חכו רגע, אמר הוא. יצאתי לרגע בתחנת הרכבת בתלאביב, וכשחזרתי לרכבת לא היה לי תיק. הסתכלתי מהחלון, והנה גבר חזר עם תיק שלי. קפצתי אחריו, והוא נעלם לפני שהייתי מצליחה לתפוס אותו
ולמה לא חזרת לרכב והייתה מתמודדת עם זה כאן, שאלה תזופיה כהן. אתם מבינים, בזמן שחיפשתי אותו, הרכבת שלי כבר עזבה
תזופיה חזרה הביתה אחרי משמרת ארוכה בחנות הפרחים הקטנה שבמרכז ירושלים. לפני השנה החדשה הלקוחות רצו כמו פרפרים סביב האור של הפרחים, ולפני שהזמן היה מספיק אף אחד לא הצליח לשבת אפילו לרגע. חוץ מהקור הקפוא, היא הלכה במעיל צמר חם וקבוע.
במהלך היום היא חלמה רק על השעתיים שבהן תוכל לשכב במיטה ולחלום על נוף של גן נחל חורף. היא לא שם לב שזוהר, גבר באמצע שנות הארבעים, ניגן בחליפה משוכנת וצועד לכיוונה.
סליחה, תוכל לעזור לי? פתאום פנה אליה הזר.
היא נעמדה פתוחה בפלא.
אני הוא גרר ראשו ופתח עיניים לרגע. נסעתי ברכבת כדי לפגוש את בתי, ואז קרה משהו
הוא נעצר לרגע והביט בעיניה של תזופיה, שהייתה מנסה לעבור סביבו.
תחכי, אמר הוא. יצאתי לרגע בתחנת הרכבת בתלאביב, וכשחזרתי לרכבת התיק שלי נעלם. חשבתי שהגבר שעבר עם התיק הוא המגניב, קפצתי אחריו, אבל הוא נעלם לפני שהייתי יכולה לתפוס אותו
ולמה לא חזרת לרכב ואז תטפל בבעיה? שאלה תזופיה.
אתם מבינים, בזמן שחיפשתי אותו, הרכבת שלי כבר עזבה
אז היית צריך לפנות למישהו, היא החליטה להתקשות.
פניתי לכל מקום. אמרו לי לחכות, אבל הרכבת הבאה תצא רק בעוד כמה שעות. חיכתי במרכבה ולא רציתי לחכות עוד. בתיק שלי היה הכל בגדים, מסמכים, כסף (200). רק רציתי להתקלח ולהתפנק קצת אני אחזיר הכול, הוא הביט בה מבקשי עזרה.
טוב, ויש לך מפתחות לדירה? חייכה תזופיה בחוסר סבלנות.
ולא תצפו מכל אחד. כולם בורחים ממני. ה׳, למה אף אחד לא מאמין לי? הוא הרים ראשו והסתכל לשמיים, ותזופיה הרגישה חרטה על פניו.
היא חקרה אותו במבט קפדן: לבושו היה מצחיק, אבל אולי באמת האיברים בתיק היו שם. הוא דיבר בנימוס ובאופן רגוע.
טוב, בוא נלך לדירה שלי, אחרת תקרר אותי. אני אמצא לך משהו לבגדים.
תודה. אתה ממש אדיב. אחרים אפילו לא שמעו לי, הוא הלך אחריה.
היא נכנסה לדירה וישבה על כיסא קטן במדרגות. היא הייתה עייפה וחשקה במנוחה.
תיכנס למקלחת, חייכה היא והצביעה לעבר דלת הצמודה. ואני אחפש לך בגדים. איך קוראים לך, אם אפשר לדעת?
מיכה לוי, הוא מצא מתג והזיז את עצמו למקלחת.
כמה דקות אחרי כן נשמע קול של מים מתרסק.
תזופיה נאנחה. היא הייתה בטוחה שהמנוחה תבוא קרוב.
אחי גר בירושלים, אבל כמה מהבגדים נותרו שם, היא עלתה בחשיבה. אין בעיה, לא ייגמר.
היא אספה את מה שנדרש וקראה בדלת. כשהמים הפסקו, היא הודיעה שהבגדים הונחו על שידה במדרגות.
היא חיממה מרק במיקרוגל, ישבה על הכיסא והחלה לחשוב. אם אימא תבוא עכשיו, היא בטח תבין את המצב לא נכון. אולי היא תחשוב שהאישה מתרחצת במקלחת, והשולחן מתחמם במטבח.
ה׳, שתשאיר את אמא שלי באיזשהו חנות או אצל חברה, היא התפללה במחשבה.
