זה בטח מצחיק, אמרה צילה, מביטה בעין המון אל איתן ברק, פקיד החברה.
הוא הניד בראשו.
לא, אני רציני. אתקח לך שבוע לחשוב, כי ההצעה שלי איננה שגרתית. אני אפילו יודע מה את חושבת ברגע הזה. שקלי הכל, תעשי רעיון ברור אחזור בעוד שבוע.
צילה צפתה בו כשהוא הולך, מופתעת. המילים שלו נשמעו כמו גלי ים שלא הגיעו לחוף.
הכירה את איתן ברק שלוש שנים. הוא היה הבעלים של רשת תחנות הדלק פטריום וכמה עסקים נוספים. צילה עבדה במשרה חלקית מנקייה באחת התחנות. הוא תמיד קיבל את העובדים בחיוך וניחן בחום. בקיצור, היה אדם טוב.
השכר בתחנה היה קביל, ולכן תמיד היו מתרשמים שתרצו את המשרה. לפני כחודשיים, אחרי שסיימה לנקות, צילה ישבה בחוץ סיום המשמרת ותיקה כמה דקות של זמן פנוי.
פתאום נפתח דלת השירות ועמד איתן ברק.
אפשר לשבת? שאל
צילה קמה בהפתעה.
כמובן אמרה בחיוך. למה לשאול?
למה את קופצת? שבו, אני לא נושך. היום יפה.
היא חייכה וישבה שוב.
נכון, באביב מזג האוויר תמיד טוב.
כי כולם נמאסים מחורף.
אולי את צודקת.
רציתי לשאול, למה את עובדת כמנקה? לאורית הציעה לך תפקיד כמפעילה, לא? שכר גבוה יותר, עבודה קלה יותר.
אשמח, אבל המשמרת לא מסתדרת יש לי בת קטנה שמחליטה לעיתים קרובות. כשכל טוב, השכן יכול לשבת איתה, אבל כשמתקפים, אני חייבת להיות שם. אז אני ולורין מחליפות משמרות לפי הצורך. היא תמיד תומכת.
הבנתי מה קורה עם הילדה?
אל תשאלי הרופאים לא מבינים. היא חווה התקפים קושי בנשימה, פאניקה, דברים רבים. הבדיקות המקיפות הן פרטיות ויקרויות. הם אומרים לחכות, אולי היא תחליף. אני לא יכולה לחכות
תחזיקי חזק, הכול יהיה בסדר.
צילה הודתה לו. בערב אותו היום קיבלה צילה בונוס מפתיע מאת איתן ברק, ללא הסבר, רק עם נייר ו.
לא ראתה אותו שוב עד שהיום שבו הוא הופיע בפתח ביתה.
כאשר צילה ראתה אותו, הלב כמעט קפא. וכאשר שמעה את ההצעה, היא נדהמה עוד יותר.
לאחר תאונה קשה, הילד של איתן שׁׁאי בן כמעט שלושים, נמצא על כיסא גלגלים במשך שבע שנים. הרופאים עשו את כל מה שיכלו, אך הוא לא חזר לעמוד על הרגליים. דכאון, הסתגרות, כמעט שלמות מילה גם עם אביו.
איתן ברק החליט שיש לו רעיון: להתחתן לשם בנו. למען יראה שוב מטרה, רצון לחיות ולהילחם. הוא לא היה בטוח שהדבר יעבוד, אך חשב צילה היא האישה המתאימה.
צילה, תקבלי כל מה שאת צריכה. בתך תקבל את כל הטיפולים. אני מציע חוזה של שנה. אחרי השנה תצאי, לא משנה מה. אם שׁׁאי ישתפר מעולה. אם לא את תקבלי פיצוי נאה.
צילה הרגישה שזעם תופס אותה, נתקעה במילים.
איתן ברק קרא בלשון רכה כאילו קרא במוח שלה:
צילה, בבקשה תעזרי לי. זה לטובת שנינו. אפילו אני לא בטוח שהבן שלי יגע בך. ובנוסף החיים יהיו קלים יותר, תרדמי בנחת, תינשאי רשמית. אין צורך לספר למישהו על השיחה שלנו.
רגע, איתן והבן שלך, שׁׁאי האם הוא מסכים?
הוא חייך עצוב.
הוא אומר שלא מזיז. אוכל לספר לו שיש לי בעיות בעסק ובבריאות העיקר שהוא נשוי באופן רשמי. הוא סומך עליי תמיד. אז זה שקר למען הטוב הגדול.
איתן הלך, וצילה נשארה לשבת זמן רב, מרגישה חוסר תחושה. על פניו, המילים הישרות שלו הקלו במקצת על הכאב של ההצעה.
ומה? היא חשבה על בתה הקטנה, סוניה. היא הייתה מוכנה לעשות הכל למענה.
המשמרת שלה עוד לא הסתיימה כשהטלפון צלצל:
צילה מהירה! סונית חווה התקף חמור!
אני באה! שלחי אמבולנס!
היא הגיעה בדיוק כשאמבולנס חנה בכניסה.
