אורי אהב את אילת כבר מהיסוד של בית הספר, והם חיברו את גורלם יחד למחרת.
אמו של אורי, דבורה כהן, מנהלת משמרת לידה באחד מבתי החולים בתל אביב, לא יכלה לאכול את בחירתו. היא חיבבה את האחות רונית, נערה שהייתה אהובה על הצוות ועל המטופלים בת משפחה של רופאים שהייתה בטוחה שהוא יתחתן איתה.
לאחר שסיימו לימודים, אורי נרשם ללימודי רפואה, ואילת ניגשה ללימודי תרגום אנגלי כדי ללכת בדרכי אמה וסבתה, מתרגמות ידועות. חבריהם לכיתה תכננו לחגוג בטבע, ונסעו לווילה המשפחתית של אורי בכפר קיסריה.
הם נשארו שם כמעט חודש שלם, ולא רצו לחזור הביתה. עם תחילת הלימודים קרבה, והצורך להתכונן חזר.
בסתיו, פתחה אילת לפני אורי:
אני בהריון. איך תגיב?
מה אתה מצפה? כמובן שאקח אותך בזרועות אל הלשכה לרישום נישואין.
אני לא לבד, ואני כבדה.
את ספורטאית? הייתי מתאבק בבית הספר. את קלה כמו נוצה בשבילי, חייך אורי ברוח טובה.
אבל מה נעשה עם הלימודים?
את תצטרכי לשנה הפלה אחרי הלידה, נכון, אילוז?
אעבור ללמידה מרחוק, כמו אמי. היא נולדה בגיל שמונה עשר והצליחה לנהל את הכל. אחרי החתונה נמשיך לחיות יחד, אבל תכבדי את אמי מרחוק. היא לא תקבל אותי בקלות, היא אשתיות.
רק למען שלוות רוחך, אילוז, השיב אורי.
הזוג רשם את נישואיהם והלך לדרכם. באפייה של אילת, הגיע אורח חבר של אביה עם אשתו ובנו אלחנן בן שש עשרה, שבעל מראה מבוגר.
אורי חזר הביתה וסיפר להוריו על החדשות. דבורה, שהייתה נגד הקשר, חצתה את הלילה לבית של הורי אילת כדי לערער על המצב. היא דפקה בדלת כמה פעמים, אך לא נענה. במרכז הסלון ניגן מוזיקה דומה לצלצול הפעמון, והאורח אלחנן היה במקלחת, תמהה מדוע הדלת לא נפתחת. הוא עטף עצמו במגבת ופתח.
דבורה התבלבלה לרגע, ואז, כשהבינה שיש לה טלפון בידה, הקליטה סרטון של האולם, כשהאורח עומד בחצי לבוש.
את כאן לראות את מריה ניקלייבנה? שאל אלחנן, מבלבל את תנועות הטלפון.
לא יותר, חזרה דבורה והורידה במרץ במדרגות.
בבית, הראתה לאורי את הסרטון, מדגישה כמה זמן לקח לה לפתוח את הדלת.
זהו הבית של אילת? עדיין לא ברור מי אביה של הילד.
מבינה, אמא. את צודקת, היא לא בשבילי.
אורי שלח הודעה זועמת לאילת, ואז כיבס את הטלפון. אילת, שלא קיבלה תשובה, יצאה אליו למרות השעה המאוחרת.
דבורה חיכתה בחלון, ראתה את אילת מתקרבת, רצה לדלת ופתחה בעצמה. היא מנעה מהנערה להיכנס, ויצאה למדרגה, קוראת:
וַאֵת מֶה אַתְּ מִבַּקֶּשׁ מֵאורי? הוא שכבר ישן. את משחקת שני צדדים, ממשיכה לשחק עם בחורים, פתיונית!
היא חזרה לדירתה וטרפה את הדלת בחוזקה.
אילת בכה על המדרגה, ולאחר זמן קצר חזרה הביתה. במטבח, מריה ניקה כלים, והבתה בכי, חיבקה אותה.
אילת, מה קרה? החתונה מתקרבת, אמור להיות שמחה.
אמא, אין עוד שמחה. אני נושאת את הילד שלו, והאם שלו גרמה לכל הבלגן אחרי שלחנו בקשה לרישום.
