מה קורה כאן? תתקשרי לחברים, נזמין אותם לבוא לסדר את הבית מתנצחת אורית בקול חצוף. אני לא מתכוונת לנקות אחרי כולם. מספיק לי שכבר כל בוקר אני מכבסת מצעים אחרי החברים שלך. הם נשארים לילה אחרי לילה במקלט שלנו.
שמע, אמא התקשרה אומר לי שמעון בזמן ארוחת ערב. הם מתכננים לסוף השבוע לצאת לשבת עם המשפחה ולברביקיו.
טוב להם, למה לנו? עונה אני, כי באמת לא אוהבת את חמותי.
הם רוצים רק להגיע למקלט שלנו מנסה להסביר שמעון. אין להם בית קיץ משלהם, ובשבת יש לי משמרת במוסך. הוא מדבר כאילו זה ברור מאליו. אמרתי שלא נוכל לנסוע למקלט בסופי שבוע, אז אמא ביקשה מפתחות.
לא נשאר לי ברירה אלא להסכים, וזה אחרי זה התחלתי לצער על זה. כשבאותו סוף שבוע אנחנו עם שמעון נסענו למקלט, נדהמתי ממה שראיתי. המקום נראה אחרי טור סערה.
הפירות שנקטפו, הרצפה מלאה אבק, על הכיריים קערת מרק ישן עומדת לבדו. הווילון בחלון המטבח נפל. לא יכולתי להבין מה קרה. ההורים של שמעון הם כבר בגיל שישים.
הצגתי כל זה לשמעון:
מה קורה כאן? תזמין את החברים שיבואו לסדר קראתי בקול רועד. אין לי כוח לנקות אחרי כולם.
תכניסי למכונת הכביסה, תסירי ותתלי הציע הוא.
בפעם הבאה את תדאגי לזה! מה אתה חושב שהמקלט שלנו צריך להיראות? התקעתי.
אבל שמעון לא חייג לשום אחד. אני השתקתי, אחרי כמה ימים הגענו לפשרה. אנחנו נשואים רק שנתיים, נישאנו על אהבה, ועכשיו אני מתחילה לחשוב שהלך מהיר מדי. עדיין אין לנו ילדים.
היום-יום ממשיך כרגיל: עבודה, בית, עבודה, בית. בסופי שבוע יוצאים לטיול או נפגשים עם חברים בטבע. הכל השתנה ברגע שהאמא של אורית נישאה ונסעה לעיר אחרת. המקלט שלנו עבר אליי.
מאז המשפחה של שמעון פתאום התאהבה בי. כל אחד רוצה לבוא לבקר במקלט שלנו. כולנו יודעים שהברביקיו בטבע טעים יותר!
קרובי המשפחה הופיעו כאילו מהאוויר אחים דו-ושלישרים, דודיות, סבים וסבות, אפילו סבתו של שמעון. הם רצו את הנחל, השמש, והגריל. וגם חברים של שמעון.
כולם הגיעו עם לילות לינה. שמעון תמיד מדליק את הגריל. זה התחיל מציק לי, אבל לא רציתי לפגוע בקשרים עם המשפחה והחברים שלו. צריך היה לעשות משהו.
היום לפני סוף השבוע אני מחכה בקוצר רוח. כשאורית ושמעון נישאו, אמא של שמעון הייתה כבר מבוגרת. היא הולידה בן מאוחר, ויש לה גם בת, אחותו של שמעון, שהיא יותר ממנו בעשר שנים. החמות, שגדלה בכפר, מתנהגת כאילו הכל משותף.
החמות ואחותו של שמעון, מרים, לקחו למקלט כל דבר קרמים, שמפו, ספוגים ואפילו נעלי הבית שלי. ואז חמות קראה שוב וביקשה משמעון לתת להם מפתחות למקלט. הפעם מרים רצתה לקחת איתה את המנהלת שלה לחופשה וגריל.
וכמובן שלא שאלו אותי מה אני חושבת.
נכנענו למפתחות של אמא אמר שמעון. הוא זכר את תגובתי הקודמת, אבל לא רצה להעלות את הנושא.
