יונתן הכין ארוחת ערב במטבח הקטן של דירתו בתל אביב, כשפתאום נשמע דפיקה בדלת.
שלום, את יעל בנתי? שאלה אישה זרה בקולה חם.
כן, ואני? חייכה יעל, מרימה את ראשה מן הסיר.
שמי גילה שוורץ, חברה קרובה של בעלך.
אייל? קראה יעל בחוסר וודאות.
אלא יאיר, תקנה גילה.
ואתם מאוהבים זה בזה? ואני רק עומדת בעד הדרך שלכם? חייכה יעל בחצי קריצה.
מה הוא אמר לך? שהילדים שלנו קטנים, והוא לא יכול לעזוב אותם? שאלה גילה.
לא… הוא אמר שכדאי לחכות עד עד שאביך ייפרד מהעולם אמרה באטיות.
יעל קפאה במקום, לא מבינה איך אביה נופל לתוך השיחה.
***
יעל המשיכה לבשל, ופתאום נשמע עוד דפיקה.
איזה קטע, יש לנו תמיד צלצול שכמעט כולם יודעים, חשבה יעל ופתחה את הדלת. בעודה פתחו, נעמדה מולה בחורה בגיל דומה, מבט סקרן.
שלום, קוראים לך יעל? פתחה האורחת.
יעל, ואת מי? השיבה יעל, מבולבלת.
אני לא מצפה שאת תזכרי אותי, חייכה גילה, אני מכירה טוב את בעלך.
יאיר?
יאיר
גם כך? כבר נרגלתי לשמוע אותך מתארת אותו באהבה… קודמת, אף אחד לא הגיע אליי כך פתאום. איך את יכולה לבקש ממני איך לפנות אליך?
קוראים לי גילה. יש כאן עניין
אל תדאגי, גילה! אמרה יעל בחיוך, אתה והבעל שלי מתאהבים? והאם זה פוגעת באושר שלי?
איך אתה יודע את כל זה?
אני כבר אמרתי שלא את הראשונה שמגיעה עם האמירה הזאת… אבל גם אני אומרת שלא מחזיקה אותו, אפשר אפילו היום לשחררו מה הוא סיפר לך? שהילדים שלנו עדיין צעירים והוא לא יכול לעזוב?
לא אני יודעת שהבנים שלנו כבר גדולים, סטודנטים
אז מה? שהייתי חולה ושהוא מתבקש לחיות איתי? חייכה יעל. אני בריאה לחלוטין.
הוא אפילו לא אמר לי זאת.
מה האפשרויות שלנו? שמעסיקו ישלח אותו לחופשה כי בחברה אינهم חוגגים גירושין? הוא אומר שהבוס שלו לא מתעניין במערכת היחסים של עובדים בחברת האלו
לא, אתה מדבר מבולבל הוא אמר שצריך לחכות עד עד עד שאביך יפוג
יעל נדהמה. אביה, רוני בן-אברהם, עדיין לא עבר שבעים, הוא תמיד שמר על עצמו וקצת חולה לעיתים רחוקות.
אתה מתבלבל
לא, יאיר אמר שכאשר יעקב יפול, הוא יעזוב מיד
למה לא לפני? הוא אמר שהוא דואג לביני? אבא שלי לא יפגע בו, בטח!
יאיר באמת מכבד את אביך אבל הוא אומר שכשהוא יעזוב, תצטרכי לעבור לדירתו.
מה?? איך הוא מתבקש! אבא שלי מרגיש טוב, ואני מקווה שהוא יחיה עוד שנים רבות אני לא אשאיר את דירתי, זוהי רכושי האישי, ואני לא אתן אותו ליאיר!
אבל איך זה קורה? יאיר טוען שהדירה שלו הולכת אליו, ואת לוקחת לעצמך את הבית, הרכב, הגארז
מעניין, מעניין למה לא חיכית עד שהכל יקרה והגעת אליי היום?
אני כבר לא צעירה, רוצה ליהנות משלי ולא חשוב לי אם לבעל שלי יש דירה או לא, אפשר לגור איתי.
