יום שלישי, 8 באוגוסט 2026
היום היה עוד פקק של חורף שמתחיל לבוא, אבל לא כאילו אנחנו באביב של תל אביב.
היום בערב, אחרי שבת של קניות במרכז קניון “דן”, חנה, חמותי, חצתה את הפתח של הדלת ופרצה אל הסלון ברעש של קולות:
איך זה אפשר? איך הוא חולה? באיזה מצב הוא? קראה בתדהמה.
הוא ישן, חום קטן, הכול בסדר, חורף רק התחיל.
זה לא סתם חורף! זה אתה שמביא איתך את כל השפיות מהקופה הביתה! כמה פעמים צריך להגיד לך תחליף עבודה!
אחרי האמירה הזאת, שמעתי פתאום רעש חזק הדלת של חדר האמבטיה נפתחה. קפצתי מהמיטה, חיביתי את השמיכה, ובדקתי את השעון. בדיוק השעה שמונה בבוקר.
ארי, אהובי, זה אתה? קראתי בקול מתפלא, מאזנת בין שינה לשמע של המולת הבית.
המתקשר לא ענה, רק נשמע רחש של דלת שמסתגרת ושתיקה כבדתמשקל.
הצמדתי חפץ קיץ מהשק של הבית, חזרתי בריצה אל חדר האמבטיה, קיבלתי את המראה המפתיע: בעלי, אורן, עומד ליד המראה, משטף לשונו החוצה כמו קפצון של גולש.
אורן, האמת שזה קורה כשאדם חולה, שהשפה שלו לבנה? שאלתי, חצי בחיוך חצי בפחד.
איך, אתה חושב שאני חולה? שאלתי ישנונית.
כנראה שכן, ענה הוא, נוגע במצחו בחשש. אני צריך מדחום. איפה הוא? תן לי לשכב כאן. אפילו בעבודה שחררו אותי. כנראה שמישהו צריך להגיע מרפאה.
הבאתי את המדחום, קראנו 37.2 מעלות. חורף נכנס והיום של אורן היה מאולץ למיטה. הרופאה הופיעה אחרי שעה, נתנה לו פיקדון חופשה מחלה.
התקשרתי לחמותי:
את יכולה לאסוף את שירלי מהגן? הוא לא יכול לחזור הביתה אורן חולה.
היא שמחה לקבל את ההזדמנות לתפוס את הנכד שלה, היא גרה לבד והייתה שמחה בלהיות איתו.
מה קורה עם אורן? משהו חמור?
לא, רק חום קצת גבוה, הרופאה נתנה פקעת, נכתוב טיפולים וננוח.
איך את מרגישה?
אף אחד לא רע! אני חוזרת למשמרת השנייה, אבקש מחמותי לבוא בערב לבקר, ונראה. טוב, תודה, אמא, הכל מסודר.
אז מה עושים? צריך להכין מרק עוף קל, ולכן צריך גם ללכת לחנות למרכיבים, מלבד בית המרקחת. צריך להוציא מהמקפיא חזה עוף, לקנות גזר ותפוחי אדמה.
בבית המרקחת אספתי את כל מה שצריך, ובצהריים תעוררתי את בעל.
ארי, תעמוד, אכל מרק, נגעתי בכתפו.
הוא ישב על המיטה, מבולבל.
אויי, מרגיש לי עיף! אפשר לי מרק במיטה? אני לא מצליח להגיע למטבח.
קשה כך? טוב, אביא. אחר כך תמדוד שוב את החום
אכלתי מרק, מדדתי שוב עדיין 37.2. נתתי לו גלולות. הוא הסתובב אל הקיר ושכב לשינה עמוקה. אלוהים ששמרנו על השלווה.
בישראל, החופשה מחלה משולמת במלואה על ידי המעסיק, אבל לי, כמוכרת בקופה, קשה לקבל תשלום בזמן. המשפחה עם הלוואות, לא אפשרי שאתן לעצמי חולה.
התקשרתי לחמותי:
חנה, אורן חולה. אם יש צורך, תבדקי אותו בערב. בערב יש הרבה קונים, אינני מצליחה להגיע אליו בטלפון.
