אורלי, מה הקילוגרמים המיותרים האלו? האם זה לא בעיה? לא ויתרה אםאמא של דוד.
על פי דעתי אין לי מיותר, ובכל זאת הם מתאימים לבן זוגי העתידי. לא כולם חייבים להיות דקיקים וקלועים. קילתה אורלי, מביטה בחוכמה באלומה ובאמא של דוד. העלבון גרם לאלומה להתפרץ.
אמא! קנית לה תה לירידה במשקל? ואת זרעי ציה? למה שמת בחמאמה כל כך הרבה שמן לדייסה, זה רק קילוגרמים מיותרים! דוד, קנית שוב לחם שמרים? זה מזיק! צריך לשתות שלוש כוסות מים בבוקר, אחרת המשקל לא ירד איפה המים שלי?! כך חזרו על דוד מאז ילדותו.
אמא שלו והאחות הבכורה שלו חיו במצב של דאגה מתמדת למראה הגוף. האחות, בת שלושים ושמונה, מעולם לא התחתנה והייתה דומה לסוס רזה וקמוץ עם עיניים תמיד רעבות. האם, בחזון ישיר, הייתה כמו מחט סריגה מחודדת.
הדבר גרם לדוד לחפש כל הזמן סביבו אנשים מלאי שמחת חיים ותיאבון טוב. הוא חיכה ליום שבו אשתו העתידית תהיה שונה מהאמא והאחות שלו והוא מצא אותה.
שמה היה רונית. אפילו השם היה רך ונעים, כמו ריח של ביסקוט משובח. רונית לא הייתה שמנה, אך בגובה של מאה ושבעים סנטימטרים משקלה היה שמונים וחמש קילוגרם.
והקילוגרמים האלו קרנו בריאות ובשמחת חיים. חזה גבוה, מותן רזה, קימורים נשיים וכתמים על לחיים מתנפחים שחשק לגעת בהם. דוד נפל תחת ההתרגשות השוררת ברגע שראה אותה.
בפעם אחת בערב, קח דוד את האחות לבנק של הפועלים כדי להסדיר עניינים. היא לקחה טופס והתיישבה בכסא המתאים, בעוד הוא חזר על פני האולם בציפייה.
פתאום נודע לו צחוק כסוף משׁל רעם, רך אך מדבק, והפך את דוד לחייך משולף. הוא רצה לבדוק מי המפיצה צחוק זה, והלך בעקבות הצליל.
צחקה נערה עובדת במזף לקוחות זקנים, שחלקה משפט מצחיק עם אחד הלקוחות; היא צחקה שוב, ודוד לא יכול היה להסיט מבטו ממנה.
שיערה גולש בגלים, שפתיה קמטו קיסור, וגופה היה בטוח במראה היה ניתן להבחין בעין רפואה.
הוא נסע ברכב עם האחות, קיבל את שיחתה המשעממת, אך נשאר במחשבה שלא היה שם, אלא בבנק, עם אותה בחורה.
דוד, אתה מקשיב לי? שאלה האחות בחוסר סבלנות.
בוודאי, אלונה, אני מקשיב. ענה במתח, מנסה להבין על מה מדברת.
אז אני אומרת לו שאני לא אוכל בשר מטוגן, רק חזה עוף מבושל מתלוננת האחות על פאתה המחפשת אהבה. דוד קנה ראשו, נענע לשון כאילו אומר, «מה נשמע, בחור כזה»
למחרת, בקירוב למערב, רץ דוד אל הבנק. האובייקט של חלומו היה במקום, והוא נשף בנשימה קלה. לאחר שהבנק נסגר, שלף מהמכונית זר פרחי ורדים ופנה אל הנערה.
נערה, אינך צריכה בעל או חותן לאמא שלך? קרא בקול רגיש, מושיט לה את הורדים.
פניה של דוד נראו מבולבלות עד מצחיקות, והיא חייך בקול רעם וליקדה את הפרחים.