אז למה אתה מבקשת ממני?
רק רוצה שתשחרר את יאיר אליי זה הכל.
קח אותם
איך זאת?
פשוט אני לא מחזיקה אותו לא החזיקתי אותו אף פעם, אף על פי שהתאהבתי בו בתחילה, חשבתי שהקשר יישאר, חשבתי שהילדים צריכים אבא, ולא שמתי לב לשום שינוי בהתנהגותו. מסתבר שטעיתי.
טעית? אז תשחררו אותו? באמת?
ברור אתה אפילו יכול לאסוף את הדברים שלו עכשיו.
לא, תן לו את הדברים, הוא ייקח אותם מתי שירצה העיקר שתשחרר אותו
אל תדאג, היום אשחרר! ובמחרת אתן תביעה לגירושין, נחלק את הרכוש לפי החלטת השופט אני לא מבטיחה להחזיר לו את הדירה, היא לי מהסבתא והשתלמה על חשבון הוריי אבל לך יש מקום משלי.
טוב, יאיר לא יישאר בחוץ.
הוא תמיד ידע איך להסתגל.
להתראות, יעל
להתראות, גילה. מקווה שלא ניפגש שוב.
גילה יצאה, ויעל החלה לארוז את חפציו של יאיר היא לא רצתה לריב איתו, אבל ידעה איך לגרום לו לצאת מהבית בעצמו. הוא יחשוב שהוא יכול לחזור בכל רגע, אבל כאן לא יקרה.
«זה בטח נובע מהיום שבו הוא אמר לי לחכות עד שהאב שלי יפול ולתת לו את הדירה איזה שטות רק אני הייתי סוגרת לו את העיניים כל השנים, והוא חשב שהוא יכול לעשות כל מה שירצה יאיר, יקר, תעבור לגילה ותחיה שם» חשבה יעל וסגרה בקפידה את מזוודה של יאיר.
כאשר יאיר חזר מהעבודה, לא שם לב לשום שינוי במצב האישה, חוץ מהשולחן ריק מהארוחה. הוא תכנן לצאת לשיטוט ערב, כמו תמיד, ולחזור הביתה בטבעיות.
תודה על האוכל, אהובתי אני אלך לטייל.
«נה, יאללה, לכי לכי!» חשבה יעל.
כמובן, יקירי, הליכה בערב טוב למי בגילך.
למה אתה מדבר על גיל? החל להתרגז יאיר, שהרגיש עדיין צעיר במיטבו.
אתה כבר מעל חמישים לא צעיר יותר.
מה? אני עדיין
חביבי, למה אתה מתיימר? אתה כבר מקבל קווים לבנים בשיער.
מה? קווים? אני עדיין צעיר!
בטח, תסתכל במראה
אין לי מה לומר, חביבי, צריך להתמודד עם המציאות אתה מזדקן, ואני גם.
אתה בטח מתארך
אני עדיין מרגיש טוב, והנשים רואות זאת.
באמת? לאחרונה אפילו באוטובוס מציעים לי מקום.
אתה אומר את זה? אמרת לי בעצמך.
מתי זה היה? לא זוכרת.
אני זוכר, כמה בחורים ביקשו ממך לשים לב למקומם.
מה הם אמרו?
“היי, גבר קשה לך?”
אתה מתבלבל, יעל זה לא קרה.
איך לא? יש לך בעיות זיכרון? ובכל זאת אני אומרת שבגילך צריך לצרוך תוספי תזונה
אתה מתגלגל עליי עדיין יש לי כוח לתת הצעות לגברים צעירים.
נכון? נובע משנתנו?
כן, אנחנו כבר שנה גרנו בחדרים נפרדים.
ומה?
שום דבר, כנראה הבעיות שלך נובעות מהגיל כמו פטרי, שכבר בגילו שלו, והוא מתגעגע אליי בלי הפסקה.
מי מדבר?
פטרי כשעברתי לחדר אחר, חשבתי שצריך לעשות משהו אתה לא צריך עוד את זה, ואני עדיין צעירה. ובכן, הכרתי את פטרי.
