היי, רציתי לספר לך מה קרה עם תזילה ואיתן, מאז שהיינו ילדות ועד היום.
אתה ברגע הזה נפל מהאוניברסיטה בגלל האהבה! שלחנו אותך ללמוד, לא להתחתן! חסר לנו בת זוג ממושב, נאנח אביו. הם חשבו שהפחד של הבן מהאהבה ייגמר בריחוק. לבקשתו של האבא, איתן נרשם לצבא.
תזילה הייתה עסוקה בסידורים בבית. החליפה נייר טפט, החליפה וילונות, וסידרה את המדפים הקטנים. היא אוהבת סדר, וכשיש לו, גם הלב שלו רגוע.
בפינה רחוקה מצאה קופסה עם מכתבים של איתן. כמה זמן היא לא פתחו אותם! היא שכחה אפילו לנקות. תזילה קראה מכתב אחרי מכתב, אחד, שני, שלושה
הם נפגשו בטכניון בחיפה. איתן היה בן העיר, תזילה בת כפר.
היא משכה אותו במראה החיצוני שיער שחור ארוך, עיניים בוהקות, גזרה רזה.
הזוג התחיל לצאת יחד. בשביל תזילה השקטה והצנועה, איתן היה כמו סערה. כל יום הוא המציא משהו חדש בשביל להרשים את היפה. החזיר לה פרחים לטרחה של חדר הדור, הופיע לפתע בלילה בחלון ויעד לה לילה טוב. הדור היה בקומה הראשונה.
מסיבות סטודנטים רועשות, הליכות וקטעי נשיקות השנה הראשונה חצתה במהירות. הם היו תמיד יחד.
אבל לאט לאט איתן נווט מהלימודים. מההתחלה הוא לא רצה לשקוע במחשבות האקדמיות, והאהבה הזאת לקחה ממנו את הכוח. הפקולטה פיטרה אותו. הוא לא עצב מזה.
אני אמצא עבודה, אחזור ללימודים במקביל, ובסוף אני אוכל להתחתן איתך, אהובתי הסביר הוא לתזילה.
הוא מצא עבודה במפעל והודיע להוריה שהוא רוצה להתחתן. ההורים של תזילה ידעו מעט, והיא באה לבקר אותם כמה פעמים.
הוא ידע שההורים יקבלו את הבשורה בלי שמחה. האמת היא שהאבא של איתן והאמא שלו חלמו שהבן יתרחת עם בת של חבריהם. אבל לא איתן ולא הילדה של החברים, זינה, רצו לקיים את הציפיות האלה.
איתן חשב שהוא יוכל לשכנע את ההורים, יספר להם על האהבה לתזילה ויבינו. הם יראו שהחיים שלו בלי היא חסרים משמעות.
אבל זה לא קרה. המשפחה שלו לא קיבלה אותו. תגובתם הייתה קשה.
אתה ברגע הזה נפל מהאוניברסיטה בגלל האהבה! שלחנו אותך ללמוד, לא להתחתן! חסר לנו בת זוג ממושב, קמט אביו.
הפחד של הבן מהאהבה הם רצו לעצור בריחוק. לבקשתו של האבא, איתן נשלח לצבא.
תזילה הייתה עצובה בלי יקירי. מה שהיה נותן לה כוח המכתבים שאיתן שלח. מכתבים רכים ונלהבים!
יום אחד ההחלפה הפתאומית של המכתבים נקטעה. חודש, חודשיים, חצי שנה ואף שורה אחת. תזילה הרגישה ריקה.
דברים כאלה קורים, הרגשות מתקררים בריחוק. כנראה שלא היה אהבה אמיתית, אלא רק התלהבות זמנית, ניסה להרגיע את תזילה חברו לשנה, סאשק.
סאשק היה החבר המשותף שלהם. תזילה לא ידעה שסאשק שלח לחברו, איתן, הודעה שהוא אוהב אותה וכעת הוא רוצה להיות איתה. הוא ביקש מאיתן לא להטריד את תזילה במכתבים, כי הם מתכננים להתחתן.
תזילה ויתרה, חזרה ללימודים, החלה לבלות עם החברים. סאשק תמיד היה ליד. הוא היה כבר מאוהב בה, והפרידה מאיתן פתחה לו פתח להתקרב אליה.
הדאגה והאהבה שסאשק היה סביב תזילה הייתה כנה.
שיהיה שמח, לפחות סאשק יהיה מאושר, חשבה היא והסכימה להצעה שלו.
תזילה רצתה לזרוק את המכתבים של איתן, אבל ידיה לא העיזו. היא חבצה אותם בקופסה והצילה למרחק.
כך תזילה פתחה חיים חדשים.
ואתן הורה להודיע שהחלו נישאו לסאשק.
ואז עברו שנים. עשר, עשרים.
תזילה ואיתן חיו באותו העיר, אבל בחיים מקבילים שלפעמים לא נפגשו.
תזילה שמעה שמועות שאיתן נישא. לא לזינה, אלא למישהי אחרת. נולד לו בן.
חייה של תזילה, שגרתיים ושלווים, לא הביאו לה אושר. היא וסאשק נולדו שתי בנות. הטיפול בילדים והעבודה הפכו למרכז חייה. לא נשאר זמן למחשבות פנימיות.
הם גררו את חייהם לבד, בלי שמחה, ושכחו שהחיים יכולים להיות צבעוניים ומאושרים.
עברו שלושים וחמש שנה.
המשפחה של תזילה התפרקה. הם ניסו, אבל הקשר בלי אהבה לא התחזק. בעלה הרגיש שמעולם לא אהב אותו באמת, מצא אשה אחרת. הבנות גדלו והקימו משפחות משלהן. ואין מה שמקשר אותם יותר.
לאחר הפירוד, בעלה סיפר לתזילה איך יזם את הריחוק בין תזילה לאיתן.
גם אצל איתן המשפחה התפרקה, והוא נשאר לבד.
תזילה קראה את המכתב האחרון. היא בכתה וחייכה במקביל. פתאום הבינה שהיא רוצה לדעת איפה הוא עכשיו, איך חייה נראו, לראותו ולשוחח איתו פנים אל פנים.
היא החלטה לכתוב מכתב לכתובת הישנה שלו, אולי הוא עדיין גר שם? אולי קרובי משפחה שלו יוכלו להעביר לו. תזילה תמיד הייתה החלטית. כתבה מכתב והזמינה אותו למפגש בקפיטרה מול ביתה. בלי להסס, זרקה את המכתב לתיבת הדואר.
למחרת היא קראה לעצמה: למה אני לא יותר חכמה?
באותו זמן, איתן, כשחזר הביתה, הציץ בתיבת הדואר. מכתב? היום נדיר לקבל מכתב. הוא ראה את השם על הקט envelope ולא האמין. הוא פתח את המכתב והזמן חזר אחורה.
בשעה שנקבעה הוא נכנס לקפיטרה. לבו היה פועם. בחלל היה ריק, רק שולחן אחד עם אישה יושבת.
תזילה, הוא לחש כמעט.
כן, היא הסתובבה אליו והביטה בו.
המבט שלו זכר כל השנים. היא הייתה היא, תזילה שלו. הם דיברו, בכו, צחקו.
יצאו מהקפיטרה יד ביד, והבטיחו שלא להיפרד שוב.
פ.ס.
מאז הפגישה עבר כמעט חמש שנים. תזילה ואיתן חיים יחד, לבבות אל לב, וכל יום חדש הוא אושר.
אהבה אמיתית לא נעלמת בשום מקום. עכשיו הם בטוחים בזה לגמרי!
