העיקר למצוא נישואין טובים, ובעל משכורת טובה זה החיים שלווים.
תמר הייתה הילדה היחידה של ההורים. הבעל של אביה שמר עליה כמו על קרן, והאם פיפחה אותה ותמיד חזרה על אותו משפט:
העיקר להתחתן עם גבר שמסוגל לדאוג, אז החיים יהיו בטוחים, חיזקה לי מרי והייתי מסכימה איתה בעדיפות מלאה.
אבל איפה הוא, האיש העשיר? באוניברסיטה שלנו היו בחורים נאים, והחתן האידאלי מצא משקע מהמשפחה היוקרתית.
האב היה קפדני עד תום לילה אחר לילה לא היה אפשרי, שום פיקניק סטודנטים, שום טיול בטבע. הכל היה תחת פיקוחו.
כעבור זמן קצר, החתן של תמר מצא לעצמו חיבה אחרת, יותר חופשית ומרתקת ממנה.
במקביל הגיע מועד הגמר לא נותר זמן לאוהבות. אחרי זה באה העבודה בעזרת האבא, והזוגיות המשפחה נבנתה בעזרת האם.
האם ידעה בדיוק מה לעשות. בת אחת בלבד צריכה למצוא בעל מתאים, ופתאום הופיע בנו של מכרתה הטובה בן של היכרות קרובה.
תמר, תסתכלי על הבחור הזה יותר קרוב, הוא קצת מבוגר ממך, אבל זה יתרון, לא חיסרון. למה לחפש בחור צעיר כשאת יכולה לקבל אבטחה? אברהם לוי הוא אדם רציני, מנהל חברה מצליחה, ולא תצטרכי לעבוד.
אבל הוא נשוי, אמא! יש לו גם בת, אז יש גם מזונות, התנגדתי.
אל תדאגי. האישה שלו לא הייתה מתאימה, והיא כבר גרה בעיר אחרת עם בתה. זה לא בעיה.
ההיכרות התרחשה, והאב של תמר נותר שקט, כמו תמיד, מאז שסיימה את הלימודים לא התערב יותר בענייני נשים.
הדבר היה להחליט בעצמה. ובסופו של דבר תמר חשה משיכה לאברהם. העשר שנות הפרש ביניהם לא הרגישו. עם המראה שלו, הוא ייראה מושלם גם בעוד עשר שנים.
הוא נאהב, מנומס, לבוש בחריפות. תמר גם היא השאירה רושם טוב, והם נישאו.
מרי נשמה באהבה, חייכה והמשיכה לחיות את החיים שלה קניות, מסעדות, חופשות בחו\”ל עם בעלה, בלי תמר.
תמר, בעזרת הדוגמה הטובה של אימה, המשיכה לחיות בנוחות. בעלה תמך בבקשות ובצרכים שלה, והיא חיה בנוחות.
העבודה הביתית נוהלה על ידי המגירה, שהייתה כבר טובה בלי עזרתה.
יום אחד, סערה פתאומית פקדה את הבית, ותמר לא הספיקה אפילו להסתכל. אברהם הלוי איבד את האישה לשעבר והפתיע אותה פתאום הביא לה בתו של האישה לשהות איתו.
תמר לא ידעה מה לעשות, היא לא מתכננת להיות אם. הוא הוציא את הילדה לבית, בקופסה קטנה ותיקת ספרים.
הילדה מרים הייתה בכיתה ג’, גבוהה, שקטה, כמעט דיברה רק כשנאלצה. תמר חיבתה שהיא נראית כמו אביה, ולא כמו האם הקודמת.
החיים בבית גדול עם אב, שליית ואמא עובדת היו כבדות למרים. היא לא הייתה רגילה לכך.
בכל ערב אחרי ארוחת הערב, מרים הייתה נועזת, רוחצת כלים, מחפשת מטאטא, מכה במגה, מנסה לגהץ בעצמה וזה היה מציק לתמר.
האב, עסוק בעסק, היה בבית רק משעת ערב, ולא היה לו זמן להראות חיבה. הוא היה נדיב בחיבוקים ובשאלות כמו:
מה קורה בבית הספר?
תמר הרגישה שאין לה זמן לעצמה לא יכולה ללכת למכון כושר בבוקר, לא יכולה לשכב ולישון, לא יכולה לשבת מול המחשב ולגלול ברשתות.
מרי הייתה גם חלק מהחיים, והאב רצה שתמר תדאג למידה שלה, ואז חיפשה שהיא תשלח אותה למוסד חינוכי טוב. היא חוותה את זה, וכתבה:
תראי, קשה לי לעקוב אחרי שיעוריה של מרים ולסייע לה, אני לא מורה. היא מקבלת שלוש בממוצע, ובבית היא עושה שיעורי בית בשקיפות. זה לשם טוב שלה.
אברהם כעס, ותמר חקרה את ההצעה. המצב נמשך, יחסים קרים, תחושות מתוסכלות…
שתיים שנים אחרי, נולד לה בן, דני. נשאלו על מטפלת, אבל מרים הייתה כמעט בת שנים עשר, ונכנסה לשירות המשפחה.
מרי הצליחה לנהל הכל שיעורים, משחקים עם דני, ללבוש את שניהם.
במקביל, העוזרת הביתית נינה, שכבר הייתה בגיל שמונים, התחילה להתעייף, ולכן המטלות נפל על מרים.
תמר למדה לחיות עם המצב, ולחלק זמן לעצמה כדי לא לאבד את האור והחן של האישה החברתית.
דני גדל, אהב את אחותו הגדולה, בדיוק כמו היא אהבה אותו.
