אתה קיבלת הפסקה במכללה בגלל אהבה! שלחנו אותך ללמוד, לא לשאת! חסר לנו נערה מהכפר שתצטרף למשפחה קרא בקערה אביו. החלטו לבלום את האהבה החמה של הבן בריחוק. מבקשת אביו, יובל הלך לשרת בצבא.
אלונה דאגה לסדר את הבית. החליפה טפטים, החליפה וילונות בחלונות, והחלה לארגן את המדרגות העליונות. אלונה אהבה סדר, וזה הרגיש לה שלווה בנפשה.
בפינה הנידחת של הבית מצאה קופסה עם מכתבים של יובל. כמה זמן לא פתחה אותה! ושכחה היא מהניקיון. אלונה קראה מכתב אחרי השני, שלישי
ויקטור ואלונה פגשו באוניברסיטת בןגוריון בירושלים. ויקטור היה בן מרחב העיר, ואלונה באה מהקרית.
היא משכה את ויקטור במראה המבריק: שיער שחור ארוך, עיניים מרהיבות, גופה חיננית.
ויקטור ואלונה החלו לצאת יחד. עבור אלונה הצנועה והביישנית, ויקטור היה כמו סופה. כל יום הוא המציא משהו חדש כדי לזכות בחיבותה. הוא השאיר פרחים לפני דלת חדר המגורים במעון. לפעמים הופיע בחלון בלילה כדי לאחל לה לילה טוב. החדר היה קומה ראשונה.
ממסיבות הסטודנטים הרועשות, טיולים ונשיקות השנה הראשונה במכללה רצה כמו ברק. האוהבים היו תמיד יחד.
אך ויקטור התרחק מהלימודים. הוא מעולם לא הרגיש צורך ללעוס את גבישי המדע, והאהבה הזאת רק החזיקה אותו. הוא נשלח משם. הדבר לא עצבן אותו.
אמצא עבודה, אחזור ללימודים במקצועות פתוחים, ובנוסף אוכל להתחתן איתך, אהובתי הסביר ויקטור לאלונה.
הוא התחיל לעבוד במפעל בתל אביב והודיע להוריו שהוא רוצה להתחתן. אלונה הכירה את המשפחה רק בקושי. היא ביקרה אצלם כמה פעמים.
הוא ציפה שההורים יקבלו את החדשות בשקט. בעיניהם האבא והאמא חלמו לראות את בנם נישא לבת של חבריהם. אך ויקטור ובת החברים, זינה, לא רצו למלא את התקוות שלהם.
לויקטור נבע שיכול לשכנע את ההורים, שיספר להם על אהבתו לאלונה. הם יבינו! הם יבינו שהוא לא יכול לחיות בלעדיה!
אבל ההמתנה נכשלה. המשפחה לא קיבלה אותו.
אתה קיבלת הפסקה במכללה בגלל אהבה! שלחנו אותך ללמוד, לא לשאת! חסר לנו נערה מהכפר שתצטרף למשפחה קרא בקערה אביו.
האהבה החמה של הבן נועדה להיפסק בריחוק. לבקשת אביו, ויקטור הלך לשרת בצבא.
אלונה התגעגעה לחברה. מה שהחזיק אותה בחיים היה המכתבים שכתב ויקטור מכתבים רכים ותשוקה!
פתאום, ההתכתבות נפסקה חדחד ערכית. חודש, חודשיים, חצי שנה בלי שורה אחת. אלונה לא ידעה מה לעשות.
זה קורה, הרגשות בריחוק מתקררים. כנראה שלא הייתה אהבה, אלא תשוקה בלבד ניסה להרגיע את אלונה חברו למסלול, שׁשק.
שׁשק היה החבר המשותף שלהם. אלונה לא ידעה שהוא כתב לחברו איך הוא אוהב אותה ועכשיו הוא מתכנן להינשא לה. הוא ביקש מויקטור שלא יפריע לאלונה במכתבים, כי הם עומדים להתחתן.
ואלונה קיבלה, חזרה ללימודים, החלה לשוחח עם חברים. שׁשק היה שם תמיד. הוא היה מאוהב בה מזמן, והפרידה מויקטור פתחה לו דלת להתקרב אליה.
הדאגה והאהבה ששׁשק העניק לה היו אמיתיות.
שיהיה לששק גם שמחה, חשבה הנערה והסכימה להצעתו.
המכתבים של ויקטור אלונה רצתה לזרוק, אבל ידיה לא נענו. היא הכניסה אותם לקופסה והצילה אותם למקום רחוק.
אלונה החלה חיים חדשים.
וגם הורים של ויקטור הודיעו במהירות שאלונה נישאה לששק.
ועבר הזמן.
עשור עבר ועוד. אלונה וויקטור חיו באותה עיר, אבל חיי מקביל שלא נפגשו.
אלונה שמעה שמועות שויקטור נישא. לא לזינה, אלא לנשים אחרות. נגיד לו ילד.
חייה של אלונה, שקטים ורגועים, לא הביאו לה אושר. היא וששק הולידו שתי בנות. טיפול בילדים ועבודה הפכו למשמעות חייה. לא נותר זמן למחשבות עומק.
כל אחד נגרר בעולמו ללא שמחה, ושכח שהחיים יכולים להיות צבעוניים ושמחים.
35 שנים חלפו.
משפחת אלונה התפרקה. ניסיונותיה לא הביאו אהבה, והבעל הרגיש שהיא לא יכלה לאהוב אותו. הוא מצא אהבה אחרת. הבנות גדלו ובנו משפחות משלהן, ולא נשארה שום חיבור ביניהן.
לאחר הגירושין הבעל הודה לאלונה איך הוא תכנן את הריחוק בינה לבין ויקטור.
גם לויקטור המשפחה התפרקה, והוא נשאר לבד.
אלונה קראה את המכתב האחרון. היא בכה וצחקה בו זמנית. ואז הבינה שהיא רוצה לדעת בחום היכן ויקטור היום, איך חייוה? רק לראותו ולשוחח איתו.
היא החליטה לכתוב למכתו לכתובת הישנה שלו, אולי הוא עדיין גר שם? אולי קרובי משפחה שלו יעבירו לו את המכתב. אלונה תמיד הייתה החלטית. היא כתבה מכתב והזמינה פגישה בקפה שמול ביתה. בלי היסוס היא שם את המכתב בתיבת הדואר הקרובה.
למחרת היא לקחה על עצמה: למה אני לא חכמה יותר?
ויקטור, שבא לביתו, נעץ בעיניים אל תיבת הדואר. מכתב? נדירות בימינו מכתב! הוא ראה את השם על הכרזה ולא האמין למו עיניו. ויקטור קרא את המכתב והזמן חזר לאחור.
בשעה שנקבעה הוא נכנס לקפה. לבו רעד. האולם ריק, רק שולחן אחד היה תפוס על ידי אישה.
אלונה, כמעט לחש ויקטור.
כן, היא הסתובבה והביטה בו.
העיניים שלו זכרו אותה כל השנים. היא הייתה, היא אלונה שלו. ואז הם דיברו, בכו וצחקו יחד.
הם יצאו מהקפה, תפסו ידיים ולא ורצו עוד להיפרד.
פ.ס.
מאז המפגש עברו כמעט חמש שנים. אלונה וויקטור חיים לב בּלב, וכל יום שעובר הם מחשיבים למאושר.
אהבה אמיתית אינה נעלמת ללא הודעה. היום הם בטוחים בּזה לחלוטין!
