הייתה פעם אישה מבוגרת שקיבלה כלב קטן-קטן במתנה. הבן שלה קנה לה כלבלב נדיר ויקר, זעיר כמעט כמו חיפושית. אחרי שלבה נחלש והיא עברה התקף לב, רצה בנה להעניק לה מקור שמחה שיעסיק את מחשבותיה וימלא לה את הלב בתקווה. זה עזר מצב רוחה השתפר פלאים, ובעזרת הכלב התחילה להרגיש טוב יותר.
האישה, באמת כבר זקנה, התחילה להתאושש. היא יצאה מדי יום לטיול עם עילאילה שלה כך קראה לו, כי הוא היה קטן כמו פירור. היא הובילה אותו ברצועה דקיקה או נשאה בתיק מיוחד. עילאי’לה היה כלב רך ונאמן, שובב וממושמע, ובאהבתו חימם לה את הלב.
יום אחד יצאה הזקנה לטייל בשכונה בתל אביב עם עילאילה, כשלפתע עצרה לידה מכונית יקרה. מהחלון הציץ בחור צעיר מתל אביב יחד עם צעירה, שניהם מלאי התלהבות מהכלבון הזעיר. הם ביקשו ללטף את עילאילה. הזקנה הרגישה שלא בנוח לסרב, אף על פי שבאמת לא רצתה שמישהו ייגע בו. היא בזהירות קרבה את התיק עם עילאילה לחלון הרכב. הצעירה חטפה אותו מהיד, הבחור דרך על דוושת הגז והמכונית נעלמה מיד מהעין.
הזקנה רצה אחריהם בבהלה, צורחת ובוכה. היא נפלה ונחבלה קשות, איבדה את הכרתה מרוב צער. השכנים הזעיקו אמבולנס, והיא פונתה לבית החולים איכילוב. בנה מיהר לבוא אליה; מצא אותה חלשה וכמעט ללא צבע בשפתיים, ממלמלת בבכי חרישי רק את שמו של כלבה עילאילה. כך שכבה שם, דמעות זולגות על לחייה.
הבן לא ויתר. לשכנים היו פרטים על מספר רכב בולט, והם חיברו את הנקודות למי שהגיעו אליו. בעזרת חברים בסיירת, העלו על עקבות הגנבים במהירות. המכונית הובילה לבית יוקרתי בהרצליה פיתוח, והכלב שבור הלב נמצא שם. עילאילה לא נגע אוכל או מים מאז שנחטף, רק ייבב בייאוש, ולבסוף כבר בקושי הוציא הגה.
הבן החזיר את עילאילה הביתה בכל דרך שדרש המצב. הגנבים כבר איבדו עניין חשבו שיהיה מצחיק לשחק עם כלב יקר וחמוד, אבל בפועל קיבלו יצור מדוכא, שבקושי חי. עילאילה רק הפריע להם.
בסופו של דבר, גם האישה וגם עילאילה הבריאו. כיום הם מטיילים באטיות בגינת השכונה, נזהרים מכל זר. עילאילה נכנס מיד לתיק אם מישהו מתקרב.
בסוף הכל הסתדר, אבל חשוב להבין: אל תיקח מאחרים את אושרו, או את אהבתו. לפעמים זה מה שמחזיק אדם בחיים איש אהוב, אוטו ישן, גינה קטנה ברמת גן, או תחרות קטנה בעבודה. לכל אחד העולֶה שלו, הדבר הזעיר שמחזיק אותו.
אסור לקחת מאחרים אפילו כלבלב קטנטן, רק בשביל הבידור שלך. אושר שנגזל לא ייתן שמחה, רק צער. אפשר להרוס חיים בגלל משהו קטן-קטן, שבעבור מישהו אחר זהו הכול. כי הנשמה, אומרים, שוקלת כמה גרמים בלבד ובתוכה כל החיים שלנו.