אלוהים איזו יופי! הריח של הורדים! היא הטביעה את פניה בין הפרחים, נושמת עמוק, והוא חזה את הרגע.
מאותו רגע הם הפכו ללא נפרדים. כך קורה בחיים שמפגש אחד משנה את הכול הוא של דוד עם רונית. הוא הציע לה אחרי חודש של היכרות והיא קיבלה ברוח טובה. נותר רק להכיר את ההורים.
הוריו של אורלי קיבלו אותו על שולחן ערוך במאכלים, עוגות, צחוק וחתולים. אםאמא של אורלי, יפיפייה משנת שלושים, נישקה אותו בשתי הלחיים, מה שהכניע אותו לחלוטין. אביה, שמח, ניגן על כף ידו, קיבל אותו כאדם ישן ולקח אותו למטבח.
התרחק מנשים, שלא ישגעו אותך. אבל אל תדאג, נטליה יעקב, אםאמא של אורלי, אשה שלווה אהבתי אותה שלושים שנה. אורלי שלנו היא יהלום אמיתי, שמור עליה, בן. אמר אביה, מביט בו ברצינות.
הם ישבו לשעת ארוחת ערב ארוכה, כולם באו על השולחן באהבה, צחקו בקול רם וסיפרו סיפורים מצחיקים מחייהם. לבסוף, איוון, אביו של רונית, ניגן בגיטרה והקהל שר בקול רם. דוד הרגיש בבית, כאילו הוא ידע אותם כל החיים.
שלושה ימים אחרי, הם נסעו לביקור אצל הוריו של דוד. בדרך עצרו בקונדיטוריה, ואורלי קנתה אקלרים בעבודת יד לנשים. בחמישית למחרת הגיעו למקום.
פתחה דלת הבית אםאמא של דוד, גליטה (גלילה) נתניה.
א ברוכים הבאים, אהובי היא הביטה בתדהמה ברונית, נחרטה בפתח, מחזיקה ידית הדלת.
אמא, גם אני אוהבת אותך. אולי נעבור פנימה? חייך דוד אל אמא, ואז נכנסו פנימה.
כמובן, בני. עברו, עברו והאת, בטח את רונית, נכון? היא ניסתה לעצור את הנשימה וגילתה את רונית מהמעלה עד למטה.
כן, אני אורלי! שמחה מאוד לפגוש אותך. היא חיבקה את ידיה של גליטה נתניה ונסעה פנימה, בעוד אםדוד נשארה עומדת במבוכה, מביטה בנערה.
אבא, אלונה, אם, זו אורלי, כלתי; שלחנו בקשה ואתם מקבלים חופה. אורלי, הנה משפחתי: האחות אלונה, אםגליטה, והאב מיכאל (מיכאל) הציג דוד את בתו לכל המשפחה.
החדשות על החופה היו הפתעה למשפחתו של דוד; הם נשאו מבט מאולף, מעט מופתעים. בחדר נרדף רק צלצול צלחות, השקט היה כבד.
כן! אורלי! מאוד שמחים בכם, ברוך הבא למשפחה. יש לכם בקבוק יין? אה, זה ממש מתאים! ויש כמה ממתקים, רק בשבילכם, בשביל הבנות. אמר דני, אביו של מיכאל, ופתאום השולחן נרגע.
לא, לא נצא קייקים בלילה. אתם, אורלי גליטה נתניה דחפה בחוסר רצון קופסת ממתקים אל הציד.
אתה לא אוכל, אנחנו נצא! תנו לי את הקופסה, נראה מה בתוכה. אני בטוחה שאורלי לא תביא בעיה. נכון, אורלי? קרא באלגנטיות אביו.
כולם התיישבו והתרגעו. על השולחן היה שוקולדה, חטיפים קלים ובקבוק שמפניה. פתחו את הבקבוק, הרימו כוסות, שתו, ואז חזר השקט המוגבר.
אמא, הכרתי את הוריו של אורלי. הם אנשים נהדרים, אתם תאהבו אותם. אמר דוד, מנסה לשבור את המתח. אורלי הסתכלה על הגביע, ואלונה לא התרשמה ממנה. האבא סיפר בדיחה, כולם צחקו והמתח נחלש קמעה.
