אלול, תמר, את לא יכולה להגיע, אני מרגישה רע. דני ונעמי השאירו לי את קיריל והלכו לביקור, ולא מצליחים לחזור אליהם.
שוב השאירו? מה קורה כאן! אני באה מיד, אמא.
חצי שעה אחרי, תמר הייתה אצל אמא.
הלחץ עולה, לא מצליחה לנשום. הראש מרגיש כמו פצצה
אולי צריך להזמין אמבולנס?
לא, רק רוצה לשכב. וקיריל רץ בחדר, מדלג על הכל, הוא עדיין קטן ולא מבין דבר.
תמר קיבלה את הנכד לחדר אחר.
*שוב הם הלכו, והשאירו את הילד על סבתא חולה, אין להם רחמים. אמא כבר בגיל מתקשה לשבת עם תינוק, ולם הם רק משתהים.*
שעון עבר והשיבו הבן והאישה, מעט מתונים.
דני, סבתא חלה ואתה לא עונה לטלפון. למה שוב השארתם את קיריל איתה?
אמא, הכל בסדר! סבתא רק מתיימרת, היא בריאה כמו סוס!
אל תדברו כך! אין לכם מצפון! חוץ מלהתמקם כאן, אתם מעמיסים על זקנה!
למה אתם לא קונים לנו דירה, איפה שנוכל לגור?
אולי תצאו שניכם לעבוד? קיריל כבר אפשר לשים בגן ילדים מהשנה השנייה, ובואו תפרנסו!
אנחנו כבר עובדים, מנהלים בלוג עם נעמי. כשנתפוס את הרשת, הכסף יזרום כמו נהר. אנחנו משקיעים בפרסומות, בקרוב נזכה ברווח!
שטויות! היום כל בלוגרים כמו פרעושים שעל חתול! ואין לנו דירה לקנות, אתה יודע. לפני שמקימים משפחה, צריך לחשוב על זה.
אני לא אשמת שהנעמי נישאה מהר! נאלצנו להתחתן!
איך זאת, אני אשמת? זה שלי? נעמי הצטרפה לשיחה, קול מזוהה של אלכוהול.
אל תתחילי! אמרתי לך להגן על עצמך זה באשמתך!
לא רוצה לשמוע את הפנטזיות שלכם, אני הולכת. אל תפגעו בסבתא!
תמר חזרה לבדוק את האמא, והיא ישנה. התרופה פעלה.
אל תצעקו, סבתא ישנה. זהו, אני הולכת
אחרי שהודעה על הנאמנות של נעמי נפל, הכל התהפך.
היה צורך לערוך חתונה מהירה, צנועה, רק קרובים.
הצעירים לא רצו ללכת לדירה שכורה, ולכן ביקשו לגור אצל סבתא שושנה.
סבתא, יש לך שני חדרים, נוכל להסתדר. נעמי תעזור בניקיון, בבישול ובקניות.
מה, אתה לא תעזור לנכד האהוב? אנחנו נקומה על רגלינו, נקנה דירה ונעזוב. זה זמני.
אה, נכדי, אני רגילה לגור לבד, ואתם רועשים, בטח תפעילו מוזיקה ותזמי אורחים. ובנוסף תגיע תינוקת, אין שלווה ויש לי לחץ דם גבוה.
הכל יהיה טוב, אל תדאגי! תזכי לגדל נכדה קטנה.
תמר גילתה על כך רק כשדני ונעמי עברו לגור אצל אמה. הם ביקשו שלא יספרו, חששו שהיא תתנגד.
יקרה, תפסיקי לצרוח. יישארו כמה זמן ואז ייעזבו. הם לא יכולים לחיות ברחוב.
חבל שהסכמת. היה טוב יותר אם דני מצא עבודה, במקום להתעסק בבלוגים. הם יחיו על סיוע לילדים, והוריו של נעמי יעזרו להם בינתיים.
דני וויתר על לימודיו, ללא מקצוע, והצבא דחה אותו בגלל אסתמה, ולכן הוא מתפרק.
תמר אף פעם לא סירבה לשבת עם הנכד, אבל כשהוא הגיע כל יום, היא התעצבנה.
