את כבר לא בתי,שושנה.מי זה ואיך הוא הגיע אלינו?מתפרסת לי בּבוש עלייך. תעברי לבית של סבתי ותהיי כמו מבוגרת קחי אחריות על מעשייך.
שׁוֹשָן, שמעת?הבאים אלינו באשכולות מבצעים לעזרת הקהילה.רוצה לצאת בערב למועדון?הודתה מרים, מתפזרת על הכיסא.
מִרְיָם, מה זה אומר?ומה עם איתן?אֶלִי אקח אותו איתי? קראה שׁוֹשָן בחיוך.
ואם אבקש את הדודה לאה? שאלת במידה.
שׁוֹשָן הניפה את ידה בחוסר בטחון.
את יודעת מה?היא עדיין לא יכולה לי סלח על הולדתו של הילד.הייתה רוצה לקבוע אותי לאורן, ואני חזרתי מהקולג’ עם בטן מלאה.כל השנה היא כעסה עלי, רק בחודשים האחרונים פתחה לדבר.אז לך עם מישהו, אולי תמצאי מזל.
מרים נאנחה.
טוב, אלך עם תמר.מחר אספר לך הכל.
שׁוֹשָן הכנסת את בנָה לשנת לילה, ויצאה למרפסת. מוזיקה של מועדון ריקוד נשמעה מרחוק, והיא עטפה את עצמה במגבת צמר כבד והדמיינה את ההמונים רוקדים, מבריקים באור הָלֵל. מרים, בטח, לבשה שוב את השמלה הצבעונית שלה היא נראתה כמו זחל טיגריס באור זרוע. שׁוֹשָן חייכה בחשאי, חשה כמו זחל טורף, ואז הלכה לישון.
בבוקר מוקדם רצה מרים פנימה, ובוזמן אמא של שׁוֹשָן, דינה, הגיעה לביקור בלתי מתוכנן. שׁוֹשָן הציבה אצבע על שפתיה, אך לא יכלה לעצור את מרים.
חבל שלא היית כאן אתמול, היה שם כמה בחורים, אפילו אחד שמלווה אותי קריאשם הואוּא. שׁוחח וקליל. היום אני הולכת לדייט, פזזה מרים בלי הפסקה.
אמא של שׁוֹשָן שאלה בזעזוע:
האם הוא כבר נשוי?
מרי השיבה בכתף:
לא יודעת, לא הסתכלתי בדרכון. אם כן, לפחות יש לי סיפור.
היי, בחורות, מה קורה?אורן הוא לא בחור רגיל.אני כבר פספסתי את האושר שלי, אבל את, מרים, עדיין יכולה לסובב לו את הראש, חייכה הדודה לאה, מתלהבת מהרעיונות.
הדודה לאה, מה את אומרת?למי הוא נדרש?והאמא שלו?אל תברכי אותנו במזל הזה! קראה מרים בקול רם.
היא פנתה לשׁוֹשָן:
היה שם בחור שמאוד משגע. כל הבנות נחשו עליו. הוא עמד עם החברים ועזב לבד, אפילו לא הזמין אף אחת לרקוד.
פתאום, הדודה לאה אמרה בחשיבה:
שׁוֹשָן, אולי גם את תלכי למועדון.ואני אשב עם איתן.אולי תפגשי מישהו רציני, מהימן.איתן צריך אבא, רק לא מבוגרים שכבר נישאו הם מריחים שחור על בחורה לבד.הבנת?
שׁוֹשָן, שלא האמינה למזל, הנידה ראשנה והביטה במרפסת, התפשטה בִדְמֵיהֶר ונתנה נשיקה חמה לאמא.
תפסי את עצמי, תפסי! קראה היא, ואז חיבבה:
היי, צאו, צאו, הוא חזר! לחשו בחיוך הבנות.
שׁוֹשָן הסתכלה בכיוון שלו, רגליה רעדו, היא הסתובבה במהירות ולחשה למרים:
אולי אחזור הביתה. איתן בטח בוכה בלי מני.
מרי קראה לה בחשבון:
שׁוֹשָן, מה קורה?פעם ראשונה יוצאת מהבית לרקוד, ועכשיו בריצה חזרה?לא רק שלא רקדת!
אבל שׁוֹשָן הודיעה בנחישות:
אוראלי, אני רוצה לצאת. אולי איתן יפנה אליי.בלא לי יהיו לך שעות משעממות, והלכה לעזוב.
בפתח, מישהו אחז את ידה:
רוצה לרקוד, בחורה?