איך זה? באיזה מצב הוא? קראה חנה.
ישן. חום קטן. הכל בסדר, חורף רק מתחיל.
זה לא סתם חורף! אתה מביא איתך את כל הדברים מהקופה הביתה! כמה פעמים אני אומרת לך תחליף עבודה!
חנה, אני לא חולה! גם אתם אמרתם שאורן בילדות היה חזק. החורף הגיע, ואני לא מבינה למה
במקום להמשיך את השיחה, חתמתי על השיחה והפסקתי להאציל יותר. חנה אהבה להרחיב נושאים ולנסות לשכנע, ובשעה אחת היא תגיע. לא בעיה, היא תבקר, ובינתיים אני ממשיכה לעבוד.
חנה נכנסה עם קופסאות של תוספים לכל המשפחה, מדברת על כך שהן לא יזיקו. היא החליפה את חולצתו של אורן במכנסי חורף רטובים, וקראה:
תראה איך הוא שוכב במכנס רטוב, הוא רק יחלה יותר. איך לא שמרת על זה?
חנה, הוא נרדם, מה הייתי צריכה לעשות?
יצאתי לעבודה. כמה שעות אחרי, הרגשתי חולשה. כן, גם אני חולה, אבל אין מקום להראות זאת. בערב מדדתי חום גבוה יותר מזה של אורן. רציתי לשתף אותו, אבל הוא עסוק בעצמו.
משהו מרגיש לי קר, אם רק אבק תה עם תות והדבש, אולי יפחת. איך אתה מרגיש?
אני מרגיש רע, אבל צריך להמשיך, אמר אורן, מביט במראה ומדבר על הלשון הלבנה שלו.
לא ניתן לי להתלונן, אם אשאל את אמי היא תתקשר כל חצי שעה עם עצות, אם אשאל חמותי היא תקליל, ובעלה הוא על גלגלו. החלטתי לשמור על השקט, ליטול גלולות ולחזור לעבודה.
הכל שבוע של חולשה, אורן מרגיש רע יותר מכל, אפילו כשהמד חום מראה 37 בדיוק. חמותי באה עם תוספים ותהיות, ואני מרגישה שאין לי מקום במטבח.
אורן ישן בטלוויזיה, בטלפון, כשחזרתי הביתה למדתי חום, וביום הרביעי הכול היה תקין.
החולשה הייתה, אבל העברנו אותה. אורן נשאר במנוחה ממושכת, דרש מרק במיטה, מדד חום, ושתייה.
חמותי טענה שהוא חלה בילדותו, אבל הפעם זה הפעם הראשונה אחרי חמש שנים של נישואין, וזה היה לא נסבל.
הוא התגבר בקושי, תדיר מתלונן על חוסר בריאות.
השבוע הבא הוא יצא מהבית חופשי. שירלי נלקחה הביתה. מחר אורן חוזר לעבודה.
בישבתי במטבח עם כוס תה בערב, הוא סיפר:
בילדות היה לי קל יותר לשאת, ועכשיו זה כל כך קשה, את לא מבינה!
מה כאן מיוחד? למה אתה לא מסתכל על זה?
תראה במקומי! קלה לדבר כשאת בריאה.
אני גם הייתה בריאה! אני חוויתי את כל זה, אבל אתה פשוט לא שמעת.
הוא הביט בי בתסכול, חייך ברמה, כאילו נגלה אמת.
מתיחה, הא? טוב, נלך לישון!
הנה, אני נושפת נשיפה עמוקה, הוא לא שם לב בכלל.
זה מזכיר לי בדיחה על האישה שהולדת, היא לבד מבינה את מה שהגבר מרגיש כשחום שלו 37 מעלות.
היום היה מחרוזת של רגש, חום, משמרות וקום. ההחלטות פשוטות: לשתות תה, לקחת גלולה, ולא לשכוח שהחיים כאן בתל אביב הם לעיתים קרובות כמו מזג אוויר בלתי צפוי חם, קר, והולך ומשתנה.
