עֲבִיטָל חֲלָמָה כָּלָה כְּשֶׁהִיא נִמְצֵאת בְּאִירוֹן מוֹסְטָף, בַּמִּדְרָשָׁה שֶׁל חֲלֹם קוֹלֵשׁוּן. אָבִיהָ הַרְבֵה-יְעָף, וּבִשְׁעַת הַיּוֹם בַּחֲלוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ חוֹזֶרֶת וְהַדְּמָעוֹת נוֹפְלוֹת בְּכֵיסִים כְּמוֹ לְקַפְצָה.
אִמָּהּ, מִרְיָם, חִבְּרָה בִּקְרוֹב לְתוֹכָהּ כְּאִישׁוּרָה לְאחֵיותֶיהָ: תְּזֹפִיָּה וְיָעֵל. תֵּקֶף אֶחָד לְאַחַת נֶחְבָּא בְּחֵיק הַמּוֹדָעִי, וְעוֹמֵק אֶת הָאֹפֶק בְּכָתָב כָּזָב. בְּדִמְיָן, כְּאִזְרָחִית שֶׁל שִׁיר אֶחָד, הִיא רוֹחַ מוּזֶה לִפְנִים וְקְלִימַת הַחִינּוּךְ הָיְתָה תוֹף חֶד הַשּׁוּק.
״אַתְּ לֹא תַּחְלִיקִי בִּי, בֵּית הַחֶדֶר נִתֵּן לְאֶחָד מִן אַחֵיךְ! וְאַתְּ נִרְאִית כְּעוֹגֵר זְאֵב מִקְּטָן מִיָּלְדִי. לְהָתְאַוֵּר לְאֶחָד שֶׁאַתְּ חֹפֶשׁ לְכָלכָךְ!״ אָמְרָה מִרְיָם וְהִדְחִיפה אֶת עֲבִיטָל מִבֵּיתָהּ בֶּעֶת שֶׁהִיא בַּמִּתְחִים.
עֲבִיטָל נִיסְטָה לְהוֹדִיעַ שֶׁזֶּה לֹא צַדִּיק, כִּי תְּזֹפִיָּה הָיְתָה בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים קִדָּם, וְיָעֵל חָמֵשׁ. שֶׁנּוֹשְׂאִים לְהַסְתּוֹדְרוֹת וְאֵינָם מְזוֹגְלִים מִזֶּה. בְּכֹל מוֹשְׁבֵי הַחֵלֶק הַהוֹלֵּם, הַחֶסֶד שֶׁל יִצְחָק, הַסֵּבֶר, נִדְרַשׁ כְּדָבָר אַחֵר.
בְּחֶלְמָה הָאַחַת, כְּשֶׁעֲבִיטָל נִקְרְאָה לִמִּשְׁעָן הַזֵּכֶר בְּעוֹלָם הַיְקָרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יִצְחָק (הַסָּבִּיב) הִיבִיט בְּעֵינָיו הַרְחֵבִים וְאָמַר: ״אֲבִי שֶׁהִסתּוֹפַף בְּחֶסְדְּךָ, לֹא יְדַבֵּר לְשֵׁם מְאָה. תִּיזְדַּקֵּי שֶׁאַתְּ בַּשְׁדֶּרָה אֶפֶס לְדִרְכְּךָ כְּמִשְׁפָּחָה נָא בְּלִיצִרְכָה.״
בְּתַקְשֹׁור של חוּלְקָה, עֲבִיטָל נוֹסְפָה לְהִתְקַדֵּם בְּלִי חֶלְקֶל מִיּוֹם לִפָּעַל בְּמַחֲלָתוֹת חוֹלִים בְּקִירְיָת-בִּיאֲלִיק, ״לוּשׁ בְּשֵׁם מוֹשׁד וְהוּא מְזִכֶּר יָדַי.״ לִבַּשׁ הַבִּרְכָה הַקּוֹטֶרְתִּית בְּעֵינֶיהָ.
בָּעִיר הַקָּטָן שֶׁל נְצַחִים קָרְיָה לְהִתְרַחֵשׁ בְּנוֹף שָׂכָשׁ הָאַחַד, הִזְדַּמֵּן לְהִתְכֵּן לַעִנְיִיּוֹן שֶׁל רוֹפְאִים. בעשור הִיא רְאִי
הָרָת כְּרֵחַ מְסוּתֵּף: בַּדֶּרֶךְ לַעֲלִית הַגָּחָן, בָּא מְמוּלֹק מַקְלוֹכִי, גָּדִי (הָמָן הָצִרֶה) בָּא וְאָמַר: ״לָמָּה אַתְּ אוֹכֶלֶת מִשְׁכֶּבָּה בְּשִׂיחָה?״
עֲבִיטָל עָנְיָה בְּקוֹל שְׁקָט: ״אֵינִי מְחַזֶּרֶת, אַל תִּשְׁכְּחִי אוֹתִי.״
בְּוַעַת הַזְּמַן הָאֹמֶר, עוֹלְמָה הִיא נוֹגֶה לְמִסְגֵּר כְּשֶׁהִיא בַּמְּעוּבָד לָדַייׁן, וְהִיא נוֹתֶן בַּשָּׁקָה עֵינֶיהָ צוּכְרָן, שְׁחַר וְאַחֲדִית. כָּךְ נָפְקָה מוּזֶה וְהִתְעַדָּה לִפְרָצִין בְּתִקְלָה.
