אם הילד יהיה דומה לואודיע לו שלא רוצה אתן לחיים ואז אניח קול חסר צבע שלפה רונית.
כולם, חביבתי, הגיע הזמן לקבל את המציאות, סיכם הרופא, אחרת את עלולה להישאר ללא ילדים.
רונית יצאה מקופת הרופא, נפלה על הספה במשרד כדי להתאושש. דמעות רצות בעיניים מטעם הפגיעה היא הרימה את ראשָה וראתה ברוח הסתיו החודרת דרך החלון מרעידה את הענפים האחרונים של עץ חורש.
היא חשבה לעצמה שהיא כמו אותו ענף בחוץ חסרת בטחון, ושהתינוק הפוטנציאלי הזה כעת חסר תכלית. לפני שלושה חודשים היא חשה כמוהו בחיוך, והיום הכול השתנה באורח פתאומי.
ביציאה מהקבינט היא נתקלה בזוג מאושר: בעלו לוחץ את ידו של אשתו, השניים מחייכים. הצפייה באותו רגע הכה אותה באכזריות. רונית המשיכה לעבר התחנה.
כאשר הגיעה לביתה, נעלתה בחדרה והקיפה את עצמה בשקט במשך כמעט שעה. אמה, חנה כהן, ניסה להציע משהו לאכול, אך הבת השתשתה. חנה התיישבה במטבח, מביטה בחלל הכבען של הדירה.
רונית חזרה לשולחן, ישבה מול אמה והמשיכה לשבת בדומיה זמן מה.
אם הוא יראה כמוהואודיע לו שלא רוצה אתן לחיים ואז אניח, קולה היה כחלום חסר צבע.
חנה הזעזעה, מילות בתה חודרו אליה כמו ברק:
זה עוד לא הספיק! רונית, תחשבי מה את אומרת! חנה קראה את שמה המלא כאשר רצתה לשוחח ברצינות.
בחורה בריאה ועוצמתית תוותר על ההמון? מה יאמרו המשפחה? מה יאמרו החברים? איך תמשיך לחיות? האם תתעלם מהקול של האמת? היא המשיכה, קולה מתפרץ, עיניים שחורות גדולות, שפתיים רועדות, כתפיים קופלות.
חנה חייכה בעצב:
אנא, אנא אל תוותרי, אני כאן לתמוך.
איך תעזרי כשאת לא מרוויחה, השכר מתעכב? רונית קראה.
נוודא שנשרוד, קראה חנה. בתקופות קשות אנשים שרדו, וכעת, בשנת תשעים ותשעה לספירה, אנו במצב של שלום.
רונית נשפה נשימה כבדה. המחשבות שלה נמסרו למרחב האפוף של הלילה, והיא עדיין לא ידעה מה יבא לה בעתיד הלא נודע. היא עדיין לא ידעה שהשנים הקרובות יחשפו פצעים ישנים והיום ידעה רק דבר אחד: דוד, בעלה, נעלם מהחיים שלה.
הם נישאו לפני חצי שנה; לפני שנה וחצי הם הכירו. שום דבר לא רמז למזימה של זוג צעיר ויפה.
רונית זוכרת בתשומת לב את היום בו דוד חזר הביתה אדם שונה. הוא ניסה לשמור על פשטותו, אך ניכר היה במרחק, במחשבותיו ובמבטו של איש שלא אהב עוד אותה.
הוא כבר הבין שהיא מחכה לו, והדבר היה מכאיב לו כל כך שהיו לו רגעים שלא היה מפסיק לחפש תשובות. רק לאחר שהלך ראתה הסיבה.
בזמן שהגיעה אם דוד, חנה, היא גם בכי על חוסר האבהות של בנה.
הסיפור נמשך משנות הלימודים. כשהיה בכיתה היוצאת, הוא נסע למחנה קמפינג של נוער שנסע למרחבים של ארץ הצפון, חיי מדבר וטיולים. שם הוא פגש את נעמי ברק, התאהב מיד. שתי שבועות הם לא נפרדו. כשהתפזרו, החליפו כתובות, אך כשהוא עבר לתל אביב, האדресה נעלמה.
