אמא, אבא, היי, אתם קראתם לנו לבוא, מה קרה? נועה ובעלה איתן נתקעו פתאום בדלת הדירה של ההורים.
זה היה לפני זמן רב. האמא חלתה, הייתה חולה קשה בשלב שני
אמא סיימה קורס של כימותרפיה, אחר כך הקרנות. היא הייתה במרפאת הרמיסיה והשעוריים החלו לצמוח באיטיות. אבל, עדיין היה מוקדם להירגע המצב של האמא החמיר שוב.
נועה, איתן, ערב טוב, בתו, קראה האמא, פחורה ורזה כמו ילדה.
ילדים, תיכנסו, שבו. יש לנו בקשה מיוחדת, הקשיבו לאמא, האבא, יעקב, נענה במבוכה קלה.
נועה ואיתן ישבו על הספה, מביטים באמא בעיניים מלאות ציפייה. אירית נאנחה, הסתכלה על בעלה בנימין, כאילו מחפשת תמיכה.
נועה, איתן, אל תפתעו, יש לי בקשה די מוזרה. בקיצור אנחנו מבקשים ממכם
אימצו לנו בן, בבקשה! לא נקבל עוד כשנתחזק, וגם מסיבות אחרות.
רצף רגע של שקט.
הבת הגדולה, נועה, פקדה לדבר:
אמא, אני חושבת שתהיי מופתעת, אנחנו רצינו לספר לכם כבר זמן, אבל פחדנו. איתן ואני מאוד רוצים בן, ויש לנו כבר שתי נכדות המון ברכות שלכם, בתינכודות.
אין שום ערבות שהילד השלישי יהיה בן, אבל זה לא רק זה, הבריאות כבר איננה כמו שהיה. מריה עוברת ניתוח קיסרי. הרופאים לא ממליצים על הלידה הבאה. חשבנו אולי באמת לאמץ תינוק מהמוסד, בן קטן, ולהכניסו למשפחה שלנו. ואז את אומרת לנו, אמא, זה בדיוק מה שאת אומרת. מאיפה מגיעות לך המחשבות האלה?
נועה, אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, אירית נוגעת בקוצני השיער המתעצב, המצב שלי השתפר ואז החמיר שוב.
באותו זמן נכנסה אליי חברה מהעבודה הישנה, דודה נידיה, זוכרת? לפני הייתה לה נגעייה על העין שהסתרה כמעט את העין כולה. הן פחדו שמא תתפתח למשהו חמור. נידיה ביקרה אותי אין עוד נגעייה, היא נראית מצוין.
נסעה לבקר את סבתא זהבה בכפר, והיא החליטה לבוא איתי הלכנו לביקור, היא עוזרת רבים. חשבתי מה עלול להפסיד, ונסענו.
נועה ואיתן הקשיבו לתיאור של אירית, נשמו עמוק, אבל לא הבינו לאן היא מובילה.
ולכן, ילדים, המשיכה אירית, סבתא זהבה פתאום שאלה אותי שאלה מוזרה האם יש לי בן?
שמעתי שיש לי בת אחת, נועה, ושתי נכדות אהובות, מרים וטלי, וסבתא זהבה חזרה ושאלה מה קרה לבת?
הופתעתי, כי אף אחד מלבדנו, אני ובני, לא ידע על ההפלה המאוחרת שהייתה לי. היה אמור להיות בן, הבכור, נועה, אבל הוא לא שרד, אירית קרעה את קצה החולצה בידיה.
ומה אחרי זה? שאלה נועה בעיניים גדולות.
והיה מה שסבתא זהבה הציעה אימצו בן, חזר ונפל. דמעותיי גזלו, כאילו אשמתי שלא הצלחתי לשמור על הבכור.
ועכשיו חייבת להעניק חום ואהבה לתינוק אחר, כדי לשקם איזון ששבר.
וכשחשבתי פנימה, הבנתי שאני באמת רוצה זאת. לי ולבני יש אפשרות לתת חום, אהבה וכל מה שתינוק צריך! אפילו לא בשביל ההחלמה שלי, אלא מתוך רצון מודע להציל חיים מהיתום והבדידות. מבינים אותי?
