אמא, אבא, שלום, קראתם לנו לבוא? מה קרה?
מריה ויונתן נכנסו פתאום לדירת ההורים.
בפועל זה קרה לפני זמן רב. האמא חלתה, היא חולה קשה שלב שני של סרטן
חנה סיימה קוורס של כימותרפיה, אחר כך קרינה. היא נכנסה למרפאת השמירה והקמול, השיער החל לצמוח מעט. אך עדיין היה מוקדם לשמוח המצב של חנה החמיר שוב.
מריה, יונתן, ערב טוב, תיכנסו, חנה נראתה חיוורת ודקה, כמו ילדה.
ילדים, תתיישבו. יש לנו בקשה מיוחדת, הקשיבו לאבא, דוד, מבולבל במקצת, אמר.
מריה ויונתן שבו למרפסת, וישבו על הספה בממתקנות. אירית נאנחה והסתכלה על בוריס, כאילו מחפשת תמיכה.
מריה, יונתן, אל תופתעו, יש לי בקשה די מוזרה. בקיצור אנחנו מבקשים זאת מאוד.
תאמנו לנו בן, בבקשה! חום העיניים שלנו אינו מאפשר לנו לחכות עוד.
רגע של שקט נחת.
הבת הראשונה נשפה:
אמא, אני חושבת שתהיי מופתעת, אנחנו רצינו לומר לכם כבר זמן, אבל פחדנו. יונתן ואני רוצים ילד, ויש לנו כבר שתי נכדות הילדים שלכם, נכדות שלכם.
אין שום ערובה שהילד השלישי יהיה בן, אבל זה לא רק זה, הבריאות כבר לא טובה
מאיה נולדה בצורה קיסרית. הרופאים לא ממליצים יותר ללדת. חשבנו שאולי נוכל לאמץ ילד מבית האבות, בן קטן.
פתאום את אומרת לי, אמא, את אומרת את אותו דבר. מאיפה לך המחשבות האלו?
מריה, אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, אירית נגעה ביד בחומרת השיער שצמח, המצב פשוט החמיר.
הייתה לי חברה, ד״ר נטע, שעבדה איתי לפני שנים, זכרת? הייתה לה חבורת ניב על העין שכיסתה כמעט את כל העין.
היא פחדה שתצטרך להסיר אותה מפחד שהיא תשתנה. היום נטע באה אלי אין עוד חבורת ניב, היא נראית מושלמת.
היא נסעה לבקר את סבתא זינה בכפר, שיחה איתה השפיעה עליי. אז נטע הציעה לבקר את סבתא זינה, היא עוזרת אנשים מעיר אחרים, היא מרפאת רבים. חשבתי, מה אני מפספסת, ונסענו.
מריה ויונתן הקשיבו לסיפור של חנה, אך לא הבינו לאן הוא מוביל.
טוב, ילדים, המשיכה אירית, סבתא זינה שאלה אותי שאלה מוזרה האם יש לי בן?
כשהיא הבינה שיש לה בת אחת, מריה, ושתי נכדות אהובות מרים וטלי, סבתא זינה חזרה ושאלה: מה קרה לבת?
היום נחשפתי שהייתה לי הפלה מאוחרת. היה אמור להיות בן, הילד הראשון, למריה.
אבל הוא לא שרד, אירית חיבקה את קצה החולצה בנרגז.
ומה הלאה? מריה שלחה מבט גדול אל האמא.
מה שסבתא זינה אמרה לאמץ בן. היא חזרה, והדמעות יצאו לי כמו אם אשמה שלא שמרה על הילד הראשון.
עכשיו עליי לחמם ולתת אהבה לבחור אחר, כדי לשקם את האיזון הפגוע.
ולבסוף שמתי לב שהייתי באמת רוצה זאת. דוד ואני יכולים להעניק חום, אהבה וכל מה שהילד צריך!
וכולכן לא בשביל ההחלמה האישית שלי פשוט נוצר בי הרצון להגן על ילד מנחתם ולחסוך לו יתום. מבינים אותי?
אמא, הבנתי אותך ותומך בך לגמרי, מריה בכתה והשתדלה אל חנה, נעשה זאת!
