תמתיני, אמר הוא. ירדתי מהרכבת ברגע, חזרתי למגרש והחפצים שלי נעלמו. מבטיי אל החלון, ראיתי גבר הולך עם התיק שלי. קפצתי אחריו, והוא נעלם ברגע.
ולמה לא חזרתם למרכב לפני שהבנתם? שאלתי, תמר.
אתה מבין, בזמן שחיפשתי את אותו בןאדם, הרכבת שלי כבר עזבה
תמר, עייפה אחרי עבודה, חזרה הביתה מהחנות הקטנה למכירת פרחים במרכז תל אביב. לפני החג היה עומס קונים תמידי.
היה קר מאוד, שלג נפל על שדרות ירושלים. תמר הלכה במדרכה, עטופה במעיל פוך חמים.
היום לא הצליחה אפילו לשבת. היא הלכה וחלמה על הרגע שבו תגיע הביתה ותשן.
במהלך ההליכה, שוכחת במחשבותיה, קרוב אליה עבר גבר זר. תמר עצרה והביטה בו.
עומד לידה גבר בגיל ארבעים, לבוש בצורה מוזרה. תמר קיבלה צעד הצידה כדי לעבור אותו.
סליחה, אפשר לעזור לי? פתאום פנה אליה הגבר.
היא הקפיאה במבט מופתע.
אני הוא הניד את ראשו, עצר עיניו לרגע. נסעתי ברכבת לבת שלי, ואז זה קרה
הוא עצר לרגע ובחן את תמר בעצב. היא ניסתה לעבור אותו שוב.
תמתיני, אמר הוא. ירדתי ברגע בתחנתכם, חזרתי למרכב והחפצים שלי נעלמו. מבט אל החלון, ראה גבר עם התיק שלי, קפצתי אחריו, והוא נעלם
ולמה לא חזרתם למרכב קודם? שאלתי.
בזמן שחיפשתי אותו, הרכבת שלי כבר עזבה
אז היית צריך לפנות איפהשהו, אמרתי, מתחילה להתגמש.
פניתי לכל מקום. אמרו לחכות. הרכבת הבאה תבוא בעוד כמה שעות, ולא רציתי לחכות בתחנה. בתיק שלי הכל בגדים, מסמכים, כסף צריך היה להתקלח, להתחמם אתן לך כל מה שבבקשה.
טוב, ואני אתן לך מפתחות לדירה? חימצה תמר.
ואתה בא? כולם מתרחקים ממני. אלוהים, למה אף אחד לא מאמין לי? הוא הרים את ראשו ועזב מבט עצוב לשמיים, תמר הרגישה חרטה עליו.
היא הסתכלה עליו בחרדה.
לבושו היה משונה אולי באמת החפצים בתיק נכונים אך הוא מדבר ומתנהג בדרך רגילה.
טוב, בואי הביתה, אחרת תחמיץ חום. אני אמצא משהו עם הבגדים.
תודה, אתה ממש טוב. אף אחד אחר לא הקשיב לי הוא הלך אחרי תמר.
היא נכנסה לדירתה וישבה על כסא קטן במורד המסדרון. היא רצתה רק לישון.
לך למקלחת הנהנה תמר, מציינת את הדלת בצד המסדרון. אני אחפש בגדים בשבילך. איך קוראים לך, כבר מזמן?
מאיר הוא מצא מתג וסגר את הדלת של המקלחת.
קול זרימת המים נשמע מבפנים.
תמר נאנחה, החלום של מנוחה נרקם מחדש.
האח ממקומו בעיר קיים, אבל כמה בגדים שלו נשארו.
אין בעיה, לא יהיה חסר.
היא אספה את מה שצריך ונגעה בדלת, קידקה. כשמימי המקלחת הפסקו, תמר אמרה שהבגדים הונחו על מדף הקורדרה.
היא חיממה מרק במיקרוגל, ישבה על הכיסא והרהרה. אם אימא תבוא עכשיו, תבין את המצב לא נכון. מה אם תמר מחממת אוכל ובמקביל הוא מתרחץ במקלחת?
אלוהים, תן למאמא משהו שיתעכב בחנות או אצל חברה היא חיבלה לעצמה.
אך אלוהים היה עסוק בעניינים חשובים יותר ולא שמע.
הדלת ננעלה.
תמר, כבר בבית? קראה אמא, ותמר הוציאה ראשה מהמטבח. אה, חשבתי שאתה במקלחת וקוראת לך. מי אז שם מתרחץ? אימא קירצה במבט חודר.
