יוסי אוהב את רבקה מאז הלימודים, והם מתכננים להתחתן בעתיד.
אמו של יוסי, מרים כהן, מנהלת מחלקת הלידה בבית חולים, לא מרוצה מבחירתו. היא תומכת במאיה, האחות שמגיעה ממשפחה של רופאים, ומקווה שיוסי יתחתן איתה, שכן היא אהודה על הצוות וגם על המטופלים.
אחרי הסיום, יוסי נרשם ללימודי רפואה, ורבקה אל פקולטת השפות לומדת לתרגום אנגלי כמו אימה וסבתה. חבריהם לכיתה מחליטים לחגוג בטבע ויוצאים לבית הקיץ של משפחת יוסי בגליל.
הם שוהים שם כמעט חודש שלם ולא רוצים לחזור הביתה, אך עם תחילת הלימודים עליהם להתכונן.
בסתיו רבקה אומרת ליוסי:
אני בהריון. איך תגיב?
יוסי משיב בחיוך:
מה חשבת? כמובן שהוצא אותך בזרועות אל משרד האוכלוסין.
רבקה משיבה:
אני כבדה ולא לבד.
יוסי מצחיק:
מפחיד את הספורטאי? הייתי מתאבק בבית ספר. את בשבילי קלה כנוצה.
הם מדברים על הלימודים:
נראה שתצטרכי הפסקה של שנה אחרי הלידה, אומר יוסי.
אשנה ללימוד מרחוק כמו אימי, היא ילדה בת שבע עשרה וניהלה הכל, משיבה רבקה. אחרי החופה נגור יחד, אבל נכבד את אמך מרחוק. היא אף פעם לא קיבלה אותי.
יוסי ורבקה מגישים בקשה למשרדת האוכלוסין, ואז כל אחד חוזר לביתו. באולם של רבקה מאורחים: חבר של אביה, יחד עם אשתו ובנו ארי, בן שש עשרה, שמראה מבוגר.
בביתו, יוסי מודיע להוריו על האירוע החדש ומזהיר אותם מהחתונה המתקרבת.
מרים כהן מתוסכלת, ובערב מבקרת את הורי רבקה במטרה לערוב משבר. היא מצלצלת פעמון הכניסה כמה פעמים, אך אף אחד לא פותח. במקביל מנגנת מוזיקה בחדר האורחים, ולכן אף אחד לא שם לב לשמע. ארי, שהיה במקלחת, מתפלא שאין תגובה, מגבה מגבת ופותח את הדלת.
מרים, שמגלה שבידה טלפון, מתחילה לצלם את האולם עם ארי לבוש במגבת.
אתה כאן לראות את אננה ניקולאובנה? שואל ארי, לא מבין את תנועת הטלפון.
מרים מתרוצצת למעלה במדרגות.
בבית, היא מציגה את הצילום ליוסי, מדגישה כמה זמן לקח לפתוח את הדלת:
מזהים את המסדרון של רבקה? עדיין לא יודעים מאיזה בן זוג היא בהריון.
יוסי משיב:
הבנתי, אמא. היית צודקת. היא לא המתאימה לי.
יוסי שולח הודעה קבועה לרבקה, ואז מכבה את הטלפון. רבקה, שמוצאת את עצמה חסרת מגע, מחליטה להגיע אליו למרות השעה המאוחרת.
מרים מצפה מרחוק שתרוץ רבקה לקבלת הבהרות, ובוחנת אותה מהחלון. כשרבקה מתקרבת, מרים חוצה למדרכה ופותחת את הדלת בעצמה, חוסמת את כניסתה ומגיבה:
ומה רצית מיוסי? הוא כבר ישן. ואת, משחקת שני צדדים? המשיכי להסתובב עם בחורים אחרים, דו-פנית.
רבקה מתיישבת בדמקה, בוכה, ואז חוזרת הביתה. במטבח אמא שלה, לאה, שוטפת כלים, מחבקת את בתה הבוכה.
לאה שואלת:
רבקה, מה קרה? החופה מתקרבת ואת אמורה להיות שמחה.
רבקה משיבה:
אמא, לא יהיה יותר, חוץ מזה שאני נושאת את הילד שלו. נראה שאמא שלו העלתה סערה אחרי שלמדנו על בקשת נישואינו, והיא שלחה לי הודעה על בגידה.
לאה מנסה לנחם:
אם יוסי ימשיך כך, הוא יישאר צייתן להוריו. אלוהים שמר אותך ממנו. אנחנו נעלה את הילד בעצמנו.