אבל ה׳ היה עסוק במטלה אחרת ולא שמע. בפתח הדלת נחתק מנעול.
תמר, את כבר בבית? קראה אמא, ותזופיה פקחה מהמטבח. אה, חשבתי שאת במקלחת ומזמינה אותך. אז מי מתרחץ שם? היא המשיכה להביט בתזופיה.
אמא, אל תצעקי. הגבר מאחר מהרכבת, הוא מתארגן וייאזוב, היא ניסתה להסביר ברכות.
זה אתה הכנת לו את הבגדים? מה קרה? שאלתה אמא.
אמרתי שהרכבת עזבה, והדברים שלו נעלמו. השיבה תזופיה.
ה׳. ואתה הבאת אותו הביתה? אתה בכלל לא מכיר אותו? המשיכה האמא בתסכול. בוא נתקשר למישהו?
אמא, אל תדברי שטויות. הוא היה בכל מקום. המתן כמה שעות ברכבת. הוא מתקלח וינחה, השיבה תזופיה ברוגע.
הקול של המים במקלחת נעלם. הדלת נפתחה ונפתחה שוב.
קחתי את הבגדים, חשבה תזופיה.
האם ישב פונה אל הפתח והמתין.
לאחר זמן קצר, מיכה נכנס למטבח, התבייש במקצת והביע אשמה. תזופיה הבינה שהוא שמע את השיחה.
תספר לי, איך קרה שגרו כזה בריא? שאלתה האמא בחשש.
סליחה על ההפרעה. נסעתי לבת שלי לחתונה בירושלים. אין לי טלפון, אין לי מסמכים, ואין לי כסף, הוא התניע ידיו.
איך זה קרה? איך תפסנו אותך כאן? אנחנו לא קרובים לתחנת הרכבת, חקרה האמא.
אמא! תני לי לאכול. למה אתה מתעקשת על השאלות? התקוממה תזופיה. שבו לשולחן, מיכה, חיממתי לך מרק.
תזופיה, כשהייתי קטנה, אספתי חתולים וגוריות ברחוב, ועכשיו אני לוקחת גברים הביתה היא התנענע ופתחה מקום לשולחן.
תאכל, מיכה. רק תזהר, אם תעשה רושם על אימי, אתה לא תצא משם, קולה של תזופיה נושא בו קריצה ברורה.
אתה עובד שעות ארוכות, אין לך חיים פרטיים. את כמעט שלושים, הגיע זמן להתחתן. איך אני לא אדאג, אם את לא מתכננת? חייך מיכה.
אמא, די. מיכה יחשוב שאנחנו מחפשים לו מזלגות, היא קילתה בחיוך.
אל תדאגי, נגעה תזופיה במיקה.
אה, אתם, האמא נגדה את היד והלכה לחדר.
האם האמא שלך רצינית? מיכה חיבר את הכוס.
היא חינכה אותי עם אחי לבד, דואגת שאהיה לבד עם תינוקת ביד, הוא הסביר.
ברור. איפה את עובדת?
בחנות לפרחים. איך קבלתי כרטיס בלי passport וכסף? חימצה תזופיה.
הבטיחו לי לעזור. אפשר טלפון? אז אוכל להתקשר לבתי שאי אפשר להגיע לחתונה. וגם לחבר
חכה, תזופיה הלכה לחדר.
מה את עושה, אמא? קרענה האמא, והוציאה קופסה של תכשיטי זהב ותליונים.
שקטי, נזעקה האמא. אם הוא לא יודע מי, אסביא את זה לדודה מרים.
תזופיה לא ניסה לעצור אותה. אין טעם.
היא הניחה מיקה על השולחן, ועמדה ליד החלון.
מיכה התקשר לבתו, ובפניו תזופיה ראתה שדתה לא שמחה שבעלה לא יגיע לחתונה. אחרי כן הוא חייג מספר לא ידוע וביקש את כתובת הבית.
טוב, בקרוב יגיע הנהג שלי. לא היה צריך לנסוע בכלל. אשתי לא רצתה שאכיר את בעלה החדש, אז הבת הזמינה אותי. בלא היגוי זה היה לבזבז זמן, הוא נראה מדוכדך.
מי אתה אם הנהג יבוא? התפלאה תזופיה.
מיכה מתחיל לאהוד אותה. לבושו של אחיו היה מרשים, למרות שהיה קטן לו.
יש לנו חברה קטנה לתיקוני מכשירי חשמל. החבר אמר לי לא לנסוע, כי ירושלים איננה ידועה לי, ובחתונה זה לא מתאים.