אתם ההורים, צריך לבלות עם הילד, ולא לרכב על חברים ולצלם סרטונים חסרי תכלית. הביאו את הנכד פעם-פעמיים בשבוע, לי יש עניינים משלי.
אז הם החזירו את הילד לסבתא שושנה. היא נלחמה אך דני הבטיח שלא יקרה שוב.
תמר, האם שמעת שהאמא שלך הפכה לכוכבת אינטרנט?
היא הפתיעה מבט.
מה זאת אומרת? היא לא משתמשת באינטרנט.
דני שואל אותה שאלות משונות והיא משיבה ברצינות, ואז אנשים מגחחים עליה.
בתגובות, הקהל מזועזע מההתעללות של הצעירים בסבתא. היא לא יודעת, כנראה מצולמת בסתר.
תמר התפרצה בזעם זה היה גבול העלבון.
היא יצאה מהמשרד והתקשרה לבנה.
אלול, היי, אמא.
דני, למה אתה מצלם את סבתא ומעלה לאינטרנט? אתה מבולבל?
מה הבעייה? זה טרנד עכשיו! היא רק משיבה על שאלות פשוטות מה הבעיה?
זאת המצאה של נעמי. כמה לייקים יש לוידאו שלה?
לא יודע, ולא רוצה לדעת! עכשיו הווידאו פורסם! זה נצלז, אתה לא מבין?
זה לא נצלז. היא עוזרת לנו לקדם את החשבון, נרוויח מהר ונעבור.
תפתרו את הבעיות שלכם! מזלזלים בסבתא לכל העולם! מחקו את הווידאו, אחרת תמצאו את עצמכם ברחוב.
תודה, אמא על התמיכה. הווידאו לא יימחק, הבלוג שלנו בזירה בזכותו, קיבלו פרסומות רבות. אל תסתערי על ענייניי!
הוא ניתק. תמר נרקמה בקול רועש חייתת חורבנות.
בבוקר היא סיפרה לבעלה, שגם הוא התערם.
תמר, נלך, אדבר איתו!
דני היה בבית, נעמי הלכה לשוטט עם הילד, סבתא שושנה נחתה.
למה אתם באים? אצלנו הכל בסדר, תתעלמו מהקנאים. כל אחד מרוויח מה שמסוגל.
אבל לא לצלם את סבתא בסתר! מחקו את הווידאו לפני שאני! תמר צעקה.
זה לא רציני, אמא! אני מבוגר, לא צריך שתיאני לי מה לעשות!
אם אתה מבוגר, לך לשכור דירה ותשאר שם! כמו זבוב שמדבק סבתא! וגם אתם רוצים את הפנסיה שלנו? יש בושה?
היא עצמה הציעה לעזור. ובכל מקרה, סבתא לא תנצח אחרי מותה הדירה תצא לי. למה לחיות בדירות שכורות? צריך רק לחכות.
העזיבה של תמר ובעלה נבעו מהתנהגות חסרת מצפון.
הדירה שלי, אני בתו! אחרי כל ההתנהגות הזאת אני אתלבש לחשוב אם למסור אותה לך או לא. קודם הוכח שאתה מסוגל לפרנס את המשפחה ותחזיר את הווידאו!
למען האל! נצא, רק שלא תראו את הנכד! מחר נצא מכאן!
אבל למחרת דני לא הלך לשום מקום. סבתא שושנה הלכה להתערב.
תמר, זו הדירה שלי, ולא אגרום להם לעזוב. הם כבר רגילים, זה לא עניין להוציא אותם עם הילד.
ראיתי את הווידאו, לא מצאתי בו שום דבר מבוזה, תמשיכי לצלם אולי תרוויחי משהו
תמר נדהמה מההחלטה.
אמא, תראי, אתה צריך לחיות איתם. אני מודאגת, אתה צריך מנוחה.
דני, ללא מצפון, ממשיך כך, אל תתלונני עליו.
שבועיים לאחר מכן סבתא שושנה חלה פתאום. הזעיקו אמבולנס, אך הוא לא הצליח.
אלול, סבתא שושנה מתה האמבולנס לא הצליח, הלב לא הספיק.
איך זה? פתאום? אלוהים אתמול היא הייתה בסדר. אנחנו נחתוך עם האבא.
תמר קרעה מלבה, לא הספיקה להיפרד מהאם.
