הוא היה רק בן 16 כשהביא אותה הביתה… את הנערה, שהייתה כבר בהיריון ברור, ומבוגרת ממנו בשנה.
נועה למדה באותו תיכון מקצועי כמו יוני, רק בשנה אחרת. במשך כמה ימים הוא ראה איך היא מתכנסת בפינה ובוכה בשקט. הוא שם לב לבטן שהתעגלה, לאותם בגדים שלבשה שבועיים רצופים, ולמבט הריק והמיואש שלה.
כמו שמתברר, כמעט כולם ידעו את הסיפור שלה… הנכד של איש עסקים מפורסם בתל אביב יצא איתה, ואז נעלם פשוט, נסע “לעניין דחוף” לירושלים. ההורים שלו לא רצו לשמוע עליה, אמרו לה את זה ישר בפנים.
וההורים שלה, כאילו חיו בימי הביניים, מפחדים מהחרפה, זרקו אותה מהבית ועברו לגור במושב. חלק רחמו עליה, ואחרים צחקו עליה מאחורי הגב.
אשמה בעצמה. היה צריך לחשוב עם הראש!
יוני כבר לא יכל להסתכל על זה. הוא חשב והתקרב אליה.
לא יהיה קל, תפסיקי לבכות. אני מציע שתעברי לגור אצלי, אפשר אפילו להתחתן. אבל אני אומר מיד אני לא יודע לשקר ולא אעמיד פנים שהכל מושלם. אני פשוט אהיה לידך ואבטיח שנצליח.
נועה ניגבה את הדמעות והביטה בו. מה יש להגיד… סתם בחור, בלי שום סטייל. והיא חלמה על בעל אחר לגמרי! רק שבמצב שלה לא היה ברירה, אז היא הלכה איתו.
ההורים היו בהלם, אמא התחננה ליוני שיתעשת, אבל הוא היה נחוש.
אמא, אל תעשי מזה עניין גדול, איכשהו זה יסתדר. יש לי שתי מלגות, רגילה וסוציאלית. אני אעבוד קצת, נצליח!
אבל רצית ללמוד באוניברסיטה!
אז מה? אנחנו חיים. אבא עובד כל החיים במפעל, את בחנות. גם בלי תואר אנשים מסתדרים. אמא, זה לא סוף העולם!
נועה גרה בחדר של יוני. הוא נתן לה את המיטה שלו, והוא עבר לספה מתקפלת הלא נוחה. כמה ימים היא הייתה שקטה מאוד. כמו צל, הלכה איתו יד ביד לתיכון ולבית, עד שהתפוצצה.
יש לי מספיק! למה ההורים שלך מסתכלים עליי רע? אני לא מוצאת חן בעיניהם! ולמה אתה לא מבלה איתי זמן? אתה יושב בספרים או נעלם איפשהו?!
יוני הופתע.
ואת לא חושבת שזה נורמלי? הם לא אוהבים אותך, אבל קיבלו אותך ולא עושים בעיות. מסתכלים רע? ההורים שלך אפילו לא רוצים לראות אותך. וההורים של אבא של הילד שלך? איפה הם? אני יושב בספרים כי אני לומד ולא רוצה לנשור אחרי השנה הראשונה. והמלגה גם חשובה. נעלם? כי אני עובד ואין לי חשק לצפות בסדרות בכייניות איתך.
נועה התחילה לבכות.
למה אתה מדבר ככה?
איך? אמרתי שאני לא יודע לשקר. ובכלל, מתי הולכים ללשכת הנישואין?
אני לא יכולה ללכת ככה, תקנה לי שמלה יפה עם מותן גבוה כדי שהבטן לא תיראה.
על מה את מדברת? נביא אישור הריון, איזו שמלה? אני צריך עדיין לחסוך לעגלה ולמיטת תינוק…
אמא לקחה כדור הרגעה, אבל לאט לאט היא התרגלה למצב והתחילה להציץ יותר על בגדי תינוקות. הרי לא קורה שום דבר נורא… שיחיו, שיתחתנו, והם עם אבא יעזרו כמה שיוכלו. רק שהנערה הזאת נראתה כפוית טובה, תמיד לא מרוצה מיוני, מהם, מהדירה הקטנה. אולי כשתלד, זה ישתנה.
אבל נועה לא רצתה להשתנות. כשיוני חזר מלוכלך ועייף משטיפת רכבים, והביא לחדר חתולה רזה, היא נכנסה לטירוף.
אתה אידיוט! למה לנו החתולה הקרועה הזאת? תוציא אותה! תזרוק אותה מהדירה!
אבל יוני רק חייך.
לא, היא בהיריון. היא נשארת, אז אל תתחילי. עדיף שתסתמי ותחממי לי ארוחה.
באמת?! נועה כמעט צווחה. תבחר! או היא או אני! גם החיה הזאת מסתכלת עליי רע!
למה? יוני הביט בה בחוסר אמון. זה הבית שלי ואני לא חייב לבחור. זו החתולה שלי ואם זה מפריע לך, את יכולה לצאת. אפילו אמא לא שמה לי תנאים כאלה. אולי הגיע הזמן להפסיק להסתכל על כולם מלמעלה?
