שירה צעדה לעבודה, ולפתע הבינה ששכחה את הטלפון שלה בבית. היא החליטה לחזור, נכנסה למעלית ו… נתקעה בקומה השמינית! בזמן שישבה וחיכתה שמישהו יפתח לה, היא שמעה לפתע את קולו של בעלה, נעם. הוא עמד במסדרון ודיבר עם מישהי.
אהובתי, לחש לה ברוך. כמה אני מחכה כבר לערב, להיות שוב יחד.
היום בערב זה קורה, ענתה לו נועה בשקט. תחכה לי אחרי עשר.
בעלך שוב במשמרת לילה? שאל נעם.
הוא כל השבוע עובד לילות, ענתה נועה בעדינות. יוצא בעשר וחצי בבוקר רק חוזר. אבל הוא אמור עוד מעט להגיע, אז כדאי שנזדרז.
למה המעלית הזאת לא זזה כבר? התלונן נעם.
עמדו שם ארבע דקות, ליד דלתות המעלית, עד שקלטו שמישהו תקוע. כשראו שאין ברירה, ירדו ברגל.
בתוך השיחה, חוץ מהדברים האלה, נעם הודה לנועה על כל רגע, על השקט והאהבה שהם הספיקו לגנוב יחד.
בהתחלה שירה לא הייתה בטוחה שהיא מזהה את בעלה. בסך-הכול, כל אחד יכול לעבור שם במסדרון. אבל כששמעה שנועה קוראת לו נעם, ושבסוף הזכירו גם את שירה בשמה, לא נותר לה ספק נעם בוגד בה, עם השכנה מהדירה ארבעים.
לא האמינה למה ששמעה!
ככה? חלפה בה מחשבה גרה אצלך בקומה השמינית. יפה, נעם. עכשיו אני יודעת לאן אתה יוצא להתאוורר בערבים. שתביןאני אזכור את הערב הזה הרבה זמן…
הטכנאים הגיעו ופתחו את המעלית. בינה לבין עצמה כבר רקמה תכנית…
בערך בעשר בערב שוב רצה לצאת להתאוורר.
שירלה, אני קופץ לסיבוב, צריך לנשום אוויר, התקשר להגיד.
אבל יורד גשם, נעם! ניסתה שירה.
קצת גשם לא מזיק לי. בטח, אל תדאגי. אקח מטריה, ענה.
אולי תנשום במרפסת וזהו?
המרפסת לא עוזרת לי, אני צריך לזוז, בשביל הלב…
טוב, תעשה כרצונך. אבל עדיף שלא תצא הלילה.
חבל, את סתם דואגת.
נעם חזר אחרי חצי שעה. בעלה של נועה קיבל טלפון, מישהו גילה לו שאשתו בוגדת בו עם השכן.
שירה פתחה לו רק קצת את הדלת, עם השרשרת.
איפה המטריה שלך, ולמה אתה בלי נעליים? שאלה שירה.
את לא תאמיני, באו אליי בחורים ברחוב, גנבו לי הכל, גם הנעליים. שירה, תכניסי אותי כבר, קר לי.
כל הדברים שלך כבר ארוזים. אפשר למצוא אותם ליד המזנון שבחדר המדרגות. ושלום לנועה!
איזו נועה?
מהקומה השמינית.
שירה סגרה את הדלת והלכה לראות טלוויזיה.
טוב שהילדים גדלו ועזבו, חשבה לעצמה. לפחות הם לא נחשפו לבושה הזאת.
נעם רץ למצוא את המזוודה. מצא, התלבש ויצא מהבניין. תכנן לקחת מונית לאמא שלו.
מפה לשם גילה שהשאיר את הטלפון אצל המאהבת. חזר לבקש טלפון משירה ושוב נתקע במעלית. הפעם ברגע שנגמר החשמל בכל הבניין. שוב בקומה השמינית.
כשהחשמל חזר, שירה כבר הלכה לעבודה, ולנעם בכלל לא היו מפתחות לבית הדירה הייתה על שמה.
כשהלך ברגל כלפי מטה, פגש בקומה השמינית את נועה.
הטלפון שלי אצלך? שאל, מתנשף.
כן, ענתה בלחץ. וגם הדברים שלך.
טוב מאוד…
ירדו ביחד במעלית. כל אחד פנה לכיוון אחר עם המונית.
החיים ממשיכים, אבל הלב לפעמים נתקע יותר מכל מעלית.