איפה היית, אמא? שאל הרופא בחומרה.
הייתי בעבודה
ההתקף היה חמור באמת.
אולי נלך למרכז הרפואי? שאלה צילה ברעד.
הרופא, שהיה במקום לראשונה, הנהן בקושי.
למה? הם לא יעזרו שם. יגררו רק את הילדה. עדיף ללכת למרפאה טובה בירושלים, למומחים אמיתיים.
ארבעים דקות לאחר מכן הרופאים הלכו. צילה חייגה לאיתן ברק.
אני מסכימה. סונית חוותה עוד התקף.
למחרת הם עזבו. איתן הגיע איתו בחור צעיר, חלק ובלתי משומר.
צילה, קחי רק מה שצריך. נרכוש את כל השאר.
היא הנהנה. סונית קראה ברכב הגדול והמבריק.
איתן ברק כרע לפני הרכב.
אהבת?
המון!
רוצה לשבת למעלה? אז תראי הכל.
אפשר? ממש רוצה!
הילדה הסתכלה על אמם.
אם המשטרה תראה, תכתוב קנס, אמרה צילה בקפדנות.
איתן צחק ופתח את הדלת.
קפצי פנימה, סונית! ואם מישהו רוצה לקזז קנס אנחנו נשלם לו במקום!
הם התקרבו אל הבית, וצילה הרגישה חרדה מתגברת.
אלוהים, למה הסכמתי? מה אם הוא משוגע, אלים?
איתן שם לב לחששותיה.
צילה, תנוחי. יש שבוע שלם לפני החתונה, אפשר לשנות בכל רגע. ושׁׁאי הוא בחור טוב, חכם, אבל משהו נשבר בתוכו. תראי בעצמך.
צילה יצאה מהרכב, סייעה לבתה לרדת, ואז קפאה מול הבית. זה לא היה רק בית, זה היה ארמון. סונית, שלא יכלה להסתיר שמחה, קראה בקול:
אמא, אנחנו הולכים לחיות כמו בסיפור פיות?!
איתן ברק חיבק את הילדה בחוזקה.
אהבת? שאל
המון!
עד החתונה, צילה ושׁׁאי נפגשו רק כמה פעמים בערביים, כששׁׁאי כמעט ולא אכל ולא דיבר. הוא פשוט התיישב, נוכח בגוף אך ראשו רחוק. היא שמעה אותו הוא יפה, אך פחוס, כאילו לא ראה שמש במשך זמן רב. היא חשה שגם הוא, כמוה, סובל מכאב. והיוותה תודת גדולה לכך שלא העלה נושא החתונה.
ביום החתונה היה כאילו אלף קולות סביב צילה. השמלה הגיעה רק אתמול. כשראתה אותה, נפתחה בכיסא.
כמה זה עלה? שאלה
איתן חייך.
צילה, את רגישה מדי. עדיף שלא לדעת. הנה, תראי מה נוסף.
הוא שלף דגם מיניאטורי של שמלת החתונה.
סונית, נלבש זאת? קראה הצעירה בקול רם, עד שהאוזניים נאלצו לכסות.
ההתאמה החלה הנסיכה הקטנה הלכה בחדר בגאווה, מחייכת.
באותו רגע, צילה הסתכלה על שׁׁאי. הוא עמד במגשר של חדרו, מביט בסונית. בעיניו צל של חיוך.
סונית חייתה בחדר שליד חדר השינה של הצעדים שלהם. לא מזמן צילה לא הייתה יכולה לדמיין שהיא תגיע לשם.
איתן הציע לנסוע לבית המגרש, אך שׁׁאי נענע בראשו.
תודה, אבא. נשאר בבית.
המיטה בחדר הייתה ענקית. שׁׁאי שמר מרחק, לא נע. וצילה, שתכננה לשמור על ערנות כל הלילה, נרדמה מהר.
חלף שבוע. בערבים החלו לשוחח. שׁׁאי הוכיח עצמו אינטליגנטי מאוד, משעשע, מתעניין בספרים ובמדע. הוא לא ניסה להתקרב אליה, אך צילה החלה להרפות.
לילה אחד היא התעוררה בהקיץ הלב דפק בחוזקה.
משהו לא בסדר
היא רצה לחדר של בתה. בדיוק כפי שהיא חשבה סונית הייתה במצב של התקף.
שׁׁאי, תעזור! קראו אמבולנס!
הוא היה בפתח ברגע, תפס את הטלפון. רגע לאחר מכן איתן ברק רץ פנימה.
אני אזמין את אלון בעצמי.
האמבולנס הגיע במהירות. הרופאים היו מודרניים, לבושים בחולצות חכמות ובציוד מתקדם. אחר כך הגיע רופא המשפחה, הם שוחחו זמן רב אחרי שההתקף עבר. צילה ישבה עם בתה, שׁׁאי היה ליד, מחזיק את ידה של הילדה.
טטיאנה, שאל בקול רך, זה קורה מאז הלידה?
כן הלכנו למספר בתי חולים, עשינו בדיקות רבות, אך שום דבר לא עזר. לכן האקס שלי אמר לי שלא להתערב בחייו.
