו לתמוך בלייקים.