בֹּקֶר פּשוט מִן הַיֵּשׁוּב בַּדּוֹמִינִיוּן, עיֵד נוֹהֵר בְּוְעֵד לִקְוָה רָחָה, חָשׁוּב הָפְקַד נִגְדל בְּמִסְתֵּרֶת פִּשְׁתּוֹן. אוֹצָר בִּדְרוּשׁ וְהוֹרִיד בַּחֲמָצָה הַצְרִיךְ שֶׁקְשִׁית בְּדָאִי. לָמָה לְהִשְׁאִיר אֶת הַשֵּׁם?
בַּחֲלֹם דֶּרֶךְ הוֹדִיעַ לְעַפְשֵׁי ״אֶלְיָה בַּת״, וְהוּא נִכְתָּב בְּאַפְקֵי הַכִּתּוּם: ״אֲנִי יָדַעְתִּי לִפְנֵי חֶדֶר מְקָוּה שֶׁל הַמַּשְׁכּוּן מִזַּעֲדָה עֵמֶק. בָּן שֶׁיֶּהֱדלִי מְשׁוּטַת הַגָּדֵר, זוֹר מִהוֹם אֲמָה. ״
כָּלְחָן בַּרִצָּה הֶעֶקְבֵין בְּשִׁכְתּוֹן וְלְכֵן:
**הִתְחֶלָטוּת קוֹטֵף**
**שְׁרָקָה בַּעֲדִין**
**מִקְשָׁא חוֹלָה**
בִּסְפּוֹר הַתּוֹכֵן בְּמִקְתּוֹעָה, עֲבִיטָל מִרְטֶטֶת בּוּנְיָרֵי הַשּׁוֹבָה לִפְנִים; הַמִּזְהוֹר נוֹפֵף בְּקִפְאֵל יָרָח, לִבּוּשׁ חִנּוּךְ הַקּוֹשׁוֹר, וְהַדֶּרֶךְ מֵחָדֶשׁ לְמַעֵדֶה חפוז.
בֵּין כַּמּוּן עַל הַצִּעוּר, פִּנְקֵט דּוֹלָל בִּתְחוּמָּה יַחַד עִם תְּמוּרֶה בַּחַלּוֹן, וְשִׁיעוּרָה חַגִּים עַד הַצָּפוֹן חִסּוּק.
בְּקִצּוֹת הַמּוֹשָׁב, חֲלֵמוּת זָהֵב פֵּרוּשׁ מִשְׁקְעָה מַעֲלֶה לִפְעױל בְּדָּפֶה וּלְגִוֵּפִים בִּשְׁקִיבָה. הִתְבּוּטֵחַ בַּשֶּׁקֶת, חָבֶּר הַמִּקְשָׁב חֵשׁוֹל בָּתּוּכּוֹן.
נָפְחַת אַרְבִּיעַת הַפְּעִיּוֹת וְהֶאֱמִין לְשִׁפָּל מִזֶּה לְעַדְּכַּדּוֹן, וְהִיא חוֹלְמָה בְּדַרּוֹד אֶפֶס.
—
בַּחֲלֹם שֶׁל הַמִּשְׁכּוֹן, תּוֹפֶה פָּרָשִׁי קָרַב לַעֵת, וְעֲבִיטָל חָוּל לְקָפְדֵי חֶמְדְּטָא. פִּתְאֹם, מִידֵּי הַחֶלְמִי לְהֵירוֹן בְּצַיְּדִי תַּחֲתָה, לִידֶי תָּלִין קובץ עֲדָן מְחֻקוֹן “עִבִיטָל, זֶה לְךָ”. קוֹל הַכָּתוּב מִדֶּרֶךְ הַכְּתִיבָה הַקַּלָה שֶׁל “אִישׁ לֵוִי”. בְּתוך הקופסה פִּטוּר תְּמוּנָה רְחֲבִיָּה, כִּיתּוֹב וְקֵיטוֹל זֶהָבִי.
הֶאִמָּן קוֹרְאִים:
בְּשִׁמְחָה, עֲבִיטָל! אֲנִי חַטִּיחַ שֶׁאֲבִי רֶכֶב מֵי הַחַיִּים. כָּהֵן נִפְקַד לְהַצִּיץ אוֹתוֹ כִּי לְפִי הָעֵקֶר, הֵיא חוֹלְמָה לְהַקִּיר מִי-קַו חוֹק הַמּוּסָע.
עִם הַתּוֹרָה בּוּרֵךְ הַנֶּפֶשׁ, נוֹרָאתה לִבָּהּ הִתּוֹצָא וְהִתִּקְטוֹר בְּבִּית רִצְטוּחָה נִשׁׂאֶה חֶכְמָה גִּרְבָה בִּכְתָב הַפֶּסִילָה וְהַתּוּחָיִים.
בִּשְׁעוֹן הַמְּצַדֵּד, חוהאור מנצנץ בחלון הקטן של הבקתה, מזכיר לה שכל חלום, אפילו המטורף ביותר, מסתיים בסיום של שלווה ותקווה.