הוא ניסה לשכוח אותה, אך לבו זיהה שהיא אהבתו האחת. שלוש שנים לאחר מכן הוא פגש את רונית, וחשש שהקשר עם נעמי נעלם. אחרי שנתיים הם נישאו וחיכו לתינוק.
פתאום נעמי חזרה. היא לא שמרה על הכתובת, אך ידעה באיזה עיר הוא גרה, וכתבה מודעה בעיתון המקומי. דוד ראה את המודעה, הזמינה אותה למלון בעירו.
בפגישה הראשונה היא הרגישה שהקשר מתגבר מיד, והוא החליט למרות הקשיים לנטוש את רונית ולצאת עם נעמי.
במקום העבודה של רונית, כולם תומכים בה. העובדת החדשה, מיה בן-דוד, הביטה במצב במבט עצוב:
תינוק הוא שמחה, ובא לי לשמוע שאתה מתמודדת עם חיי נישואין שנמשכים חמש שנים ללא הצלחה.
בדיוק, חיי נישואין, השיבה רונית בתסכול. אין לי עוד שמחה שמחכה לילד הראשון, רק כעס מתמשך על כך שהשאירו אותי.
בבית חנה מנסה להקל על רונית, למלא את הפערים שבין חייה. יום אחד נכנסה חמות דוד, שרה לוי, ובכתה. היא רצתה שלדוד ורונית יהיו יחד. נעמי האישה החדשה של דוד הייתה ברכה שלה, משום שהקיחה את דוד למרחק של אלף קילומטרים. היא חשבה כך, אך במציאות דוד הלך בעצמו.
הכאב של שתי סבתות עתידיות היה משולב רונית הרגישה כאב ועצבה, אך גם הקלה קלה. החשש הגדול היה איך תתמודד עם הילד אם ייראה כמו דוד איך היא תזכור את בגידת בעלה בחייו?
כאשר רונית יצאה מבית החולים, היא לא ציפתה למספר רב של אנשים שהגיעו לראות אותה. הייתה שם אמה, חנה, והחמות לשעבר, וירה סופריה, חברה קרובה עם בעלה, האחות הבכורה ותפוח הצוות.
כולם רצו לשאת את הילד בידיהם ולשאלות בריאותיות. החמות לשעבר לקחה את הילד בידיה, חייכה ובכתה, לחשבה:
זה של דוד.
רונית שמעה, ניגשה, לקחה את הילד ואמרה:
השם שלו יהיה יונתן.
החמות והאם נשמו לרווחה, “הכל בסדר”.
עשרים שנה חלפו. בשנת 2024, יונתן לומד באוניברסיטת בראילן, שלוש בקורס. בביתו גדלות שתי אחיות קטנות שהוא מגדל באהבה, משקיע בעבודת בית ונהיה נאניה.
רונית התחתנה חמש שנים אחרי לידת יונתן; בעלה נהיה חם לב וקרוב לבנה, ואף קיבל שני בנות.
רונית אוהבת את בנה, אך לא מרגישה אהבה כלפי יונתן. היא עדיין זוכרת את הרגע שהבטיחה לעצמה שלא תדאג לילד אם הוא ייראה כמו דוד, וקושי עצום מתפשט מהזיכרון.
דוד נפרד מנעמי אחרי חמש שנים, נעמי עברה לחו”ל עם בתה. דוד נישא שוב, חי יחסית טוב, ומפגשו עם יונתן נדיר.
רונית לא מפריעה לו, אך היא מתייחסת לבעלה לשעבר באדישות מלאה. רק האבא הביולוגי של יונתן איננון ממשיך להיות חלק משמעותי בחייה.
תודה לקוראים על האהבה והתגובות! קראו ברצף.