עזב ברכבת, היה טוב יותר במטוס. אל תדאגי, תמתיני כמה שעות ואני אצא, הוא משכנע את עצמו ואת תזופיה.
תזופיה חשבה שהאמא צודקת. אם היא הייתה חוזרת הביתה אחרי העבודה, היה לה מישהו שמחכה לה, ילדים, משמעות לחיים. היא כמעט שלושים וגרה עם האמא. אין לה שום תקווה.
היתה לה אהבה בשם לאוניד, קיבלה הצעה לחתונה, אך בפעם הקודמת כשחזרו מהעבודה הוא היה עם חברה היא איבדה את החתן והחברה.
אתה טוב. בטוח שהכול יסתדר, קרא מיכה פתאום, כשהפסיק לחשוב.
ואתה? למה אתה לבדו? יש לך עסק? היא חייכה.
אה, הבנתי שהייתי לבד בנסיעה לחתונה. גם אתה חכם. לא הסתיים כמו שרציתי. נפרדתי מהאישה. זה לא קורה לבנות טובות כמוך. אנשים מודרניים זהירים, גברים גם. אחרי יום עבודה ארוך, לא נתתי לך מנוחה. סליחה.
הם המשיכו לשוחח עד שהשמש שקעה, ואז טלפון מצלצל.
זה אני. סאשו כנראה מגיע, מיכה התנצל וקיבל את הטלפון של תזופיה.
הוא יגיע, ולא אשב יותר עליו. ויום נוסף של שגרה משעממת, היא חשבה.
הנה רכב בחוץ. תודה ענקית, מיכה שם את הטלפון על השולחן וקומם.
רשמתי את המספר שלי. כדי שלא תחפשו, קראתי לעצמי מיכה מהרכבת. אני מנחש שלא תתקשר לי, הוא חייך במבט מרמז.
ואם תזדקק לעזרה, תמיד תוכל לסמוך עלי. שוב תודה, אשיב את הבגדים, אל תדאגי. תזמיני לי סליחה לאמא שלך, היא כנראה חושבת שאני מישהו רע, מיכה הביט בעיניו העגולות ותזופיה כמעט בכתה.
אישה זרה, אך היא לא רצתה שהוא יעזוב. מי היא? מי הוא? תזופיה חייכה.
אל תתקע שוב במצבים כאלה.
לא, מעתה אלך רק במכונית או בטיסות. שום רכבת, מיכה חייך.
תזופיה צפתה איך במחשך של חורף קר, מיכה יוצא מהבית, עומד מול הרכב, מפנה את היד מהחלון.
זהו, מחר לא יזכור אפילו אותי
משאתה? שאלה האמא כששבה.
אז את מתווכת שכנסת אותו הביתה, שואלת למה משאתה? תזופיה ניסתה לא להראות כמה היא מתוסכלת.
הוא אדם טוב, ברור. אמרה האמא.
למה הסתתרת עם התכשיטים? שאלה האמא.
כי אני טיפשה נאנחה האמא.
שלוש שבועות עברו. לקראת השנה החדשה, תזופיה הרגישה שמיכה של מיכה חולם עליה.
היא עבדה ב31 בדצמבר. הבעלים התנצל וגרם לה לעזור בעצמו, כי היו הרבה קונים.
תזופיה פקחה מהחלון ופתאום ראתה למרגלות חנות סנטה קלאוס אמיתי. הוא צועק למעבריים, מחלק ממתקים ומתקדם ישירות לחנות.
הדלת נפתחה והיא ראתה אותו. הוא לבוש במעיל אדום, כובע עם שפם לבן ושקית ענק על הכתף.
הוא דיבר עם הבעלים וקולו נשמע לתזופיה מוכר.
לבסוף סנטה הגיע אליה.
ידעתי שאת עובדת, רציתי להרים לך את המורל, הצלחה? מיכה בחיוך מבטיח.
הצלחה, צחקה תזופיה.
נראה לי שאצטרך לעבוד היום לבד, הבעלים נאנח בקול רם. לך הביתה עם סנטה, אני אטפל כאן בעצמי. תהני מהחג.
תזופיה לא צריכה משא ומתן.
חודש אחרי כך היא פוטרה והצטרפה למשרד בחיפה, ליד מיכה
האם היה שמח.
הבת נשאה, עכשיו אפשר להירגע. וילדים יגיעו. מי יעזור? סבתא!
הקושי נקרא גורל, וההצלחה מזל מקרי. שני הדברים בדרך כלל הולכים יחד.
אם אהבתם, לחצו לייק והשאירו תגובה!