בקבר דני בכה, ותמר נשקה לו במבט של חבות. הוא באמת אהב את הסבתא, למרות שהציק לה.
אמא סבתא כתבה לי על הדירה. היא העבירה לי אותה לפני שמתה. לא הלחצתי עליה, היא החליטה כך בעצמה.
תמר נותרה באדישות, לא אמרה דבר מה עכשיו? כך הייתה רצונה.
כמה ימים אחרי הקבורה, האישה נכנסה לדירת אמה לאסוף חפצים לחלק לשכנים.
הדלת הייתה פתוחה, היא נכנסה בששקט. בחדר שינה נשמעה קולה של נעמי.
מרים, כמה זמן אפשר לחיות עם הסבתא הזאת? היא תמיד מתלוננת, מבקשת שלא נרעש.
וכן, אני רוצה לחיות רגועה בדירתי. אנחנו לא נוכל לשלם משכנתא, ההכנסה מהבלוג קטנה, דני רוצה עבודה אבל מי יזדקק לו? הוא חולה באסתמה.
כשסבתא חלה, הוא לא היה בבית, ביקש התרופות ואמבולנס רק כשהיא התחילה לשאת. היא קיבלה תרופה לא נכונה.
לפני זה היא חתה על דני, העבירה לו את הדירה, ואני רק לחצתי על החמלה.
תמר פרצה לחדר, זועמת.
אתה, מזדיין! גרמת לסבתא למות וקוראת לי רוצח! אני מדווחת לשוטרים!
נעמי השיבה בטלפון במבוכה.
לא הבנתם זה אני יזמתי את כל זה מה אתם עושים כאן?
מה אני עושה? מה את עושה? אספר לדני!
הוא לא יאמין. ואם אמונה? לי נשארת לא משנה! קיריל לא בן שלו!
כך היה. ולא אחזיק בו יותר. המשפחה כולה נחתמת!
תצא משם, זונה!
באותו רגע נכנס דני.
מה קורה, אמא? למה הצעקות?
דני, הדמיון של אמך השתגע.
תמר סיפרה על השיחה שנשמעה והחשיפה שקיריל אינו בנה של דני. דני הביט בנעמי בתמיהה, היא חבקה את הילד ונראתה כאילו לא שמעה.
נעמי, זה באמת לא הבן שלי? והאם את באמת עזרת לסבתא?
לא תוכל להוכיח דבר. לסבתא היה לב חולה, שום אמבולנס לא היה מציל. הזמן הגיע.
הילד הוא של וודימיר, הוא עזב אותי ולך, וכעת אנחנו באים יחד.
הוא לומד את האמת, מוקדם או מאוחר. הוא עוזב ולא ישאר כאן שנייה.
דני ניסה להכות אותה, אבל תמר מנעה אותו. הוא יצא מבוהל מהחדר. נעמי אספה חפצים ויצאה עם הילד.
אל משטרה לא פנו, כי לא היה ראיות, ולא היה מי שיטפל בכך. החטא נשאר על מצפונה של נעמי.
דני, גם אתה אשמת. כמה פעמים ביקשתי שתעזבו? הסבתא הייתה טובה, והצלתם אותה רק במו השחורות.
אני במצב של הלם, אמא קיריל לא הבן שלי, והסבתא הלכה
ואני אל העבודה, אפשט את הבלוג, זה בוז. צריך לשנות חיים
טוב, בן, הגיע הזמן לשנות מחשבה.
דני התגרש מנעמי, תבע את האבהות בבית משפט, התחיל לעבוד והרוויח טוב.
תמר ראתה איך שינויו של הבן והסיטואציה השפיעו עליו. הוא התחיל לשאול עצות, לחפש חכמה.
בקרוב נישא לאישה טובה, בניגוד לנעמי.
תמר ובעלה שמחו שהבן סוף סוף הפנים למבוגר, להתנהג בכבוד אנושי. והיוו תקווה שהבעיות הדומות לא יחזרו.
**הלקח:** כשאנו שוכחים את הכבוד והאחריות כלפי הקשישים והמשפחה, מתפרצים קונפליקטים שמזיקים לכולם; רק בקבלה, תקשורת וענווה אפשר לבנות עתיד בריא וטוב יותר.