נועה הייתה בהיסטריה, בכתה, קינאה בחתולה הרזה והמוזנחת. איפה יוני ראה בטן עליה? אבל הבטן כן הופיעה החתולה באמת הייתה בהיריון.
הבחור היה עייף, אבל כשהרחמנות התחילה לבוא, הוא דחה את המחשבות. איכשהו הם יסתדרו. נועה תלד, תירגע, והחתולה תשמח אותם קודם. הגורים הפרוותיים יעשו מצב רוח טוב יותר לכולם.
אבל הכל קרה אחרת… הסבא, איש עסקים ידוע בתל אביב, חזר מנסיעת עסקים ארוכה ולמד על הכל. הוא מצא את הנכד שלו, נזף בו והודיע שהוא ינתק אותו מה”כסף” אם הנין יגדל במשפחה זרה. והבחור פחד מאוד לאבד את ה”כיס” הזה.
נועה עזבה איתו באותו יום, בלי להיפרד מיוני בכלל. למרבה המזל היו לה המסמכים איתה (היא התכוונה אחרי השיעורים לרופא). על הדברים שלה היא ויתרה הם יקנו לה חדשים! ולתיכון הזה הזול היא לא תחזור יותר!
יוני היה שבור… איך ככה? אפילו לא נפרדה, לא התקשרה, לא אמרה מילה. הוא זרק את כל הדברים שלה וישב הרבה זמן לבד בחושך, מחבק את החתולה שלו.
החתולה הבינה הכל. היא התכרבה אליו בשקט, מרגישה שהיא נחוצה. היא הזדהתה, נהמה, ניחמה.
יוני עזר לה ללדת בעצמו, לא נתן לאמא הלחוצה ולאבא המבולבל להתקרב לחתולה. הוא ישב לידה, דיבר אליה בעדינות, הרגיע. הוא שמר שהכל יהיה בסדר, והחזיק את הפלאפון מוכן כדי להתקשר לוטרינר אם צריך.
הכל הלך טוב, החתולה ילדה ארבעה גורים קטנים. יוני החליף את המצע, הביא מים טריים ומזון. הוא בדק שוב שהכל בסדר, ומתוך עייפות עצם את העיניים, מרגיש איך הגור הקטן ביותר מתכרבל בכף ידו, וחשב שלפעמים בעלי חיים מראים יותר תודה מאשר בני אדם.הוא היה רק בן 16 כשהביא אותה הביתה… את הנערה, שהייתה כבר בהיריון ברור, ומבוגרת ממנו בשנה.
נועה למדה באותו תיכון מקצועי כמו יוני, רק בשנה אחרת. במשך כמה ימים הוא ראה איך היא מתכנסת בפינה ובוכה בשקט. הוא שם לב לבטן שהתעגלה, לאותם בגדים שלבשה שבועיים רצופים, ולמבט הריק והמיואש שלה.
כמו שמתברר, כמעט כולם ידעו את הסיפור שלה… הנכד של איש עסקים מפורסם בתל אביב יצא איתה, ואז נעלם פשוט, נסע “לעניין דחוף” לירושלים. ההורים שלו לא רצו לשמוע עליה, אמרו לה את זה ישר בפנים.
וההורים שלה, כאילו חיו בימי הביניים, מפחדים מהחרפה, זרקו אותה מהבית ועברו לגור במושב. חלק רחמו עליה, ואחרים צחקו עליה מאחורי הגב.
אשמה בעצמה. היה צריך לחשוב עם הראש!
יוני כבר לא יכל להסתכל על זה. הוא חשב והתקרב אליה.
לא יהיה קל, תפסיקי לבכות. אני מציע שתעברי לגור אצלי, אפשר אפילו להתחתן. אבל אני אומר מיד אני לא יודע לשקר ולא אעמיד פנים שהכל מושלם. אני פשוט אהיה לידך ואבטיח שנצליח.
נועה ניגבה את הדמעות והביטה בו. מה יש להגיד… סתם בחור, בלי שום סטייל. והיא חלמה על בעל אחר לגמרי! רק שבמצב שלה לא היה ברירה, אז היא הלכה איתו.
ההורים היו בהלם, אמא התחננה ליוני שיתעשת, אבל הוא היה נחוש.
אמא, אל תעשי מזה עניין גדול, איכשהו זה יסתדר. יש לי שתי מלגות, רגילה וסוציאלית. אני אעבוד קצת, נצליח!
אבל רצית ללמוד באוניברסיטה!
אז מה? אנחנו חיים. אבא עובד כל החיים במפעל, את בחנות. גם בלי תואר אנשים מסתדרים. אמא, זה לא סוף העולם!
נועה גרה בחדר של יוני. הוא נתן לה את המיטה שלו, והוא עבר לספה מתקפלת הלא נוחה. כמה ימים היא הייתה שקטה מאוד. כמו צל, הלכה איתו יד ביד לתיכון ולבית, עד שהתפוצצה.