אהבת אותו?
כנראה. אבל זה היה לפני הרבה זמן
אז קיבלת את ההצעה של אביו
צילה הרימה גבה בהפתעה. שׁׁאי חייך.
האבא חושב שלא יודעת כלום, אבל אני קורא אותו כמו ספר פתוח. פחדתי מי ימצא לי. וכשראיתי אותך הפתעתי. את לא נראית כמו מי שיעשה את זה עבור כסף. ועכשיו הכל נופל למקומו.
הוא הביט בה.
צילה, אל תבכי. אנחנו נרפא את סונית. היא לוחמת. היא לא נשברה כמו שאני.
למה נשררת? אתה חכם, יפה, טוב
הוא חייך ברוך.
תהיי ישרה: האם היית נישאת לי אם היה אחרת?
צילה חשבה לרגע והנהנה בראש.
כן. אני חושבת שאהבה אליך הייתה קלה יותר מאשר לאנשים שמתחזים לגיבורים. אבל זה לא רק זה. פשוט קשה להסביר.
שׁׁאי חייך.
אתה לא צריכה להסביר. איכשהו אני מאמין בך.
כמה ימים לאחר מכן צילה תפסה את שׁׁאי בפעילות מוזרה. הוא הרכיב מכשיר מתוחכם וניסה לתפעל אותו.
זה מאמן, סיפר. אחרי התאונה הייתי צריך להשתמש בו שלוש שעות ביום. החלטתי שלא משנה יותר. ועכשיו אני מתבייש. בפני סונית, בפניך.
דפיקה נשמעה בדלת. ראשו של איתן ברק הופיע במסגרת.
אפשר? שאל
תיכנס, אבא.
האיש קפא כשראה מה עושה בנו של שׁׁאי. הוא ליטף והסתכל על צילה.
תגידי האם הלידה הייתה קשה?
כן, למה?
הרופא אמר שהרכיב שנשבר בחלק העליון של ראש סונית עלול ללחוץ על עצב. החיצון נראה תקין, אך בפנים זה לוחץ.
צילה ישבה בכסא, דמעות זלגו.
מה נעשה עכשיו?
איתן ברק אמר ברוך:
הרופא אמר שאין זה גזע. נדרש ניתוח, יוציאו את הלחץ, וסונית תחזור בריאה.
אבל זה בראש מסוכן
שׁׁאי תפס את ידה.
צילה, שמעי לאבא. סונית תחזור לחיים ללא התקפים.
כמה זה יעלה?
איתן הביט בה בהפתעה.
זה כבר לא שלך לדאוג. את כבר חלק מהמשפחה.
צילה נשארה בבית החולים עם סונית. הניתוח הצליח. בעוד שבועיים חזרו הביתה.
הבית
אך צילה כבר לא ידעה היכן הבית האמיתי שלה נמצא.
שׁׁאי התקשר כל יום, שוחחו ארוכות על סונית, על עצמם, על הדברים הקטנים. הרגיש שהכירו זה מזמן.
החוזה של השנה קרב להסתיים. צילה ניסתה לא לחשוב על מה שיבוא.
הם חזרו בערב. איתן ברק הגיע לקחת אותם פנים קודרות, מתוחות.
קרה משהו? שאל
אינני יודע איך לומר שׁׁאי מזדקר כבר יומיים.
מה? הוא לא שתה בכלל!
כך חשבתי. הוא מתאמן חודשים, עושה התקדמות ואז נפל. הוא אומר שאין שום דבר עובד.
צילה נכנסה לחדר. שׁׁאי ישב בחשכה. היא הדליקה אור, אספה בקבוקים מהשולחן.
למה את לוקחת אותם? שאלת
את לא שותה יותר.
למה? שאלה
כי את אשתי. ואני לא אוהב לראות אותך שותה.
שׁׁאי נדהם.
זה לא יימשך הרבה סונית בריאה עכשיו. אין לך סיבה להישאר עם גבר נכה.
צילה נעמדה זקופה.
אתה חושב שאני טיפשה? חשבתי שאתה חזק ונבון, שתוכל להתמודד. האם טעיתי כל כך?
שׁׁאי השפיל מבט.
סליחה כנראה שלא ידעתי איך להתמודד.
טוב, אני חזרה הביתה. אולי ננסות שוב?
השנה נגמרה. שׁׁאי רק התחיל לעמוד בעזרת הליכון. הרופאים אמרו שהוא ילך בקרוב, ואולי אפילו ירוץ.
וצילה הגיע הזמן לעזוב.
אולי נציע לה עוד כסף? שאל הוא בזרזות.
בארוחת ערב צילה הופיעה עם סונית ושׁׁאי על כיסא הגלגלים.
אבא, יש לנו חדשות, אמר שׁׁאי.
איתן נאנח והביט בצילה.
את עוזבת, נכון?
צילה ושׁׁאי חיכצילה ושׁׁאי חיכו לסוף, לדעת שהעתיד שלהם יעצב יחד מתוך אהבה ותקווה שנמשכת לנצח.