כאשר מרים סיימה תיכון, דני היה עומד להתחיל בכיתה א’. כל הדאגות לחינוך שלו נפל על כתפיה של מרים, שכבר הייתה מבוגרת יותר מהגיל.
היא הלכה לאוניברסיטה, למדה אנגלית, והחלה ללמד את אחיה.
אברהם קרא לה:
חמודה, לא מרגישים שאתה נותן את כל המשאבה על מרים? היא מצליחה עם כל המשימות, נינה רק מחקה שהיא עובדת, מכינה אוכל זה כמעט כל מה שהיא עושה.
תמר רק חייכה בשקט.
זה בדיוק מה שאני חושבת, אמר אברהם. הכל עולה על מרים, נכון?
היא נשארה שקטה. באמת, כל העבודות על מרים, והיא לא מתנגדת. לפעמים היא לוקחת דני לפארק, למוזיאון, למופע ילדים, וזה מספיק.
אחרי שסיימה מרים את הלימודים וקיבלה תואר, האבא לקח אותה לעבודה בחברת האבות שלו. העסק כבר התרחב מחוץ לישראל, והיה צורך במתרגמת.
במקביל, היא הכירה שם את יואב, בחור ערני ממחלקת מכירות. האהבה פרחה, אפילו האב היה מופתע שמורתו הצנועה נוגעה ברומנטיקה במקום העבודה.
מרי הכריזה שהיא מתכוונת להתחתן, ולבסוף האבא נאלץ להסכים.
תמר הרגישה כואבת, איבדה את העוזרת לבית, ונינה הודיעה שהיא תפרוש. אברהם לא מיהר למצוא תחליף.
מרי לקחה יוזמה:
אמא, אני אעזור, אבוא לשבוע, אסתכל על הבית, אגהץ, זה כבר חלק מהשגרה שלי.
טוב, אבל תבואי יותר פעמים, חייכה נינה במעט מריבה.
מרי עברה לגור עם יואב אחרי חופה מפנקת, והחלה לבנות בית משלה.
יואב החל להסתכל על פתיחת עסק משלו. הוא ויתר על העבודה והחל במחשב, אבל המיזם לא הלך חלק. האבא, כשהוא כעס על ההחלטה, לא רצה לעזור, למרות שהגדיל לה שכר.
מרי, שלא הייתה רגילה לבזבז על עצמה, הזרימה את הכסף לתקציב המשפחה, וגם העבירה כסף בשקט לאחיה הגדול.
הדירה של יואב הייתה במשכנתא, והיה צורך להוציא כסף על אוכל, לבוש, מסעדות ונופשים. מרי הייתה אחראית על הבית והכספים, ועזרה לאמא.
אבל הקצב השתנה: בריאותו של אברהם הלך והחמיר, והשותפים האסטריים של העסק עזבו. החברה כמעט קרסה.
אברהם, כשקיבל שהבריאות שלו לא תאפשר לו לנהל עוד, נאלץ למכור את העסק.
מרי המשיכה לעבוד, והאב משכנע את הבעל החדש שלא לפטר אותה, למרות שהיא כמעט לא נצרכה בתור מתרגמת. משכרה הפחיתו משמעותית.
אברהם נכנע, והרגיש משוכנע שלא יצליח להסתדר יותר. הוא נזכר באובדן של אביו.
באותו זמן תמר עם דני היו זקוקים לתמיכה, ומרי חזרה לגור אצלם, משאירה את בעלה במחשבות:
או תמצאי עבודה שתביא כסף, או אנחנו מתגרש! היא קראה לו.
במקביל, מרי חשה תקווה אולי האור בסוף המנהרה.
היא לא יכלה להאמין למילים:
איזה שטות, אתה! אין עבודה, אין כסף. אביך פשטת בחוב ואין לך מה לתת לעתיד?
מרי הצטרפה לתביעה מיידית על גירושין, בלי לחכות לתשובה.
האהבה כבר הלכה, והיא נאלצה להתחיל לחיות עם שליטת המשפחה אחיה החכם, שלמד בתיכון יפה.
ההוצאות היו קשות. אברהם לא השאיר לה הרבה, רק כמה חיסכונות. היא השתמשה בהם בזהירות, ולא ויתרה על ההרגלים שלה.
מרי היתה האחראית על ניהול הבית, האורחת היחידה.
כאשר נולד לה תינוק, נינה שליית קיבלה שינוי: היא הפכה להיות סבתא צעירה, מלאת חום, מגדלת את הנכדה קטיה, למרות חוסר ניסיון.
כחצי שנה אחרי האירועים, תמר נישאה לאהובה והשתנתה למקום עם דני.
מרי נשארה בבית של אביה ויעדה במתרגמת מרחוק. שליית עם בעלה החדש עזרו בקניות ובסופי שבוע קיבלו את קטיה לבית.
באותו סופ”ש, דני הגיע לבקר, קרא למרים הכי טובה בעולם והיא חיבטה בחום.
מרים, תבני לעצמך חיים, אמר לה אחיה הגדול עם צחוק, רוצה שאקשר אותך למאמן כושר? בחור חמוד, רווק, אני כבר חקרתי.
מרי צחקה, משכה לו שיער וגרמה לו ללהות:
תתפוס את עצמך!
החיים זרמו ללא בעיות גדולות, כל אחד מצא שלווה משלו.
גם מרי, שאהבה את המשפחה אך חתרה למצוא אהבה משלה, סוף סוף מצאה את גורלה ובחרה בחבר שמתאים לה.
המשך חייך ברוח טובה, ואל תשכחו לתייג אותי בתגובה!
