אל תדאג, יאיר! אל תתאכזב! לפחות הפכת את ערב השנה החדשה לחגיגה מדהימה!
הנה העיר המזכירה לי את הבית. יאיר יורד מהפלטפורמה, חוצה את הכיכר מול תחנת הרכבת, ופונה אל תחנת האוטובוס. הוא לא מודיע לאשתו, נעמה, שהוא יגיע היום.
המצב רוח של יאיר לא במיטבו, מכיוון שהייתה לו ויכוח בלתי נעים עם נעמה. האישה תטען שהוא חשלן, אנוכי, אדיש.
למה אדיש? בדיוק ברגע של ראש השנה הוא רצה לאחל לה שנה טובה, והיא כיבתה את הטלפון. הוא הרגיש מתבייש!
שלושה ימים הוא ניסה לחייג אליה, והיא לא הרימה. אז הוא גם הוא נמאס והפסק להתקשר.
ולא רק זאת היא לא מצאה זמן לברך את הוריו של יאיר ואת אחותו, ולא אפילו את יאיר עצמו. היום הוא מתכנן לעלות על המדרגה ולומר לה את כל זה.
ולא רק היא, גם היא נעמה חוברת על תקלות, ולכן היא חייבת לענות! איך אומרים? ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
יאיר נזף לה ומילא את דרכו חזרה לדירתו במצב של לוחם.
הדירה קיבלה אותו בדממה.
היי! מי כאן בחיים? נעמה, אני כאן! קרא בקול רם, אך לא קיבל תשובה.
הוא מביט במטבח אין שם נעמה, בחדר אחר ריק, בחדר נוסף גם ריק. פתאום ניכר לשונו שינוי: ליד הקיר איננו עריסת הילד, נעלמו האחוד, משטח ההחלפה והעגלה שהורים של נעמה קנו להם.
הוא רץ אל הארון: חצי המדף שבו תלויים בגדים של נעמה ריק לחלוטין.
היא השתגעה? זרקה אותי? חשב יאיר.
הוא מזין מספר של החמות, אך אין תשובה. אז מתקשר לחברת נעמה, קתי. גם היא שותקת. סוף סוף מצליח לתפוס את מיכאל, בעלה של קתי.
מיכאל, היי! תן לי את הקו של קתי, אני לא מצליח להגיע אליה אמר יאיר.
קתי עם הילד היא בעיירה, חגגו שם את השנה החדשה. באיזור יש בעיות קשר.
הגיעתי אתמול, היום יש לי משמרת, והם עדיין בחופשה השיב מיכאל. למה אתה מחפש את קתי?
חשבתי שאולי היא יודעת היכן נעמה שלי. הגעתי מההורים, והיא לא בבית. כל הדברים שרכשנו לילד נעלמו סיפר יאיר.
אז היא כמעט עומדת להיות אם, ואתה נושא אותה בחג? תמה מיכאל.
היא לא רצתה לנסוע, למרות שהקיבלו לה תאריך: 1011 בינואר. היה ניתן לחזור בזמן.
מזל טוב, שָׁרִיק, אתה רקדן חייך חברו.
למה? תוהה יאיר.
כי כנראה אתה אלמן עכשיו. טיפש! התקשר לבית חולים, היא בטח שם הציע מיכאל.
עשרה ימים לפני
אני לא מבין, יאיר, למה אתה צריך לשהות בבית בחג? נעמה לא רוצה לנסוע, אתה בא לבד. מועד הלידה כמעט בעוד שבועיים, תוכל לחזור בזמן. קראה קול האם בטלפון.
והכל המשפחה מתכנסת: דודה רות, דוד ישראל, נטע עם ויקטור, אולג עם פבל. גם אבא ומשפחת ויקה עם גל.
ויקה הזמינה לנו חדרים במלון בכפר, ממש ביער, ארבעה לילות מ30 בדצמבר עד 2 בינואר.
ב31 בחצות יתקיים בנק של אמנים במסעדה. שילמתי לך, תחזיר לי. תישאר אצלנו עד חג המולד, וב8 בינואר תחזור. תספיק לפני תאריך הלידה.
נעמה לא רצתה לנסוע:
יאיר, ייתכן שאקבל התקף בכל רגע. תדמיין: כולם חוגגים, ואני פתאום והמלון מחוץ לעיר האם אמבולנס יגיע בזמן?
לא, אני לא אוכל לנסוע לשום מקום.
האמא אומרת שהנשים היום מחשיבות חולי כאל תואר, והולדת ילד כגבורת. היא הביאה שלושה אלינו, ולא נחה בהריון.
כמובן, יאיר קיבל חלק מהאמת שלה. הוא דמיין כמה משעמם יהיה בבית בליל השנה החדשה: רק הוא ונעמה, שולחן צנוע, והאישה כבר הודיעה שלא תבשל משהו מיוחד. הוא הרגיש עצוב.
ובכל זאת, המשפחה תשתף במוזיקה, תרקוד ותצחוק במסעדה. במקביל, הוא יצא לבד.
במלון שביער היה באמת חג. חצי בלילה, אחרי שהשנה החדשה כבר נשמעה, יאיר יצא מהאולם למזדרק השער, כדי להתקשר לנעמה, אך היא לא ענתה.
טוב, אני מתאכזב, ובכל זאת היא האשמת בעצמה. יכלתי להיות שם איתה לחשב יאיר.