אמא, אני מבינה ותומכת בך במלואה, נועה רצה אליה בדמעות, בואי נעשה זאת!
נועה ואיתן כבר דיברו עם מנהלת מוסד האומללים, והזמינו לבקר את הילדים. גם אירית ובנימין הלכו. בחדר המשחקים של המוסד, על שטיח, שיחקו ילדים בגיל שלוש ומעלה.
אמא, תראי, איזה ילד חום, דומה לך, הוא מקפיד לבנות פירמידות, אפילו מצביע בלשון, נועה ציינה לו במחשבה על ילד אחד על הרצפה.
אירית הסתכלה, והיא חיבבה אותו גם. פתאום צלצול קולות מהפינה של החדר, היה ילד גדול יותר, עיניים עצובות, לחש בקול חלש.
את מדברת אלינו? תגידי חזק יותר, לא שמעתי, ביקשה אירית.
הילד התקרב וחזר על דבריו: דודה, בבקשה קחו אותי, אני מבטיח שלא תתחרטו. קחו אותי
נועה ואיתן מילאו במהירות את כל המסמכים ואימצו את ניר. מרים וטלי היו גאות שהגיע אליהן אח קטן. ניר הסתגל מהר והחל לכנות את נועה ואיתן “אמא” ו”אבא”. לעיתים היה מבקר בבקרת אירית ובבנימין, שכן הם גרו קרוב והלימודים אפשרו זאת.
הוא קרא לאירית בטבעיות “מאמא אירי”. היא, נשמה עמוקה, התבוננה בניר והרגישה שהוא בדיוק הילד שלא נשרוד.
בהמלצת הרופאים, אירית התחילה קורס טיפול חדש, אך המצב רק הרעיר. ניר הביט בעיניה, גלגל את שערו הקצר.
מאמא אירי, למה את חולה? אני רוצה שתהיי בריאה!
לא יודע, נירי, זה קורה, אבל אשתדל להחליף, אני מבטיחה, אירית חייכה לשמה “מאמא אירי”.
בנימין שאל רופא, הרופא חתר על ניתוח.
כמה סיכויים? שאל בנימין.
הרופא לא הסתיר: חמישים על חמישים. נעשה כל שביכולתנו, וזה יציל אותה.
היום של הניתוח היה מותח. נועה חייגה ללא הפסקה לאביה. אבא תאם עם הרופא שידווח כאשר יהיו חדשות. בנימין היה על קצות האצבעות.
הוא לא ידע איפה ניר. מצא אותו בחדר השינה, ליד כיסא עם גלימה של אירית. ניר לא שמע את כניסת בנימין, הוא ישב על הרצפה, פניו מול הגלימה, בכה וחשוב לחזור:
מאמא אירי, אל תלכי, אני לא רוצה לאבד אותך שוב, בבקשה! רוצה שתהיי איתי תמיד, כן מאמא אירי!
צלצול הטלפון הרעיד את בנימין וניר. הרופא קרא, קולו היה עייף וללא שמחה, ולב של בנימין הרגיש כאילו נקרע.
האם זה סיום? האם אירית לא נסבלה בניתוח?
בנימין? כאן ד”ר מיכאל, הניתוח היה קשה, אך הוא עבר בהצלחה, אשתך עברתה.
היא הייתה על חוט, שמעתי זאת בפעם הראשונה, כאילו מישהו משמיים סייע באותו רגע שבו נראתה שהיא עלולה לאבד את חייה.
מזל טוב, נראית שהיא תוכל לחיות עוד, יש עדיין סיבה לחיות
תודה, תודה, דוקטור! חיבק בנימין את ניר.
אתה מבין, הכל טוב, אמא שלנו אירי חיה, חיה! איזה מזל שאת איתנו, ילד קטן.
סליחה, שמעת את בקשתך למאמא אירי, תודה לך, בן אהובי!