אמא, אל תצעקי. הגבר מהרכבת נחת. הוא יסתדר וייצא ניסתה תמר להסביר בנימוחות.
הוא קיבל ממך לבוש לאלקסיי? מה קרה?
אמרתי לו שהרכבת נחתה. החפצים שלו נעלמו.
אלוהים. אתה הבאת אותו הביתה? אתה בכלל לא מכיר אותו? למה לא חשבת? הייתי צריכה לחזור הביתה בזמן. אולי צריך להתקשר למישהו? אימא נרגשה.
אמא, אל תדברי שטויות. הוא היה בכל מקום. חיכינו ברכבת זמן רב. הוא יתקלח ויעזוב חזרה תמר בקול שקט יותר.
הקול של המקלחת נחלש. הדלת נפתחה ונסגרה שוב.
קיבלתי את הבגדים חשבה תמר.
אמא ישבה מול הכניסה והמתינה.
בקרוב נכנס מאיר, ניסה לברך בחוסר נוחות ובאשם. תמר הבינה שהוא שמע את השיחה שלהם.
אז תגיד, איך קורה שמישהו בריא וחזק חווה את זה? שאלה אימא מביטה בעיניים.
מצטער על ההפרעה. נסעתי לבתא לחתונה בקבוצת הרכבות, ועכשיו אין לי טלפון, מסמכים, כסף הרים ידיו.
איך הגעת אלינו? אנחנו לא קרובים לתחנה שאלה אימא.
אמא! תן לגבר לאכול. למה אתה שואל את כל השאלות? תמר חימצה. שבו לשולחן, מאיר, חיממתי לך מרק.
תמר, כשהייתי ילדה, אספתי חתולים וכלבים ברחוב, ועכשיו אני מחזיר גברים הביתה היא שזפה מקום לשולחן.
תורידו, מאיר. אבל היזהרו, אם תעלה על נס של אימי, לא תצאו משם קולה של תמר נושא סרקזם.
כי את יושבת שעות ברצפה בעבודה. אין לך חיי זוגיות. בגיל שלושים, הגיע הזמן להתחתן. איך אני לא אהיה מודאגת אם אינך מתאים לי? קראה אימא.
תפסיקי. מאיר יחשוב שאנחנו מתכננים לחיות איתו שטפה היא בחיוך.
אל תדאגי הרגיעה תמר את מאיר.
אה, ברחובות אימא הניפה יד והלכה לחדר.
היא רצינית מאיר השאיר את הצלחת.
היא גדלה אותנו לבד עם האח. רק דואגת שאהיה לבד עם הילד בידי, בדיוק כמוה.
מובן. איפה את עובדת?
בחנות הפרחים. איך תצלח בלי דרכון, בלי כסף? תמר קיבלה עצב.
הבטיחו לעזור. אפשר לקבל טלפון? אחזיר לבתא שנשארה מחוץ לחתונה. וכמובן לחבר
כבר בא, הלכה תמר לחדר.
אמא, מה את עושה? קראה אימא, מלקקת תכשיטי זהב ושרשרת מדף.
שקט, נזרה אימא. ואם הוא לא יודע מי? אתן את זה לדודה מרים והיא יצאה למרפסת.
תמר לא ניסתה לעצור אותה. לשווא. היא תעשה את דרכה.
תמר שמה על השולחן לפני מאיר טלפון, היא נעמדה ליד החלון.
מאיר חייג לשבתו, והבעה על פניו רמזה שהבת שלו מתוסכלת מהיעדרו בחתונה.
לאחר מכן הוא חייג למישהו וביקש את כתובת הבית.
טוב, הנה, הנהג יגיע בקרוב. לא היה צריך לנסוע בכלל. אשתו לא רצתה להכיר אותי עם בעלה החדש. כך שהבת הזמינה אותי. איזה בזבוז
מי אתה, אם הנהג יגיע? נדהמה תמר.
מאיר התחיל לרצות אותה. בבגד של אחיו הוא נראה מכובד, אף על פי שהיה קטן.
יש לנו חברה קטנה של תיקון ציוד טכנולוגי. עסק משותף קטן. החבר אמר שאין לי לנסוע ברכב, הוא לא מכיר את ירושלים, ובחתונה זה לא מתאים.
אז נסע ברכבת, היה יותר טוב במטוס. אל תדאגי, תחכי כמה שעות ואני אצא הוא משכנע את עצמו או תמר.