למחרת, אמו של יאיר נקטה במילים קשות כנגד חמותו:
נעמה אפילו לא התקשרה, לא ברכה אותנו עם אבא בחג. היא נראית ככה! אתה הורס את האישה שלך, בני.
היא לא מבינה מהי משפחה אמיתית. אנחנו כאן כולנו, והיא לבד. הן תחשוב על זה.
נעמה באותו לילה לא הייתה איתם. אם היא חשבה על מישהו, היה זה יאיר, ולא על חמותו או אבותיה.
הוריה של נעמה, כשגילו שהבת נותרה לבד בחג, קראו לה לבוא אליהם. לא היו מתכננים סעודה גדולה.
אחיה של נעמה גר בירושלים, עובד במפעל עם קו ייצור מתמשך, ואין לו חופשות ארוכות; אז ההורים רצו לחגוג יחד.
ב31 בחצות, היא והאם השכימו לשים את השולחן, ואז פתאום היא חשתה מכאוב.
קראו לאמבולנס. האם ראתה יחד עם נעמה, והאב בעקבותיהם ברכבו.
פעם אחת היא חגגה את השנה החדשה בבית חולים, והוריה בחדר הקבלה. נעמה הפכה לאם של בן
יאיר, בעקבות עצת החבר, חייג לבית החולים.
קול? היא יצאה אתמול? נשמע בקו המידע.
איך יצאה? לא האמין יאיר. כבר יש תינוק?
כן. הראשון בינואר, חצות.
מי לקח אותה מהבית חולים? שאל יאיר.
גבר צעיר, אנחנו לא רושמים זאת ברישום!
הוא הבין שרק ההורים של נעמה יכולים היה לקחת אותה, ולכן הם ושניל בחוץ.
הוא קנה זר של ורדים ויצא להוריהם.
הדלת נפתחה על ידי החם, בעלה של נעמה.
מדבר איתך? שאל החם.
שלום, באתי לראות את נעמה אמר יאיר.
למה? שאל אביה של נעמה.
בעצם, אני בעלה השיב החותן.
נעמה! קרא החם בקול רם. יש כאן גבר שטוען שהוא בעלך. רוצה לדבר איתו?
לא, תן אותו ללכת ענתה נעמה מעומק הדירה.
החם רימר:
היא לא רוצה. ביי, בחור צעיר! וסגר את הדלת.
יאיר עמד כמה דקות, חזר על השיחה, והפעם נפתחה הדלת על ידי החמות אישה גבוהה, חומה, קולם חזק. הוא קצת חשש ממנה.
לא הבנת משהו? שאלה.
תן לי לעבור, התחיל באומץ יאיר. יש לי זכות
הוא לא הספיק לסיים; היא שלפה ממנו את הזר והכה אותו כמה פעמים בזרוע שלו.
על איזו זכות אתה מדבר? עורך דין יספר לך! ואל תתקשר יותר, יש לי נכד שישן אמרה, קראה לו את הזר על הרגליים וסגרה את הדלת.
יאאיר חזר הביתה, מושט ידיו על פניו הוורדים יפים, אבל יש בהם קוצים.
בביתה הוא חייג לאמו:
תדעי, הם אפילו לא נתנו לי להיכנס למעון, ולא הראו לי את הילד.
אל תדאג, יאיר. נעמה תחזור עם תינוק על היד, איפה שהיא תלך? אתה לא צריך לשלם כסף. תן לה לאכול, היא תחזור. אל תתקשר ותשלח כסף.
נו, תן ההורים שלה לאכול, אם הם חכמים. שבוע-שבועיים יעברו והיא תחזור לביתה. אתה תישן, מחר לעבודה.
הוא עשה בדיוק כך: אכל כידיות קנויים וקפא לשינה.
הוא ישן בשלום, לא ידע שהיום הזה יהיה הלילה האחרון שבו הוא ישן בדירה.
בבוקר הבא, כשהוא הגיע מהעבודה, כל הציוד שלו, ארוז בקופסאות ושקיות שחורות, עמד במדרגות.
הוא חייג, הדלת נפתחה על ידי החמות, שלדירתה של נעמה ויאיר הייתה שני חדרים.
מה קורה, גבר יקר? אתה זוכר את כתובת הישכון, או שצריך להזכיר? אסוף את הציוד שלך. כולם ייפרו את מה שנשאר מחר.
הוא נאלץ לעבור לדיור סטודנטים.
הם נפרדו בבית המשפט. יאיר נמאס מהקומה הסטודנטים, רצה לשכור דירה, אך כשקיבל את המשכורת, ניכו ממנו מזונות של 5,000 ועוד 5,000 לשימור האישה לשעבר, והבין שאין כמעט כסף לחיות.
היה חסכן יותר! אתה צריך לחסוך לדירה, הציע מיכאל. אל תדאג, יאיר! אל תתאכזב! לפחות חגגת את השנה החדשה בגדול!
נעמה שלושה שנים גרה אצל הוריה, שהיו שם כדי לעזור עם הילד הקטן, ושכמו כן השכירות של הדירה.
כאשר היא חזרה לעבודה, הם חזרו עם הילד לביתם. אחרי שיפוצים, המקום כבר לא זכיר את יאיר ומשפחתו.
מה דעתך על מעשיו של יאיר? כתבו חשבותיכם בתגובות, ותנו לייק.