אורלי, אל תדאגי, יש לי מומחית מצוינת. אני אתאם לך פגישה והיא תעזור בבעיה שלך. פתאום אמרה אםדוד.
בעיה? אין לי בעיה. קראה אורלי, מופתעת.
אז איך? אורלי, מה הקילוגרמים המיותרים האלו? האם זה לא בעיה? חזרה אםדוד, בלתי נכנעת.
לדעתי, אין לי מיותר, והקילוגרמים משפרים לבן זוגי. לא כולם חייבים להיות כמו קוץ או דקיק קטן. קילתה אורלי, מביטה באלונה ובאםדוד. אלונה התנגדה בהתפרצות.
אורלי, יש לך עשרים קילוגרם מיותרים! זה רע לבריאות. כשאתה ילדה, אפילו אינני יודעת מה יקרה לך הכריז אלונה.
כשאני אהיה אם, אהיה יותר יפה, והמאהב שלי והילד יהיו איתי. ואת, אלונה? האם את נשואה? בטוחה שלאישה רזה חייב להיות בעל יפה ולפחות זוג ילדים חייכה אורלי ולקחה נגיסה מהעוגייה.
אלונה גרמה ללחוש, רצתה להגיב, נשפה אוויר, אך מיכאל, האבא, ניגש וקישט את הכוסות, הכריז על טוסט.
לחיי הנשים במשפחה הזו, שונות, אך אהובות!
הם יצאו לחוץ כשעה וחצי, הביטו זה בזה, משאו יחד נשפו, ואז צחקו יחד ללא הסכמה.
היי לא ציפיתי שמשפחת החתן תראה אותי כך, עבה.
אורלי, את יפה ואת יודעת זאת! סלחי לאמא ולאחותך, אין לנו שליטה על קרובי משפחה.
החתונה נקבעה ל25 באוגוסט. באותו יום, קרובים וחברים התכנסו לרישום נישואין, ולאחר הטקס כולם הגיעו למסעדה.
הכלה זרחבה בשמלה יוקרתית, שהדגישה את מבנה הגוף האישה המרהיב. החתן לא יכל להסיר את מבטו ממנה. אםהכלה, נטליה יעקב, לא ויתרה על היופי והאלגנטיות של בתה.
המוזיקה נחתה והזוג ריקד בריקוד החתונה הראשון, הם הסתובבו בחיוך, והקהל נדהם.
אוי אולי כדאי שהכלה תרד קילוגרם. היא בגד ענק, והשמלה לא מתאימה נשמע קולו המרוגז של אםדוד.
כמו שגזירה אומרת, המילה לא תעוף כמו ציפור ללא רשת. נטליה יעקב ניסתה להחזיר את הדיבור, אבל היה מאוחר מדי, היא נשמעה.
בין היתר, גברים רבים לא מתחילים בחיפוש אחר עצמות; הם מעדיפים נשים בריאות. בנך, לדעתי, הוא חלק מהקהל הזה. אתם, בנות, צריכות לומר יותר בעדינות, אני גם נשית, אבל רגישת.
הנשים הציצו אחת בשנייה בעיניים; נטליה הייתה מפוחדת, והאםדוד נרגזת. האבא של רונית, איוון, ניגן בקלות ופתר את המצב.
היי, בנות! נראה שאתם כבר חברות. אבל אני נאלץ לגנוב את אשתי, גליטה נתניה! נטליה, אני מזמין אותך לריקוד. הצעירים ריקדו, עכשיו תורנו.
הוא אחז באשתו, פנה אליה, והם סובבו וולס במוזיקה רועמת, הפנים סביבם היו מלאות שמחה. כך השתולל החג, כמו במנגינה מוכרת.
וכך, בחיוך, נותר רק לקוות שהזוג החדש יחיה באושר, יפרנסה ברכה ויבנה בית שמח
זה מה שחשוב באמת, נכון?