מריה ויונתן, לפני כן, תיווכו עם מנהלת בית האבות בילדים, והביעו רצון לאמץ נער. הם הוזמנו לראות את הילדים.
אירית ובוריס, כמובן, גם הלכו. בחדר המשחקים של הגן, על שטיח, שיחקו ילדים בגיל שלוש ומעלה.
אמא, תראי, איזה ילד שובל, דומה לך, הוא מקבץ פיקסלים בקפדנות. אפילו לשפתיו הוא מדגיש, מריה הצביעה בריכוז על ילד קטן ברצפה.
אירית חייכה, היא אהבה אותו גם. פתאום פינה של החדר שמעה קול מעורפל.
אירית הסתובבה בפינה עומד ילד מבוגר יותר, עיניים עצובות, לוחש בקול שאינו נשמע.
אתה מדבר אלינו? תגיד יותר ברור, לא שמתי לב, שאלה אירית.
הילד צעד אליה והזכיר: דודה, בבקשה קחו אותי, אני מבטיח שלא תצטערו. קחו אותי
מריה ויונתן מילאו את כל הטפסים במהירות ואימצו את נועם. מרים וטלי שמחו שהקיבלו אח קטן.
נעם הסתגל מהר והתחיל לכנות את מריה ויונתן “אמא” ו”אבא”. הוא היה תדיר במבקרי סבתא אירית וסבא בוריס, שכן ביתם היה קרוב והולך ללימודים באותו מקום.
הוא קרא לאירית “אמא אירה”. הוא התחיל לקרוא לה כך מסיבה לא מובנת. אירית, עם לב פתוח, חוותה את נעם כאילו הוא הילד שהיא לא יכלה לשמור.
בהמלצת הרופאים, אירית החלה קוורס טיפולי נוסף, אך הטיפולים לא שיפרו והמצב החמיר.
נעם בוהה בעיניים, מלטף את שערו הקצר.
אמא אירה, למה את חולה? אני רוצה שתהיי בריאה!
לא יודעת, נעמי, זה קורה, אבל אני אשקיע להחלים, אני מבטיחה, אהבה אירית כשקראה לו “אמא אירה”.
הדוקטור דרש ניתוח.
כמה סיכויים? שאל בוריס.
הדוקטור לא חמק:
חמישים על חצי. נעשה כל מה שצריך, זה יציל אותה.
הדבר הוביל את בוריס ואירית לקבל החלטה.
ביום הניתוח כולם היו על קצה המילים. מריה חייגה ללא הפסקה לדוד. דוד תיאם עם הרופא לקבל עדכון, ובוריס היה על קפיצות.
הוא לא ידע איפה נעם. מצא אותו בחדר השינה, ליד הכיסא שבו אירית לבשה גלימה.
נעם לא שמע את כניסת בוריס, הוא ישב על הריצפה, פנה את פניו אל גלימתה של אירית, בכה וחשב בלחש:
אמא אירה, אל תצאו, אני לא רוצה לאבד אותך שוב, בבקשה! אני רוצה שתהיי איתי תמיד, אמא אהובה!
צליל הטלפון רעד את בוריס ונעם.
הדוקטור התקשר בקול עייף וללא שמחה, ולב בוריס התנפח כמו בועת חמצן.
האם זה נגמר? האם אירית לא תשרוד את הניתוח?
זה ד״ר מיכאל, הניתוח היה קשה, אך בסופו של דבר עבר בהצלחה, והאישה שלכם עברו אותו. היא הייתה על קו הדק דבר שלא ראיתי לפני כן, כאילו מישהו משמיים תומך ברגעים שבהם החיים עלולים להיגמר.
מזל טוב, נראה שהיא עדיין תזדמן לחיות, ויש סיבה לכך
תודה, תודה, ד״ר! בוריס חיבק את נעם.
אתה מבין, הכל טוב, אמא שלנו אירה חיה, חיה! איזה מזל, שאתה איתנו, ילד יקר.
סליחה, שמתי לב שאתה מבקש לבקש לאמא אירה, תודה לך, בני האהוב!
הקצינו: כל אחד מאיתנו, למרות הקשיים, יכול לפתוח שער של חסד ולהעניק לחיי אחרים משמעות. כשאנחנו נותנים, אנו מקבלים חיים שלמים.