יש לי מספיק! למה ההורים שלך מסתכלים עליי רע? אני לא מוצאת חן בעיניהם! ולמה אתה לא מבלה איתי זמן? אתה יושב בספרים או נעלם איפשהו?!
יוני הופתע.
ואת לא חושבת שזה נורמלי? הם לא אוהבים אותך, אבל קיבלו אותך ולא עושים בעיות. מסתכלים רע? ההורים שלך אפילו לא רוצים לראות אותך. וההורים של אבא של הילד שלך? איפה הם? אני יושב בספרים כי אני לומד ולא רוצה לנשור אחרי השנה הראשונה. והמלגה גם חשובה. נעלם? כי אני עובד ואין לי חשק לצפות בסדרות בכייניות איתך.
נועה התחילה לבכות.
למה אתה מדבר ככה?
איך? אמרתי שאני לא יודע לשקר. ובכלל, מתי הולכים ללשכת הנישואין?
אני לא יכולה ללכת ככה, תקנה לי שמלה יפה עם מותן גבוה כדי שהבטן לא תיראה.
על מה את מדברת? נביא אישור הריון, איזו שמלה? אני צריך עדיין לחסוך לעגלה ולמיטת תינוק…
אמא לקחה כדור הרגעה, אבל לאט לאט היא התרגלה למצב והתחילה להציץ יותר על בגדי תינוקות. הרי לא קורה שום דבר נורא… שיחיו, שיתחתנו, והם עם אבא יעזרו כמה שיוכלו. רק שהנערה הזאת נראתה כפוית טובה, תמיד לא מרוצה מיוני, מהם, מהדירה הקטנה. אולי כשתלד, זה ישתנה.
אבל נועה לא רצתה להשתנות. כשיוני חזר מלוכלך ועייף משטיפת רכבים, והביא לחדר חתולה רזה, היא נכנסה לטירוף.
אתה אידיוט! למה לנו החתולה הקרועה הזאת? תוציא אותה! תזרוק אותה מהדירה!
אבל יוני רק חייך.
לא, היא בהיריון. היא נשארת, אז אל תתחילי. עדיף שתסתמי ותחממי לי ארוחה.
באמת?! נועה כמעט צווחה. תבחר! או היא או אני! גם החיה הזאת מסתכלת עליי רע!
למה? יוני הביט בה בחוסר אמון. זה הבית שלי ואני לא חייב לבחור. זו החתולה שלי ואם זה מפריע לך, את יכולה לצאת. אפילו אמא לא שמה לי תנאים כאלה. אולי הגיע הזמן להפסיק להסתכל על כולם מלמעלה?
נועה הייתה בהיסטריה, בכתה, קינאה בחתולה הרזה והמוזנחת. איפה יוני ראה בטן עליה? אבל הבטן כן הופיעה החתולה באמת הייתה בהיריון.
הבחור היה עייף, אבל כשהרחמנות התחילה לבוא, הוא דחה את המחשבות. איכשהו הם יסתדרו. נועה תלד, תירגע, והחתולה תשמח אותם קודם. הגורים הפרוותיים יעשו מצב רוח טוב יותר לכולם.
אבל הכל קרה אחרת… הסבא, איש עסקים ידוע בתל אביב, חזר מנסיעת עסקים ארוכה ולמד על הכל. הוא מצא את הנכד שלו, נזף בו והודיע שהוא ינתק אותו מה”כסף” אם הנין יגדל במשפחה זרה. והבחור פחד מאוד לאבד את ה”כיס” הזה.
נועה עזבה איתו באותו יום, בלי להיפרד מיוני בכלל. למרבה המזל היו לה המסמכים איתה (היא התכוונה אחרי השיעורים לרופא). על הדברים שלה היא ויתרה הם יקנו לה חדשים! ולתיכון הזה הזול היא לא תחזור יותר!
יוני היה שבור… איך ככה? אפילו לא נפרדה, לא התקשרה, לא אמרה מילה. הוא זרק את כל הדברים שלה וישב הרבה זמן לבד בחושך, מחבק את החתולה שלו.
החתולה הבינה הכל. היא התכרבה אליו בשקט, מרגישה שהיא נחוצה. היא הזדהתה, נהמה, ניחמה.
יוני עזר לה ללדת בעצמו, לא נתן לאמא הלחוצה ולאבא המבולבל להתקרב לחתולה. הוא ישב לידה, דיבר אליה בעדינות, הרגיע. הוא שמר שהכל יהיה בסדר, והחזיק את הפלאפון מוכן כדי להתקשר לוטרינר אם צריך.
הכל הלך טוב, החתולה ילדה ארבעה גורים קטנים. יוני החליף את המצע, הביא מים טריים ומזון. הוא בדק שוב שהכל בסדר, ומתוך עייפות עצם את העיניים, מרגיש איך הגור הקטן ביותר מתכרבל בכף ידו, וחשב שלפעמים בעלי חיים מראים יותר תודה מאשר בני אדם.