שׁוֹשָן משכה את ידה בחוסר רצון:
איני רוקדת.
אך הקוסם היה אכזר.
תן לי רק ריקוד אחד, בבקשה.
היא הסתובבה, הלב שלה התקלקל. זה היה הוא, אותו בחור שרק ההסתברות הפכה אותו למפתח של חייה. הוא לא הכיר אותה, וליבו קפץ כשיצפה בה.
בסדר, רק פעם אחת, כי אני ממהרת.
הוא סובב אותה במעגלי ריקוד.
אולי בן זוגך מודאג?
שׁוֹשָן חייכה בקפיקה:
אני רווקה.
הוא קפץ בעיניים, כך מוכר, ולקח נשימה עמוקה.
אז יש לי סיכוי? שאל בקור.
שׁוֹשָן סלפה ממנו:
אל תתעסק. ויצאה מהמועדון.
בדרך הביתה היא בכתה.היא תזכורת של מפגש של עולמות, אהבה ראשונה שלא הוכרת.
הם נפגשו ברכבת, היא חזרה הביתה אחרי כישלונות במבחני הקבלה. הוא נסע לביקור אצל הוריו. ראה את עצבותה, ניסה להעלות חיוך.
קוראים לי מקסים. אמא קוראת לי “מקס”. יש לי בן דוד בשם מאסיה. בחרי מה מתאים לך.
שׁוֹשָן חייכה.
מאסיה נשמע מעניין.
הוא שלף ידו:
קרוב ניפגשנו. איך קוראים לך, יצור יפה?
היא ענתה:
שׁוֹשָן.
מקסים הנהן ברצינות:
חשבתי כך, שם מלכותי.
היא סיימה לספר איך נכשלת במבחנים, איך אמא תזכיר לה זאת שנים רבות.
תתכונני לחורף ותנסי שוב, הציע מקסים.
שׁוֹשָן הודה:
תודה, באמת.
הוא הסתכל עליה ברצינות:
אין על מה.אף אחד לא אמר לך כמה את יפה?
שׁוֹשָן חזרה לפני.
זה רק רגישות, אל תגזים.
הוא התקרב, לחש:
זה אמיתי, ונשק אותה פתאום. הראש של שׁוֹשָן הסתחרר, מה שבא אחר כך היה בבושה ובמתיקות. מקסים עזב מוקדם.
אמצא אותך,הבטיח.
אחרי זמן, היא גילתה שהיא בהריון, והאם שלה, לאה, קראה בקול צחוק:
את כבר לא בתי.מי הוא ומה מקורו?זה מביך בשבילי.עברי לבית של סבתא, תחיי כאדם אחראי.קחי אחריות על מעשייך.
שׁוֹשָן, בתקופת הלידה, נאלצה לעבוד בספרייה.היא סיימה את חופשת הלידה, ובית חולים קיבלה את פניה מרים. האמא לא הגיעה. רק כשחמשת החודשים עברו מאז לידתו של איתן, לבה של שׁוֹשָן כעט לא סבל עוד והגיעה.
הוא לא מהגזע שלנו,קבעה.
אבל היא החלה לבוא תכופות עם צעצועים לתינוק.
למה כך מוקדם?שאלה האמא.היה שם משהו מעניין?איך איתן?
האמא חייכה.
הוא ישן. אם את כאן, אשב איתך בבית.
שׁוֹשָן סגרה את הדלת וניסתה לישון, הצליחה רק עם העלייה של שחר. עייפה, היא האכילה את הילד. איתן שיחק ולא רצה לאכול קערת קמח.
אם לא תאכל, לא תגדל כמו אביך. הוא חזק ויפה.
זה עליי?היא חייכה.
קול מהדלת:
מי אתה? מאיפה? מקסים חייך.
אמרתי לך שאמצא אותך. לא ידעתי שבין זמננו נולד לי בן. שכחתי לשאול היכן אתה גר, אבל גורל כנראה קבע שנפגשנו.
הוא קרצף על איתן, הילד צחק בקול רם.
בבוקר, האם של שׁוֹשָן התפלאה לראות אותה עם גבר זר, שהעביר את בנו על הכתף.
זה הוא?
כן, חייכה שׁוֹשָן באושר.
האמא הלכה אל מקסים והושיטה לו יד:
קראי לי לאה גרשונוב, ואני אדאג כמוהו.
מקסים חייך בחומרה ולחץ את ידה.
הבנתי.
הסצנה נסתיימה, והקהל נשאר עם לב פועם.