באיזה גיל? מיהו פטרי?
אהה הוא גר איתי הוא האח השני שלי הוא מתגעגע אליי הרבה.
אהה, איך זה? אתה אומר שהבעל שלך נעדר כבר שנה? אפשר לקרוא לו שכן? אבל אינני צריכה את זה למרות שאני מצטערת עליו הלך טיול, חזור למחשבותיך ותחזור הביתה נתכנן איך נמשיך לחיות.
אתה מצטער עליי? לא, אני מצטערת עליך אם אתה רוצה לדעת איך זה מרגיש, תבין
אל תדאג, אני אלך לטייל.
יעל, אני עוזב אישה שמחשיבה אותי כזקן לא צריכה להיות קרובה אליי! זה מדכא אסוף את חפציי ולא תמתין שמחילה. הייתי משחרר אותך, אבל איני בטוח שהסליחה תבוא.
יקירי, החפצים כבר ערומים אם שכחתי משהו, תתקשר ואאסוף לך עם השם אלוהים אולי לא תספיק לפני שהאב שלי יעבור לעולם הבא.
למה זה קשור?
אין קשר, רק אומרתי לך, יקירי, הלך אני מקווה שלא תתנגד לגירושין?
אני? למה? אל תחשוב שאני אשאיר לך הכול.
אני לא מצפה לכך! איך אוכל לפגוע במישהו שלא זוכר כלום?
יעל
לדוגמה, הוא שכח שהדירה הזאת לא שייכת לו.
דירה? זאת?
כן, אני קיבלה אותה מסבתא, והשיפוץ בוצע על חשבון הוריי
אבל גרתי שם 25 שנה
מזל טוב, זה היה תכנון מושלם לחיות בדירה שהשיפוץ נעשה על חשבון חמותי וחמי
תמיד טסנו לחופשות כאן
אתה זוכר? עדיין לא הכל אבוד אבא חתם על כל החוזים ושמר את הקבלות אז לא תוכל לומר שהכל השתנה מאז נישואינו.
באמת? חשבתי
בטח, לא חכם.
לך לשופט, תקבל מה שמגיע לך, והמשך לחיים חדשים שבהם יעריכו אותך, יכבדו אותך, ויחשבו אותך צעיר וחזק.
יאיר ארז מזוודה אחת עם חפציו ויצא במהירות מדירתו. הוא רץ לגילה, שממתינה לו בחוץ.
למחרת, יעל הגישה תביעה לגירושין. יאיר לא התנגד, אהב את החיים עם גילה שהקיפה אותו בטיפול ובחיזוקים, תמיד אומרת שהוא עדיין צעיר ובעל כוח. בחלוקת הרכוש, השופט העניק ליעל את הרכב והגארז, והדירה ניתנה ליאיר.
יעל מכרה את הבית המיותר, נסעה עם אביה להרצלייה, ואז לבאר שבע, ולאחר מכן לגליל. רוני בן-אברהם מרגיש מצוין ולא מתכנן לעזוב את העולם זמן רב.
חצי שנה אחרי, גילה הגיעה למסקנה שיאיר מטייל הרבה בערבים, היא החליטה לעקוב אחריו, אספה את חפציו של יאיר והציבה אותם על מדרגות הדלת. יאיר, שחזר מההליכה, ניסה לשוחח עם גילה, אך היא אפילו לא נגעה בדלת.
ואז יאיר פנה אל ביתה של יעל הוא כבר לא חשש שהיא מחשיבה אותו כזקן.
היא מחשיבה, כן, היא מחשיבה אולי תיתן לי חדר, חשב יאיר כשהוא הגיע לביתה של יעל.
שכניותיו של השכנות הצביעו לו על כך שהבית ריק יעל שוב ברכבת עם אביה, הוא לא ידע לאן ללכת. אולי למרפסת? שם יש אור, אפשר להקים ביוב, להתקין חימום העונה עדיין אביב והקיץ בדרך.
אולי ימצא בחורה צעירה? הוא עדיין צעיר, אחרי הכל.
