חתלתולה קטנה וקצת לא מושכת הופיעה פתאום ליד מכולת השכונתית ברחובות, כאילו מצאה את דרכה לשם לבד או שמישהו הביא אותה והניח אותה שם. גוש פרווה צעיר ורזה, דאגני, התחמקה מפינה לפינה, קופאת מרטיבות וקור. ה”מיאו-וו” הדק והחרישי שלה כמעט ולא נגע בעוברים ושבים: פניה היו מכוסות בגלדים, עיניה צרות מאוד והפרווה בצוואר ובאוזניים כמעט נעלמה לגמרי. אף אחד לא ממש ידע מאיפה הגיעה, אך נראה שזה סיפור מאוד עצוב.
העובדות במכולת פתחו בפניה את הדלתות בחום, שמחו להכניס אותה פנימה וחילקו לה טיפות נגד טפילים, אך לצערן כמעט ולא היה בשיפור מצבה. יום אחר יום המשיכה הקטנה להגיע בדיוק לשעה, מתחננת שירימו אותה על הידיים ויתנו לה חום.
החורף מתקרב, וכשבחוץ כבר עשרה מעלות בלבד והיא כבר רועדת מקור מובן היה שאין לה סיכוי לעבור לבד את הקור של ירידת הטמפרטורות לעיתים עד לאפס מעלות. אחת העובדות במכולת נזכרה שבעונה שעברה לקחנו תחת חסותנו חתלתול אחר שננטש ממש באותה פינה מחוץ לחנות, והתקשרה שוב לבקש עזרה.
כשהגענו לאסוף את החתלתולה, היא פשוט קפצה מסביב לרגליים שלנו, הסתובבה סביב התיק נשיאה, כאילו הבינה שזה הרגע האחרון להציל את חייה. עמדה על שתי רגליה האחוריות, קשקשיה התמזגו סביב ידינו, עושה כל שביכולתה כדי למצוא חן בעינינו.
התמונות לא השאירו מקום לספק מדובר בגרדת, לשמחתנו במצב לא חמור, וברת טיפול. טיפות על העורף כמו “סטרונגהולד” או “אינפקטור” עזרו די במהירות.
כשהתקבלה לבית זמני חם ואכפתי, החתלתולה התחילה לגרגר מאושר, נדבקת ללא הפסקה. ביומיים הראשונים רק אכלה וישנה, לסירוגין.
השם הגיע כמעט לבד תפוחית. פשוט כי היא נראית כתפוד קטן: קצת עקום, מוזר, אך מלא מתיקות. אבל זה לא נשאר זמן רב אחרי טיפול כפול כבר זכינו לגלות יצור צוות, עיניים בורקות ופנים חמודות במיוחד.
הפרווה באוזניים וברגליים עדיין בתהליך צמיחה, וזה עניין של זמן עד שתהיה מושלמת. תפוחית כבר נרשמה לעיקור והופכת צעד אחר צעד לחתולה בריאה, מטופחת ומשגעת.