הבנתי שאני חייבת לפעול, ושמעון מצא את עצמו בצד השני. אחרי מחשבות רבות חייגתי לאמא ופרקתי את הסיפור.
אחזור אליך היא השיבה בקצרה.
כעשרים דקות אחרי, חייגתי למישהי אחרת והודעתי שהאחות של שמעון תגיע עם בעלה ותשהה כמה זמן. אל תדאגי, דודה אלונה תדאג לך.
הייתה לי קפיצה של גבה דודה אלונה תמיד הזכירה לי חוויות קיץ משלה שבהן היה לי פחד. היא תמיד הייתה קפדנית.
הנה התקבלה שיחה בערב:
מה שלומך, נכדה? אני לא שמעה ממך הרבה. איך אתה מתמודדת עם המצב? שאלה אלונה בקול נעים.
שאלתי: אמרת לי שהמקלט שלי?
לא זוכרת, אבל כולם בטוחים שזה שלי. חייכה.
אל תדאגי, נעשה את זה טוב יותר.
ביום ראשון חמאתה החמות של שמעון בטלפון. מכרתם את המקלט? איפה הכסף? למה לא אמרתם לי משהו?
מתברר שבשבת הגיעו מרים עם המנהלת שלה, והחמות עם שמעון. על הדשא חמישה אנשים כבר צלו שיפודי גריל.
מי אתם? קראה בתדהמה חנה פבלובנה.
ואתם מי? שאלה בקול רם האמא של שמעון והגיעה אליהם. אני בעלת המקלט, לא מכירה אתכם, איך נכנסתם? איפה המפתחות?
החמות נבוכה, מרים ניסתה להסביר על הקשר המשפחתי והמתנה של המפתחות. חנה פבלובנה נראתה לא מרוצה והחלה להקפיד על דברים. במקביל מרים נאלצה לשתוק.
בסוף לקחו ממנה את המפתחות ובאדיבות ביקשו לצאת ולא לחזור. הבטיחו לבדוק מאיפה הגיעו המפתחות.
שמעתי מרחוק את החמות צועקת בטלפון: תן לי את הטלפון, אשתי! השמיע שעון שעקץ.
שמעון לא הבין דבר, ולא הצליח להגיב.
תן לה טלפון, יקירי העביר לי שמעון. המקלט שלך? הצידה החמות בקול מרשים.
לא שאלתם? ניסיתי לדבר בעדינות. האם החלטתם שהכל סביבכם, גם שלנו?
אתה מבין שמרים הביאה למקלט את המנהלת שלה? זה עלול לפגוע בקריירה שלה! אם יפטרו אותה, זה יהיה על כתפיך! קראה בחמתיות חנה פבלובנה.
ואני מה? דודה אלונה באה לבקר, לא שאלתם אותי! קנו לעצמכם מקום ואל תטעו! הוצאתי את דבריי בקול נוקב. אתם חיוים בלי המקלט הזה ועתה תמשיכו לחיות.
שמעון נבהל והחל להגיד שלא יחזור לשם יותר. זה היה הרגע הראשון שבו נלחמו על קו. שמעון נפגע, מרים איבדה את עבודתה.
אני לעולם לא אשכח את זה, אמר. המשפחה שלי אוהבת אותי, אבל את בגדת אותנו.
הבנתי שמרים פוטרה מסיבה אחרת, ופתאום לא הרגשתי חרטה כלפי כולם. הקשר עם שמעון נכנס למנהרה סגורה.
אמא, נראית לי שהגרשתי את שמעון, אמרתי.
תחליטי בעצמך, את כבר בוגרת. איפה תגורי? השכרתי דירה, לכי אצל אלונה.
תודה, באמת. נדהמתי. אולי אשכור דירה.
הגשתי תביעה לגירושים. מצאתי דירה קטנה והעברתי לשם, והמקלט? כבר לא חזרתי אליו.
תזכרו לעקוב אחרי עדכונים חדשים, תכתבו בתגובות ותתנו לייק.