אם הוא מתנהג כך, הוא ימשיך לציית לאמו. אלוהים רצה להרחיקו ממך. נגדל את הילד לבד, ניחמה מריה.
לאחר המפץ עם אורי, אילת חוותה הריון קשה. היא פונתה למחלקת הלידה כאשר ההורים בעבודה. היא נולדה תחת הרדמה, והודיעו לה שהילד נולד מת.
הגופות נמסרו להורים, והם קברו אותו. אילת נותרה במחלקת הלידה, ולכן החגישה הנישואין נשכחה.
בהמשך, הורים של אורי מכרו במהירות את הדירה והוציאו אותה מהשכונה.
זה לטובתך, בת. את נלחמת עם אורי, והוא חומק בגאווה.
גם אני מקווה, אמא, שאשכח אותו במהרה.
שמונה שנים חלפו. אילת עובדת כמתרגמת בחברת תרגום קטנה, ופתאום נכנס אליה אורי למשרד.
למה אתה חזר לחיי? שכחתי אותך זמן רב.
סליחה, אבל האסון קרא לי אליך.
זה מוזר לשמוע, אורי. יש לך אמא נחמדה, פנה אליה עם הבעיות שלך. אין לי זמן בשבילך, תעזוב.
אילת, בבקשה תקשיבי לי. זה חשוב לשנינו. אחכה בקפה שמול אחרי העבודה.
אבוא רק מתוך סקרנות, חייכה אילת, והביטה למחשב כאילו השיחה נגמרה.
בבוקר של אחר הצהריים, נפגשו שוב.
מצטער, אילת, הבן שלי חולה וצריך תורם.
הגעת למקום הלא נכון, אורי. אמא שלך כאן יותר משאיפה לממון.
חיכינו בלי תורם. אפילו מכרתי את הדירה. את אם, יש לך יותר סיכוי לעזור.
זה בבדיחה? הילד שלנו נולד מת. הורי קברו אותו.
הוא חי, והוא כבר בן שמונה.
איך זה?
זוכרת את היום שבו רישמנו את נישואינו?
לעולם לא אשכח את ההודעה הרעה שלך.
אורי חזר על הסיפור שהאם שלו סיפרה לו. אילת הבינה מי היה אלחנן, ופניה של אורי הפכו לחיוורות. הוא עדיין אהב אותה ולא נישא. היא נשארה רווקה, חשה פחד מהאם מחדש ולפחד מחזור שני של אובדן.
אורי, תגיד לי מה עשתה אמך?
בזמן שהיית במרפאת הלידה, אימי נזתה באולם וראתה אותך נגרר לחדר ניתוח. היא חישבה בחציחוש שהילד שלי הוא שלך. הבדיקה אישרה את האבות, אבל היא לא רצתה להעביר לך את הילד. אני אשמח על כך, זה היה חטא שלי. הקנאה שלי הציצה עלינו, ובסוף אלוהים עונש אותי בני, סרגיי, חולה.
בוא נלך לבדוק התאמה. אם אינך תואם, נצטרך דונור עם קבוצת דם ראשונה, כמוני.
כן, יש לי האוּנִישלִישִׁי.
ידיה של אילת רעדו, הלב פעל קצב חזק. היא נראתה בחדר החולים של הילד.
סרגיי, מצאתי אותך. היינו הולכים לאיבוד, אבל אנשים קיבלו אותנו. אמר אורי, והקול שלו היה מריע.
אמא, חיכיתי לך כל החיים, דמיינתי אותך כך. אף על פי שאין לנו תמונות בבית.
בן שלי, הכל יהיה בסדר. אני כאן ואעשה הכול שיביא לך בריאות. בכתה אילת, מחבקת את בנם.
הוא התברר מתאימה לתורם, וסרגיי החל להחלים. אורי מכר את הבית, שיפק את עלויות הטיפול, והם עברו לדירה משותפת עם הורי אילת.
אילת, סלחי לי, אנחנו צריכים לחזור ולנישואין, ויש צורך בילד נוסף. הרופאים אמרו שלאחים יש יותר סיכוי כ donors מאשר הורים.
קראתי על זה, אורי, ואני מוכנה למהלך למען בריאות ילדינו.
אורי ואילת נישאו, וכעת, לצד סרגיי, מגדלים שלושה ילדים נוספים בן ובת.