תמר חשבה שלאמא יש צדק. אם היא תחזור הביתה מהעבודה, ימתין לה גבר, מחכים הילדים. החיים היו מלאי משמעות. היא קרובה לגיל שלושים, עדיין גרה עם אמא ולא רואה עתיד.
היה לו, בטח, לאדם בשם ליאון. היא נתקעה באהבה, לחתונה. פעם היא באה לביתו מהעבודה, והוא היה עם חברה איבדה גם את החתן וגם את החברה.
את טובה. בטוח הכל ילך טוב אמר פתאום מאיר, משלים את מחשבותיה.
ואת? למה אתה לבד? כל כך הרבה סביבך. אפילו עסק קיים.
אה, הבנתי שהגעתי לבד לחתונה. אתה חכם. לא הלכתי טוב. התגרשתי מהאישה שלי. אין לי כאלה נשים מתחשבות כמו שאת. היוםיום של נשים מודרניות זה לחשוב לפני כל דבר, וגברים עושים את אותו הדבר. את עייפה אחרי עבודה, ואני לא נתתי לך מנוחה. סליחה שהפרעתי.
הם דיברו עוד זמן. בחוץ חשכה, ואז הטלפון צלצל.
זה אני. סאשא, כנראה הגיע מאיר התנצל והשתמש בטלפון של תמר.
עכשיו הוא יבוא ולא אראה אותו שוב. היוםיום המשעמם יחזור היא חשבה.
הנה, המכונית חונה למטה. תודה ענקית מאיר שים את הטלפון על השולחן וקם.
רשמתי את המספר שלי. כדי שלא תחפשו, רשמתי את עצמי כמאיר הרכבת. כנראה שלא תתקשרו אליי הביט בו במבט סקרן תמר.
ואם תצטרכו עזרה, תמיד אפשר להסתמך עליי. תודה ענקית. אחזיר את הבגדים, אל תדאגי. תסלחי לי מול אמא שלך, היא כנראה חשבה שאני מישהו רע מאיר הביט בעיניים עצובות ותמר כמעט דמעה.
אדם זר, אבל היא לא רצתה שייצא. אבל מי היא, ומי הוא? תמר חייכה.
אל תיפול שוב במצבים כאלה.
לא. מעתה אסע רק במכוניות או בטוסים. בלי רכבות חייך מאיר.
תמר צפתה, כשהשקיעה החורפית הרגישה את מאיר יוצא ממדרגות הבניין, עומד על הרכב, פונה לחלון ומנפח יד.
זהו, מחר אפילו לא יזכור אותי
שחררת? שאלה האמא כשחזרה.
אז למה את כועסת שהבאתי אותו הביתה, ושואלת למה שחררתי? תמר ניסה לא לחשוף את עצבנותה.
הוא בחור טוב, זה ברור.
למה את מסתירה תכשיטים?
כי אני לא חכמה נאנחה אימא.
שלוש שבועות עברו. לפני ראש השנה תמר הרגישה שמאיר חלם עליה.
היום של שלושים לדצמבר היא עבדת בחנות. הבעלים התנצל הרבה והבטיח לעזור באופן אישי, כי היו הרבה קונים.
תמר הביטה מהחלון ופתאום ראתה ליד החנות Санта קלאוז אמיתי.
הוא קרא בקול רם להולכי הרגל, חילק סוכריות והלך ישר לחנות.
הדלת נפתחה והיא ראתה אותו. במעיל אדום עם קאפ, זקן לבן ותרמיל גדול על הכתף.
הוא שיחק עם הבעלים וקולו נשמע לתמר מוכר.
ידעתי שאתה עובד כאן, לכן החלטתי לבוא ולהפתיע, לשמח אותך. הצלחת? מאיר חייך אל תמר בתקווה.
הצלחת, צחקה תמר.
נראה שאצטרך לעבוד היום לבד, הבעלים התנשא בקול רם. לך, תמר, לבית עם סנטה. אני מתנהל כאן לבד. תיהני מהחיים.
תמר לא היססה.
חודש מאוחר יותר היא פוטרה ועפה לחיפה, למאיר
האם שמחה.
הבת שלי מצאה עבודה, עכשיו אפשר להירגע, והילדים יגדלו. מי יעזור אם לא סבתא?
החיים הקשים נקראים גורל, והשמחות מזל.
הן באות יחד, אינן נפרדות.
שיהיה לכם יום טוב, ואל תשכחו להגיב!