במהלך ההריון, רבקה נכנסת לחדר הלידה במצב חירום. היא יולדת בן תחת ההרדמה זאת הדרך היחידה. מאוחר יותר מתגלה שהתינוק נולד מת.
לאחר ניירת המוות, מוסרים את גופתו להורים והם קוברים אותו. רבקה נשארת במחלקת הלידה ולכן מחמיצה את הטקס.
הורי יוסי מוכרים במהירות את הדירה ועוזבים את האזור.
זה לטובה, בת, אומרת האמא, התמודדת עם יוסי והיה לך מראה של חוסר כבוד.
אני מקווה לשכוח אותו מהר, אומרת רבקה.
עשר שנים חולפות. רבקה עובדת במשרד תרגום קטן, פתאום יוסי נכנס למשרדה.
יוסי אומר:
למה שוב אתה מופיע בחיי? שכחתי אותך מזמן.
רבקה משיבה בקור:
מצטערת, אבל האסון הביא אותי אליך.
יוסי משיב:
זה מוזר, יש לך אם חמודה, תלכי אליה עם הבעיות שלך. אין לי זמן בשבילך, תצא מהמשרד.
רבקה מתנגדת:
אני מבקשת ממך להקשיב. זה חשוב גם לך. אני אחכה לך בקפה מאחורי הרחוב אחרי העבודה.
יוסי משיב בתוקפנות:
אבוא רק מכיוון שסקרן.
בערב מפגשים שניהם בחוץ.
יוסי מתנצל:
מצטער, רבקה, הבן שלי חולה וצריך תורם.
רבקה משיבה באיאמון:
אתה טועה, אמא של הילד הזה בעלת משאבים כאן.
יוסי מתאר:
חיכינו זמן רב, ואין תורם זמין. אפילו מכרתי את הדירה שלי. אתה אם, ויש לך סיכוי גבוה יותר לעזור.
רבקה מתנערת:
איזה בדיחה זו? הילד שלנו נולד מת. הוריי קברו אותו.
יוסי מתעקש:
הוא חי, הוא כבר בן שמונים.
רבקה שואלת:
איך זה קרה?
יוסי מזכיר את היום שבו מלאו את בקשת הנישואין.
רבקה זוכרת את ההודעה הקשה ששלח יוסי.
יוסי חוזר על הסיפור שאמו סיפרה לו על מה שראתה בדירתו.
רבקה מסבירה למי הוא סאשא, יוסי מתפלא, פניו משחיתים. הוא עדיין אוהב אותה ולא נישא. רבקה נשארה רוּכָּה, כי חששה שלא תוכל לשאת ילד חי שוב ולא רוצה לעבור שוב את האובדן.
יוסי מוסיף:
כשאת היית במעון הלידה, אמא שלי שם והראתה אותך נגררת למעבר לחדר ניתוח. היא חשדה ב50/50 שאת בהריון ממני. הבדיקה אישרה את האבהות, אך היא לא רצתה לתת לך את הילד. אשמה על ההסכמה שלי לזה. הקנאה שלי פורסה עליך. כנראה שאלוהים עונש אותי, שכן בננו סרגיי חולה.
רבקה משיבה:
נלך לבדוק התאמה. אם אינך תואם, הוא חייב להיות עם קבוצת דם ראשונה כמוני.
יוסי מציין:
כן, לי יש שלישית.
במרפאה, ידיה של רבקה רועדות ולבה פועמת כשהיא רואה את הילד.
יוסי אומר:
סרגיי, מצאנו אותך, היינו אבודים הרבה זמן, אבל אנשים עזרו לנו להתקשר.
הילד משיב:
אמא, חיכיתי לך והדמיון שלי היה לך, למרות שאין תמונות שלנו בבית.
לאה אומרת:
בן, הכול יהיה בסדר, אני כאן ואעשה כל שביכולתי לגרום לך לבריאות.
רבקה מתאימה, סרגיי מתגבר. יוסי מוכר את הדירה, משלם למרפאה על הטיפול. הם חיים יחד בדירה עם הורי רבקה.
יוסי מתנצל:
רבקה, סלחי לי, אנחנו צריכים להתחתן ויש לנו צורך בילד נוסף. הרופא אומר שאחים הם תורמים טובים יותר מהורים.
רבקה משיבה:
קראתי על זה, יוסי, למען בריאות ילדינו, אני מוכנה לכל.
הם נישאים ומגדלים שלושה ילדים: סרגיי, בן ונערה נוספת.
