מה את מסבירה? אנחנו כבר מאה ועשרים חודשים נשואים! איזו מאה ועשרים? לי מספיק אותך!
אורית לא יכלה לשבת מנוחה. כאילו שהעור שלה מרגיש שהבעל בוגד. התחושה של חוסר הוודאות לחצה עליה, ולבסוף אסרה על עצמה לשאול אותו ישירות.
היא שאלה: זה נכון או שקר?, אבל הוא ענה בחיוך:
מה את מתלוננת? אנחנו כבר מאה ועשרים חודשים נשואים! איזו מאה ועשרים? לי מספיק אותך!
נראה כאילו איתן היה פתוח וכנה. היא לא מצאה פגם בחיוכו, במילים או בעיניים, אבל משהו עדיין לא נרגע בליבה.
אורית לא הייתה מסוג האנשים שמסתמכים על מזל, ולכן החלטה לחפור עד שתקבל את האמת. איך לעשות זאת?
לאחר שקראה עצה אחרי עצה באינטרנט, החליטה קודם לבדוק את הטלפון של בעלה. למרבה הצער, לא מצאה שם שום דבר חריג רק שיחות ריקות עם כמה חברות למסיבות ישנות, דבר שלא גרם לה לשינוי במחשבה. “פשוט שיחה”, חשבה.
איתן מעולם לא הציב קוד סיסמה בטלפון. אין מה להסתיר, לפי דבריו. אין שיחות סודיות ולא הודעות מרוחקות כמו מלאך ללא קוצים.
לפעמים, אורית הרגישה שמדובר בדימוי עצמי, אבל בכל פעם שאיתן חזר מאוחר מהעבודה, היא חשה שמשהו לא כשורה.
חברתה רינת תמיד אמרה:
זה רק הדמיון שלך! איתן אוהב אותך ולא יסתכל על אף אחת אחרת! החשדות שלך רק משבשים את הכל!
אורית לא האמינה לרינת. הלב שלה צעק אחרת, והיא לא הייתה מוכנה לשתף את בעלה עם אישה אחרת.
יום אחד היא החליטה לבדוק את המצב במשרדו, כדי לראות אם איתן מתעסק בבנות במקום בעבודה. כשהתקרבה, הוא נקטז. זה מרקיע אותי מול הצוות, התלונן. התנצלותו ארכה, אך הוא סלח במהירות.
נראה כי כל דבר בחייהם היה מושלם. הבית קמרון שלם. שני ילדים גדלים. חיי משפחה רגילים. אבל אורית הייתה עדיין מחפשת את הפינה החמישית של ההרפתקה.
כמו שאומרים, מי שמחפש, תמיד ימצא, אבל עד עתה היא לא הצליחה.
בגיל שלושים ושלוש, כמו הרבה נשים, היא לא רצתה להישאר לבד עם שני ילדים, ולכן היא חשה סערה פנימית למרות המראה השקט מבחוץ.
איתן לא שם לב לשום שינוי אין ריח של בושם זר, אין שינוי באופנה, ואין שינוי באורך החיים. אבל אורית עדיין הרגישה שמשהו אינו במקום.
אם לא היה קורה המקרי הזה, אולי היא לעולם לא הייתה מגלה את האמת. האם זה היה פיקציה או מציאות? נמשיך לגלות.
כאשר הבן הצעיר נכנס לכיתה א, אורית החליטה ללמוד לנהוג. היא השתתפה בשיעורים בערב אחרי העבודה, ובשלושה חודשים עברה את המבחנים וקיבלה רישיון נהיגה.
איתן היה כל כך גאה שהיא, שרכש לה רכב קטן קופה, אבל נוחה לשימוש. אורית הייתה קשוחה וקצרה, והקופה נחשבה למתאימה לה, וגם קלה לחנייה.
איתן לא חשף שהקופה נרכשה רק כדי שלא תבקש ממנו לנסוע באודיו שלו. הוא חשב שהיא עדיין צעירה מדי לנהיגה והיה צריך להשיג ניסיון. הוא שידר לה כך.
בוקר אחד, בחופשת סוף שבוע, אורית קמה מוקדם מהרגיל והחליטה להכין עוגת קישקע חצילים ועוף ממתק של המשפחה. היא רצתה לאפות, אבל מצאה שאין קמח.
היה קר וגשם שלג בחוץ, והיא כבר למדה לנהוג בחורף. היא חצתה למכולת, ואז חזרה הביתה; עדיין שינה עדיין עומד, היא הלכה לשקט, מבלי להעיר אף אחד.
ההליכה חורפית הייתה לא נוחה, ולכן היא חשבה “למה לא לנסוע במכונית של איתן בלי רשות?” רק כמה קילומטרים, הוא אפילו לא יגיש לב. כך היא לקחה את המפתחות של האודיו שלו והלכה החוצה.
היא פתחה את החלונות, ניקה אותם, ופתחה התקרבות לתיק האחורי, שם ידעה שיש מפתקים. פתאום משהו נפל מהתיק טלפון.
אף פעם לא ראתה טלפון כזה של איתן. הוא היה מודע למכשיר שלו, אבל זה היה שונה. מחשבות שליליות נסעו במרוצה, אולי הוא לקח אותו במקרה?, אך היא לחצה על כפתור והדלקה.
הודעה הראשונה נראתה:
אהובתי, כמה מתגעגעת! בואי אלי מהר! מחכה לך כאן!
הפתעה גדולה אין קוד סיסמה, והיא קראה את השיחה. העיקרון נמשך כמעט כל היום.
היא גילתה שאיתן עובד עד חמש בערב, וחוזר הביתה רק שבע. היא לעולם לא חשבה לבדוק מתי הוא מסיים.
מתברר שבכל יום הוא מפגש עם “אוקסנה” אישה סביב גיל ארבעים, לשעה אחת, ואז חוזר הביתה כאילו כלום לא קרה. ההודעות שלה היו ארוכות, כמו אם היא לא הייתה מתחת למנהרתו של איתן.
אורית השתגעה.
בדיוק כשעמדה לצאת מהאודיו ולחזור הביתה, פתאום ראתה את איתן יוצא ממדרגה. היא השאירה פתק שהייתה הולכת למכולת, וחשבה שאיתן ינצל את הרגע וישלח הודעה נוספת לאוקסנה.
אורית נזכרת שאיתן לעתים יורד למכונית בערב לפעמים שכח את הארנק, או משהו אחר. כמעט כל לילה יוצא לבדו, אך חוזר מהר ולא משאיר סימנים.
איתן ראה אותה באודיו והיגר לעבריה:
למי נתת רישיון? אנחנו לא סיכמנו כך!
אורית נבהלה יותר, לחצה על ההאצה והכניסה לאחור בפתאומיות. הרכב חטף קו חומה מאחור, והאוויר סביב נרגע במקצת.
היא יצאה מהאודיו, מביטה באיתן המומי. צעקה:
לך אל האוקסנה שלך! נראה איך תתמודד בלי בית וללא רכב! אל תראה אלי יותר!
הקלה היא השליכה את המפתחות של האודיו בעריסה גדולה והלכה הביתה.
הבנים התעוררו, חלו מבלבלים ולא יבינו מה קרה. אחרי כמה דקות הגיע גם איתן, אך אורית נעלה את הדלת וסגרה אותה בחוזקה.
לך אל האוקסנה! תשתמש בדרך אחרת! צעקה על כל האזור.
איתן, בנעלי הבית, חולצה ובגדי פיג’מה, רץ אל האוקסנה של מקף. הוא חשב שמצא מחסה ונוחות, אבל היא לא הייתה כאן.
אוקסנה פתחו את הדלת, ושמעו קול גברי:
יקירתי, אתה כאן? מחכה לך!
מתברר שהיא גם הייתה עם כמה חובשים. היא סגרה את הדלת לפני שמו של איתן הגיע.
האיטמר של איתן נאלץ ללכת אל בת אם של אמו, גרה כשתי רחובות משם. מרינה פבלובה קיבלה אותו בזרועות חמות, חיבקה אותו, האכילה, והקשיבה לסיפור על האישה המשוגעת שגרה שם בכפר.
היא אמרה:
אל תדאג, בני! מי ידע שאורית תהיה כזאת? אולי אפילו תארח אותך בכביש! אתה רק בן שלושים וחמש, עוד תמצא אהבה חדשה!
כך איתן נותר במקלט של אמא שלו, החליט להתחיל מחדש. הוא שמח שהפך לחופשי, עד שהבין שאורית כבר הגישה תביעת מזונות. אז הוא הבין שהשינוי לא יהיה פשוט. למזלנו, אמו לא נטש אותו לחלוטין מישהו צריך לדאוג לו.
אם אתם רוצים עוד סיפורים מצחיקים ומרגשים, תעקבו אחרי העמוד! השאירו תגובות, לייקים והפגינו אהבה. כל הלייקים נותנים לנו כוח להמשיך לכתוב!
